מהר"ש חלק ד שכה

ונהי דלשי' הנוב"י גם מופקרת אסורה בימי עיבור אפ"ה הרי כבר כתבתי דמעוברת מופקרת מותר גם לטעם דחסא כיון דלא יתקיים התקנה ואף א"נ דל"ח מופקרת רק בג"פ מ"מ באמת שייך הממנ"פ שכ' כת"ה ונהי שכתבתי לעיל דיש לחוש שמא זינתה עוד הפעם עם הראשון מ"מ י"ל דבזה מוקמינן לו בחז"כ דאף שעבר פ"א על איסור נדה לא עבר עוד הפעם ושוב י"ל ממנ"פ אי זינתה עם אחר חשיבה מופקרת ואי לא זינתה עם אחר א"כ הרוב דאין אשה מתעברת מב"ר מסייע דהילד הוא מהשני, ובפרט די"ל כיון דעכ"פ הוא יודע בנפשו שזינה עמה ואצל הראשון הי' רק ביאה ראשונה ועפ"י רוב אינה מתעברת מב"ר א"כ אף שיש לחוש שמא בעל בשני כוחות אבל עכ"פ הרוב נוטה שהוא בנו וא"כ וודאי חייס עליו לפרנסו וכמ"ש בנוב"י סי' כ"ג וא"כ שוב ל"ש לומר דבס' פק"נ ל"מ רובא ז"א דהכא ע"י הרוב באמת לא יהי' שום ענין פק"נ וא"כ פשיטא דמכח זה לחוד יש צד להתיר

ח) ומה שנסתפק כת"ה אי צריכין לכתוב בפנקס העיר לזכרון בעניותי לא אדע ספיקו הדבר פשוט וברור דצריך לכתוב לזכרון לא מבעיא לשי' הרמב"ם דאף דלא ראינו שזינתה עם אחר אפ"ה ל"מ ליבום א"כ מכ"ש הכא דבאמת זינתה גם עם הראשון ויש עכ"פ מיעוט שנתעברה מהראשון בוודאי דיש לחוש לענין יבום שמא הוא מן הראשון ואף לשי' הרא"ש אפ"ה כ' הנוב"י דדוקא בלא נשאה עד אחר ימי הנקה דאז ל"ש החשש שמא ענ"ב אז שפיר ל"ח ג"כ שמא זינתה עם אחר ומהני גם לענין יבום אבל בנשאה בימי הנקה דאז הי' שייך החשש ענ"ב אף דלענין איסור מניקת ל"ח שמא ענ"ב מ"מ לענין יבום בוודאי דל"מ דחיישינן דילמא משקר עיי"ש א"כ בנ"ד אף לשי' הרא"ש ל"מ ליבום ונהי די"ל דהכא ל"ש החשש ענ"ב כיון שגם היא מודה שזינתה גם עם הראשון וכיון דל"ש החשש ענ"ב שוב לשי' הרא"ש מועיל אף לענין יבום אפ"ה י"ל כיון דאם הי' אז החשש לענין ד"ת לא הו' נאמן שוב ל"מ לענין יבום ומכ"ש בנ"ד שזינתה גם עם הראשון ומיעוט מתעברות מב"ר וגם וי"ל דבעל בשני כוחות ואף דלענין מניקת מקילין כיון דעכ"פ מכח הרוב חייס עליו לפרנסו אפ"ה לענין יבום ל"מ אף לשי' הרא"ש דלא הקיל הרא"ש רק היכי דלא נודע לנו מזנות עם אחר אבל בנ"ד בוודאי דגם לשי' הרא"ש ל"מ לענין יבום ע"כ פשיטא דצריכין לכתוב זאת לזכרון דיוכל לצמוח מזה כמה כ"מ וכמ"ש הנוב"י קצור הדבר נלע"ד דלענין הנישואין אחר גודל האיום על הנער ובחומר שבועה אם ישאר בדיבורו שבא עליה ושנראה בעיניו שהילד ממנו יש להתירה להינשא אליו ורק אם אפשר להמתין עד שתלד בוודאי הי' נכון להמתין יען כי צרפנו שיטות המקילין במזנה ובמופקרת ולהנוב"י גם בזה יש לאסור בימי עיבורה ונהי דכבר הוכחתי דאין לחוש במופקרת אף בימי עיבורה מ"מ אם עכ"פ אפשר לצאת יד"ח שיטת הנוב"י מה טוב וגם אם אפשר שלא תניק הולד רק ליתן למניקת והמניקת תשבע עד"ר שלא תחזור בה בוודאי הי' נכון וגם אם אפשר שתמתין עוד ג"ח אחר לידתה שתעכר חלבה בוודאי הי' נכון וכמ"ש הנוב"י דבכה"ג גם בגרושה מותר ויען שדבר זה הוא דבר חמור ויש בזה סכנה להמורה כמ"ש התפל"מ ובפנ"י בקו"א ע"כ אם כת"ה עם הת"ח שבעירו יעיינו בזה ויצטרף לזה עוד ת"ח מובהק אזי ג"א מצטרף להתיר ולענין חליצה הדבר פשוט דל"מ וצריכים לכתוב זאת בפנקס העיר לזכרון כנלע"ד בס"ד לדינא: א' תשא תרמ"ג פה דיקלא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל סי ס"ב להרב הה"ג וכו' כש"ת מ' יהודה צאנגער נ"י אבד"ק איעטשא יצ"ו

