מהר"ש חלק ד שכז

דלא פליגי וניחזי אנן בשלמא באוסר עליו בשר בנדר דחל האיסור על גוף הבשר דנדר חשוב איסור חפצא ושפיר גם מה שנתבשל בהקדירה אחר שנתבשל בה בשר נאסר מכח בליעת הקדירה הנכנס להתבשיל אבל בחרמי צבור דלא הוי האיסור על החתיכה רק הטילו חיוב על הגברא ובזה אזלינן בתר לשון בני אדם ובלשון בני אדם אין הטעם בכלל בשר וכן מפורש להדיא בתב"ש סי' ל"ט סק"ב לענין איבד הריאה במזיד דהיכי דהוו שם איסור על החתיכה אז גם הכלים אסורים אבל אם האיסור הוי רק על הגברא מכח קנס אז הכלים מותרים ואו דאכתי צריך ביאור דא"כ בהא דגזרו הקהל שלא ישחוט רק פלוני אמאי אוסר הפמ"ג מכח בליעת הכלים הרי גם זה ל"ח טפי מחרמי צבור דהוי האיסור רק על הגברא ושוב לא הי' לנו לאסור הכלים אך באמת הדבר נכון דהתם בשחיטה אם הקהל הטילו חרם שלא ישחוט רק פלוני ולא אחר א"כ שייך לומר אעל"מ וכמ"ש בחוו"ד יו"ד סי' א' ושוב חשיב כנחירה ושפיר חשוב כאיסור חפצא ושפיר גם הקדירה נאסרה אבל בצבור שגזרו על דבר שלא שייך בו אעל"מ שיב ל"ח כאיסור חפצא רק איסור גברא וכמו בנידון של הבר"א שפיר י"ל דלא אסרו רק גוף הדבר אבל הקדירה לא נאסרה וז"ב יצא דהפמ"ג והבר"א לא פליגי וממילא גם בנ"ד נהי דהוכחתו דהאיסור שגזרו הקהל והבד"צ חל על כל בני העיר אבל עכ"פ לא אסרו רק גוף הקמח של עיר אחרת אבל לא אסרו את התנור דבחרמי צבור במידי דל"ש אעל"מ אזלינן בתר לשון בני אדם ובזה אין הטעם בכלל כנז"ל ובפרט שי"ל דאף אי הי' לנו עוד ס' בדבר אפ"ה כיון דבליעה מכלי בלא רוטב אינו יוצא רק כ"ק כמבואר ביו"ד סי' ק"ה ודעת שו"ת דרכי נועם סי' ה' דכל איסור שאינו אוסר טפי מכ"ק לא מיקרי טפי מאיסור דרבנן וא"כ י"ל ס' דרבנן לקולא דשמא הלכה כשיטת הבר"א דבחרמי צבור אין האיסור רק אגוף הדבר ולא הבליעה ע"כ מכל הני טעמי נלע"ד דהמצות שנאפו מקמח של הקהל אף שנאפו בהתנור תוך מעל"ע לאפיית המצות מקמח של עיר אחרת דאין לאוסרם מכח בליעה שבתנור הואיל דבכה"ג די לנו לאסור המצות מקמח של עיר אחרת ולא המצות מקמח של הקהל כנלע"ד בס"ד לדינא: ג' צו תרע"ב ראדמישלא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל סי' ס"ד להרב הה"ג וכו' כש"ת מ' דובעריש ז"ל מוצד"ק דעמביץ יצ"ו

בדבר שאלתו בשם אבי המגורשת שנקרא לתורה בשם אליהו חיים ובפ"כ נקרא עליש בסגול וצריכים לכתוב מתחילה שני השמות ועל השם שנקרא בפ"כ צריכים לכתוב או דמתקרי או המכונה ונסתפק כת"ה אי צריך לכתוב עליש בעי"ן כפי שנקרא כמו בשם עבירל אף שנגזר משם אברהם אפ"ה כותבין בעיין זה תורף השאלה

