מהר"ש חלק ד שכד

מוציא מידי וודאי אבל הכא דזינתה גם עם הראשון וגם יש מיעוט שנתעברה מב"ר וכמ"ש הר"ן פ"ק דקידושין בכה"ג שוב יש לחוש שמא זינתה גם אח"כ עם הראשון והוולד מהראשון ובפרט שיש לדון אגוף הדבר דכ' הב"ש דבזינה עם בתולה דמותר לישא אותה אעפ"י שלא בא עליה רק פ"א וא"כ הרי י"ל דאינה מתעברת מב"ר ובוודאי דזינתה גם עם אחר וממילא יש לחוש שמא מהשני נתעברה אפ"ה י"ל כיון דיש חזקה שלא זינתה עוד הפעם ועכ"פ מיעוט יש שמתעברת מב"ר שוב שדינן בתר דידי' ונהי דרובא עדיף מחזקה מ"מ כבר כ' הנוב"י דהיכי שיש ס' אם נעשה מעשה נגד החזקה שוב רובא לא עדיף וגם י"ל דבעל בשני כוחות וע' שו"ת שיבת ציון שהביא בזה ממדרש פ' לך, ולכאורה יש לעורר דכיון דאם ירצה הראשון לישא אותה נתיר לו ואם יגרשה שוב נתירה להשני וא"כ י"ל דחשיב כמו תרתי דסתרי דאסור אפי' בדרבנן בשלמא בנידון דהב"ש דלא ידעינן מזנות אחר שפיר מותרת לו אבל בנ"ד וודאי דל"ש להתיר משום דחשוב כמו תרתי דסתרי, ונהי די"ל דאף שכתבתי דבדינו דהב"ש מותר אף אם בא על בתולה פ"א כ"ז דוקא היכי דלא ראינו שנבעלה לאחר אז אמרי' כיון דחזקה שלא נבעלה עוד ובוודאי היא מהמיעוט דמתעברת מב"ר וגם די"ל דבעל בשתי כוחות אבל הכא דזינתה עם השני שפיר י"ל דלא נתירה להראשון דנימא מכח הרוב בוודאי הוא מהשני כיון דלא הוי נגד חזקה אפ"ה אכתי שייך הסברא שכתבתי דכיון דוודאי זינתה פ"א עם הראשון ומיעוט מתעברת מב"ר שוב יש לחוש שמא גם אח"כ זינתה עם הראשון והוולד הוא מהראשון ובפק"נ ל"מ רובא אך באמת י"ל דכבר הקשו הרמב"ן והרשב"א ז"ל דלמ"ל טעם דהבחנה תיפוק לי' דשמא מעוברת היא וכ' המפורשים דכיון דעכ"פ מסופק שמא הוא בנו חייס עליו ויפרנסנו א"כ ה"ה הכא אם בא עליה אפי' פ"א כיון דעכ"פ מיעוט מתעברת מב"ר שוב חשוב עכ"פ ס' בנו שוב חייס עליו הואיל דבאמת עפ"י רוב גם על בן חבירו חייס ורק מיעוט לא חייס על בן חבירו והכא דיש מיעוט שהוא בנו שוב גם מצד המיעוט והי' חייס ויפרנסו ומכ"ש אצל השני דהרוב נוטה שהוא בנו ואף דיש מיעוט שמא הוא מראשון מ"מ עכ"פ הרוב מסייע שהוא בנו וא"כ בוודאי דחייס עליו ויפרנסו ושוב ל"ש לומר דבפק"נ ל"מ רובא ז"א דהכא א"א לבא לידי פק"נ דכיון דגם על ס' בנו חייס א"כ בוודאי יפרנסו הואיל דרוב נוטה שהוא בנו וממילא לפ"ז אזדא ג"כ מה שהעירותי דיש לחוש ולומר דהוי בכלל תרתי דסתרי ולפ"ז ז"א בשלמא אי הי' הכא עיקר ההיתר מכח זה שאנו תולין שהוא בנו שפיר היינו יכולין להחמיר מכח דחשיב תרתי דסתרי אבל השתא שכתבתי דעיקר ההיתר משום דיש ס' לכל א' מהם שמא הוא בנו ובוודאי חייסי עליו לפרנסו וא"כ עיקר ההיתר בנ"ד משום דאמרי' דע"י שיש ס' שפיר ליכא אף התחלת איסור בכה"ג שפיר יש להקל אף בתרתי דסתרי וכמ"ש ברשב"א ריש נדה וכן כ' במהרי"ט לענין ס' ממזר וז"ב