בדבר שאלתו בקצב א' שמביא לעירו לשחוט באומרו שאינו רוצה לשחוט ולאכול מזביחת השו"ב שבקהלתו וכעת תובע השו"ב שבעיר הקצב את השו"ב דקהלתכם לד"ת בזה שמשיג את גבולו זה תורף השאלה

א) וכת"ה הביא הדין המפורש בחו"מ סי' שפ"ו בע"ז דאם הנכרי בא מעצמו להישראל שרי הנה באמת בט"ז שם מוכח דרק היכי דהנכרי רגיל עמו והישראל הולך להנכרי אז אסור ובאמת גם בעהמב"ח ובא אחר ונוטלו ממנו דאסור כ"ז משום דעושה פעולה לילך ולקנות דבר שכבר היפך בה חבירו אבל היכי דהמוכר בעצמו בא להלוקח שיקנה חפץ שכבר היפך בה אחר והמוכר אינו רוצה למכור רק לזה בוודאי דאין הלוקח עובר איסור כלל וגדולה מזו מפורש בש"ס קידושין דנ"ט דאף אם עשה שליח לקנות עבורו ואין המוכר רוצה להקנות להמשלח דיוכל השליח לקנות לעצמו ול"ח רמאי רק במקום דאפשר מחויב להודיעהו עיי"ש ע"כ הדבר ברור דליכא בזה איסור מצד עהמב"ח אך באמת דדוקא בהא דמערופיא דלא הי' להישראל שום שיעבוד על הנכרי שיקנה אצלו ונכסי עכו"ם הן כמדבר כמפורש בש"ס ב"ב דנ"ד עכו"ם מרי מטא זוזי לידו איסתליק לי' ישראל לא קני עד דמטא שטרא לידו ולשי' כמ"פ אף רשע לא מיקרו דדמי למציאה דקיי"ל כר"ת דליכא בזה דין עהמב"ח ואף דשיטת כמ"פ דמיקרי רשע וטעמם דכיון דצריך לשלם לישראל הראשון את הדמים דחשוב עכ"פ כמשכון ביד הראשון ושוב ליכא פסידא להזוכה ושוב י"ל דדמי למו"מ, ועוד כתבו דכיון דהישראל הראשון המציא את ההפקר ע"י מעותיו דמי להא דעני המנקף בראש הזית בגיטין ד"ס וחשיב עי"ז רשע אבל עכ"פ לשי' רוה"פ א"צ לשלם הדמים וממילא ל"ח רשע א"כ שפיר י"ל נהי דאם הישראל מוחזק לסחור עם עכו"ם א' אסור לישראל אחר לסחור עמו אף די"ל דדמי לסחורה בזול דל"ח רשע מ"מ במידי דאומנתו בכך אף במידי דהפקר מיקרי רשע כמ"ש בתוס' קידושין שם ובתוס' ב"ב דכ"א אפ"ה זה דוקא אם הוא משתדל בכך אבל אם חבירו בא אצלו א"כ א"צ להפסיד ריוח שלו בשביל ריוח של חבירו דלא גרע מהא דבשפ"ד הדין דיהרג ואל יעבור ואפ"ה כ' בתוס' בכמ"ק דאם אומרין לו הנך לזרוק א"ע על תינוק דאמרי' להיפוך מאי חזית, וה"ה דא"צ להפסיד ריוח שלו בשביל ריוח של חבירו והתינח במערופיא דאין לו להישראל שום שיעבוד על הנכרי אבל בשו"ב שקיבלו אותו בני העיר ואנשי ישוב שכל מה שיצטרכו לשחוט ישחטו אצלו א"כ הרי