א) והנה לכאורה גם שם עלי קורין בסגול ואפ"ה כותבין לפעמים אליהו דמתקרי אלי' וכותבין באלף וע' בע"ג בש"א אות נ' סק"ה לענין שם הירש שכ' דגם בשם אלי' נהי דנקרא בסגול אפ"ה כותבין באל"ף ומה שהביא כת"ה מדבר חיים בש"א אות ע' לענין שם עלטשא הנה באמת אדרבה הרואה שם בס"ק ד' יראה דהעיר שם דכמו באיליש אם קורין בחיריק צריך לכתוב הכינוי ה"ה בעלטשא דהוי שינוי מאליהו דאליהו קורין בצירי ועלטשא בסגול ויש לכאורה לכתוב עלטשא, ותירץ דלפי מבטא הברתנו גם אליהו הוא כמו בסגול ואפ"ה כותבין באל"ף וה"ה בעלטשא ידעינן דהוא כינוי לאליהו ושפיר א"א לכתוב כלל שם עלטשא עיי"ש וע' בט"ו בש"נ אות ע' לענין כתיבת שם אשה עלא שהעיר דהואיל דנגזר משם אלקנה אמאי לא יכתוב באל"ף, ובד"ח כ' דמנ"ל שהוא כינוי מאלקנה שמא הוא בא משם אלי' דבקצת מקומות קורין שם אלי' נוטה לשם עלא וסיים דיותר נראה שבא הכינוי משם אלי' באיש ואפ"ה יהי' איך שיהי' כותבין רק עלא והטעם דבאשה הוי שם חול כותבין בעיי"ן וע' שו"ת בי"צ חאה"ע סי' ל' לענין אליק שכ' דאף דנקרא בסגול אפ"ה כותבין באל"ף והביא ג"כ מדברי הט"ג והד"ח הנ"ל דרק בשם אשה דהוי חול כותבין עלא ע אבל באיש דאליהו נכתב באל"ף ה"ה הכינוי ג"כ יש לכתוב באל"ף והא דעבריל כותבין בעיי"ן אף דהוי כינוי מאברהם שאני התם דאברהם הוי בפתח אבל אליק דנקרא בסגול ע"כ כמו שכותבין עיקר השם באל"ף ה"ה דכותב קיצוה"ש באל"ף עיי"ש עכ"פ נשמע דבנ"ד כיון שכותבין שם העלייה לתורה אליהו מנחם באל"ף ה"ה דיש לכתוב הכינוי באל"ף וראיתי בספר באר יצחק שהביא בשם גדול א' דלכתחילה יש לכתוב בעיי"ן ובדיעבד אם כ' באל"ף כשר אולם לדעתי נכונים דברי הבי"צ דרק בשם אשה דעיקר השם הוא עלא או עליש כותבין בעיי"ן אה שנגזר משם אלקנה לשי' הט"ג או משם אליהו לשי' הד"ח אבל באיש כמו דכותבין שם הקודש באל"ף ה"ה דעל קיצוה"ש יש לכתוב באל"ף וז"ב

ב) נראה לכאורה בגוף הדבר ידוע שיטות רוה"פ דשמו ושמה מעכב מה"ת כפשטות דברי הש"ס גיטין ד"כ דקאמר למאי ניחוש לה הא בעינן שמו ושמה ומוכח דל"ח אף ריח הגט דאי הוי' הגט כשר מה"ת עכ"פ הי' חשיב ריח הגט לפוסלה מכהונה ומה"ט כ' הרשב"א והר"ן דל"ג בש"ס שם עירו ועורה לפי שזה לא מעכב מה"ת ושוב הי' מין הראוי שיהי' עכ"פ ריח הגט אבל שמו ושמה דמעכב מה"ת שפיר ל"ח אף ריח הגט עיי"ש אולם שיטת ר' יואל מובא במרדכי דשמו ושמה נמי אונו מעכב מה"ת וקשה עליו מש"ס הנ"ל מאי פריך והא בעינן שמנו ושמה הרי כיון דאיני מעכב מה"ת שיב עכ"פ הי' למו לחוש לחומרא שיהי' עכ"פ בכלל ריח הגט וכבר הרגישו בזה המפורשים אך באמת י"ל דגוף סברת הר' יואל דשמו ושמה אינו מעכב בגט הטעם דבאמת מודה ר' יואל דבעי שיהי' מוכח מתיך הגט מי הוא המגרש והמגורשת ונהי דהר' יואל כ' שם אליבא דר"א דס"ל ע"מ כרתי מ"מ כבר כ' בתוס' גיטין ד"ג דגם לר"א הואיל דבעי עכ"פ שיהי' כתוב לשם כריתות בעי שיהי' מוכח ממי כורת וע' בתוס' גיטין דכ"ד שכ' דגם לר"א אין הע"מ מדקדקים לידע אם זה אשתו רק סומכים עצמם על מה שכתוב בגט שמו ושמיה ועיקר טעמו של הר' יואל י"ל דלענין שמה תפיסתה בהגט מוכיח עליה שבוודאי הגט היא שלה דחזקה כ"מ שהוא תח"י האדם הוא שלו וכמ"ש הרמב"ן מובא