ו) ולכאורה יש לעורר בהא דכ' הצ"צ דאם כיחש מתחילה שלא בא עליה ואח"כ הודה דלא מהימן משום דשאחד"א ואף אמתלא ל"מ דשמא מחמת שוחד ממון חזר בו והנוב"י כ' דאמתלא מהני דעדיין לא גזר על נפשו איסור בבירור דהא לא ידע שהיא מעוברת וגם שתוכל לומר מנכרי נתעברתי דלשיטתו מעוברת מנכרי מותרת והח"ס כ' דיש היתר בזה הואיל דמשכחת היתר ע"י מופקרת ולפענ"ד י"ל דאף א"נ דבהודה אח"כ לא יהי' נאמן לנושאה בתוך כד"ח מ"מ עכ"פ מועיל הודאתו לחייב א"ע לפרנס הילד ושוב כיון שיש מי לפרנס הילד שוב מותרת אליו אף אי לא נתעברה ממנו בשלמא אם אי מקבל עליו בחיוב לפרנסו ליכא קלא אבל הכא דמחייב א"ע מתורת אב בוודאי דמהני דבאמת העירו המפורשים הא דאסרו בגרושה אף שיש לו אב שימסמס לו אפ"ה כתבו דכיון דהילד הוא אצל האם והי' קשה ליתן דמי מסמוס ובזונה כתבו דנהי דלא משתעבדא להניק אפ"ה כיון דאין לו אב לפרנסו גרע עוד טפי מגרושה דאף הר"ש מודה בזונה אבל הכא דמחייב א"ע בתורת אב ויש מי לפרנסו בוודאי דחיוב לפרנסו ושוב שפיר מותר ג"כ לישא אותה אך באמת י"ל דאם נימא דהודאתו ל"מ לכונסה שוב לא יצטרך ג"כ לפרנסו דיהי' יוכל להתנצל אח"כ שבשביל כך הודה כדי שיהי' יוכל לכונסה בשלמא אי הי' הדין דנאמן לכונסה שוב נתקבלו דבריו בתורת נאמנות שפיר לא הו' מועיל אמתלא ע' בראב"ד פי"ח מהא"ב אבל הכא א"נ דלכונסה לא מהני דיבורו שוב יועיל אמתלא ושוב לא יושאר החיוב לפרנסו ושוב אכתי שייך שאחד"א ודמי להא דר"ג דאסור שמא תיהדר בה המניקת ואף לשי' הסוברים דלענין חיוב ממון ל"מ אמתלא ע' קצה"ח סי' פ' באריכות וגם נודע שיטת הרא"ה דלגרע זכות אחרים ל"מ אמתלא מ"מ כ"ז היכי דעיקר הודאתו הוי לענין ממון אז י"ל דל"מ אמתלא אבל הכא באמת כבר העיר שם בשו"ת צ"צ בשם הג' רבצ"א דהא לא הודה לאיסור ורק שכ' דעכ"פ הי' כוונתו לאיסור והתינח לענין שאחד"א אבל להיפוך אמרי' כיון דהודאתו לא הי' בפירוש לענין ממון שוב מועיל אמתלא ושוב שייך הסברא דשאחד"א וצדקו דברי הצ"צ אך באמת הוכיח שם דמועיל אמתלא וכמ"פ מקילין אף בלי אמתלא כיון דלא הוי איסור ברור דיוכל להיות היתר בנתנה בנה למניקה ונשבעה עד"ר או במופקרת

ז) עכ"פ נחזור לנ"ד די"ל דאף בוודאי זינתה גם עם אחר מ"מ כיון דהרוב נוטה שהוא בנו שוב הוא חייס עליו ובוודאי יפרנסו וכמו דחזינן בגרושה דאף דלא משתעבדא להניק אפ"ה אמרי' אם לא תינשא סתם אם מרחמת ה"ה הכא ע"י הספק ומכ"ש מכח הרוב בוודאי יפרנסו יצא דבנ"ד יש לכאורה הרבה צדדי היתר א' שיטות המקילין במזנה ובפרט במזנה שלא התחילה להניק יש להקל טפי דבזה מעולם לא נקרא עליו שם מניקת חבירו והנוב"י סומך א"ע בגרושה שלא התחילה להניק על שיטת הר"ש ונהי דכמ"פ כ' דבזונה יש להחמיר יותר מ"מ כמ"פ מקילין ע' שו"ת זכרון יוסף סי' ד' ואף דדעת הב"ש דבצמקה אפ"ה בימי עיבורה אסורה וכן דעת הנוב"י במזנה דעכ"פ בימי עיבורה אסורה, אפ"ה כבר הבאתי דהרבה פוסקים השיגו על הב"ש דדוקא לפי הסיד דטעם האיסור משום דחסא שפיר גם בצמקה אסורה בימי עיבורה אבל למסקנא דהוי הטעם משום דלמניקה קיימא א"כ בצמקה דל"ש טעם זה גם בימי עיבורה מותרת, ואף לשי' הרמב"ם דכ' טעם דחסא מ"מ רוה"פ חולקים על הרמב"ם וגם לפמ"ש השבו"י במקום דליכא איסור בימי מניקה ל"ש טעם דחסא, ואף א"נ דתמיד שייך טעם דחסא אפ"ה כבר כתבתי דבשלמא בצמקה דעכ"פ אי נאסור לה להינשא בוודאי לא תדחוס הילד שפיר יש לחוש למיעוט דחסא דבפק"נ חוששין למיעוט אבל הכא במעוברת בזנות דכבר כ' הבי"מ דליכא כלל תקנת הילד דבלא"ה תתעבר בזנות א"כ בזנות שייך יותר חשש דחסא מע"י נישואין בוודאי דיש להקל, וגם הרי יש שיטות דבב"פ חשיבה מופקרת