מהר"ש חלק ד שכג

בנתנה בנה למניקה מותרת כיון דיש רוב דלא יצטרך להנקה בכה"ג שפיר מועיל הרוב ולפ"ז ניחא שינוי הסוגיות דבכתובות נקט רק מניקת שמת בעלה ונקט האיסור עליה וקבע זמן וביבמות נקט האיסור עליו ואינו נקט מת וגם לא נקט קביעות זמן וכבר הרגיש בזה בנוב"י ועפ"ז א"ש דוקא שם דרוצה לאסור אף בגמלתו ונתנה למניקה וע"כ הטעם משום דהוי הפקעת השיעבוד לכך נקט רק באלמנה ונקט האיסור עליה דהטעם משום דא"א להפקיע שיעבודה אבל ביבמות מיירי כ"ז שמניקתו ולא גמלתו דאז הטעם דגורם פיסוק חיותא ומדין מערופיא כמ"ש הבי"מ ומקורו מירושלמי ובתוס' סוטה דכ"ו בזה שפיר אין חילוק בין אלמנה לגרושה דגם בזה שייך עכ"פ פיסוק חיותא דסתם אם מרחמת ולכך לא נקט האיסור עליה לפי דבזה אין עליה שום שיעבוד וז"ב בס"ד ודו"ק

ד) נחזור להנ"ל דבמזנה אפי' להמתירין אפ"ה י"ל דמעוברת אסורה לשי' הרמב"ם דנקט טעם דחסא ואף לשי' השבו"י הנ"ל דבמזנה להמתירין מותר אפי' במעוברת ואפי' לשי' הרמב"ם מ"מ חדא דהשבו"י בעצמו לא החליט הדבר ועיי"ש בח"ג סי' ק"ח שכ' בעצמו דיש לאסור וכן כ' בספר בני אהובה וחוץ לזה ידוע מ"ש הב"ש דאף בצמקו דדיה אפ"ה בימי עיבור אסורה והנוב"י הוכיח דלשי' הר"ת דאוסר בגרושה מוכרח לומר דגם בצימוק אסור בימי עיבור עיי"ש וגם במזנה הוא כן לפי שעכ"פ שם מעוברת חבירו עליה אך באמת כמ"פ חולקים על הב"ש דלפי מסקנת הש"ס דעיקר הטעם במעוברת משום דלמניקה קיימא שוב לא גרע מימי הנקה, וגם י"ל דמזנה לשי' המתירין עדיף מצמקה דבשלמא בצימוק עכ"פ אם נאסר לה להינשא יתקיים עכ"פ תקנת חז"ל שאסרו להינשא א"כ שפיר י"ל דבמעוברת אסור לא מבעיא לטעמו דהרמב"ם בוודאי דאסור ואף לשאר הטעמים מ"מ כיון שיתקיים התקנה יש לאסור הואיל דעכ"פ שם מעוברת עליו אבל במזנה י"ל בשלמא לפי הטעם דאינה משועבדת אבל באמת עכ"פ יתקיים התקנה אצלה שפיר י"ל דבימי עיבור אסורה בין לשי' הרמב"ם משום דחסא וכן לשאר הטעמים כמ"ש הנוב"י וכן לטעם דלא שכיח ג"כ כ' הפוסקים דנהי דלא תיקנו במידי דל"ש אבל עכ"פ גם במידי דל"ש לא הוציאו מכלל התקנה, אבל לפמ"ש הבי"מ דבמזנה בלא"ה תתעבר ולא יתקיים התקנה ואדרבה ע"י זנות יותר יש לחוש להריגת הוולד א"כ כיון דל"ש התקנה אצלה שוב גם בימי עיבור מותר ול"ש לומר לא פלוג הואיל דבזה ל"ש התקנה ל"ש לומר לא פלוג וכמ"ש בתוס' נדה ד"ג ובט"ז אה"ע סי' קי"ט וצא דלהמתירין במזנה י"ל דגם בימי עיבור מותר בין להחולקים על הרמב"ם בין לשי' הרמב"ם וכסברת השבו"י סי' צ"ה ואף לשאר הפירושים ברמב"ם אפ"ה י"ל דגם ע"י זנות שייך טעם דחסא וכיון דבאמת הוי רק חשש מיעוט ורק דבפק"נ חוששין למיעוט אבל הכא דא"א לתקן החשש שוב אין לחוש למיעוט, אולם באמת רבו האוסרין במזנה ויש עוד דיעות דזונה גרע מגרושה דהר"ש אינו מתיר רק בגרושה דיש לו אב אבל בזונה לא וכן החליט הנוב"י וא"כ מי בכוחו להכניס ראש בזה ולכאורה יש עוד צד היתר בנ"ד מכח שזינתה שני פעמים ולשי' איזה פוסקים דבשני פעמים חשיבה מופקרת ובזה מתיר הרמ"א ונהי דגם בזה י"ל דעכ"פ בימי עיבור אסור וכן כ' הנוב"י דבימי עיבור יש לאסור גם במופקרת אבל לפמ"ש לעיל דכיון דבלא"ה תזנה ולא יתקיים התקנה שוב אף במעוברת שרי דל"ש טעם דחסא דמה לי אם תבעל בזנות או בנשואין בשלמא בסתם מזנה אף אם חשודה אפ"ה י"ל שמא לא תמצא עם מי לזנות אבל במופקרת דטעמו של הר"י מינץ משום דמכשלת הרבים והמזנים עמה חשיבי אנוסים ושפיר לא יתקיים התקנה ושוב יש להקל גם בימי עיבור ובזה יונח מה שהעיר הבית מאיר דמאי ראי' מש"ס גיטין דל"ח הרי הכא עכ"פ יסתכן הוולד ולפענ"ד הכא הפירוש דכיון דמחזרת לזנות בלא"ה תתעבר ולא יתקיים התקנה ושפיר יש להתיר וגם י"ל לפמ"ש המפורשים דבמופקרת הוי לטובת הילד שתינשא להצילו מתערובות עכו"ם וכיון דליכא טובתו בזה שנא תינשא בוודאי דלא דמי לצימוק ומותר אף בימי עיבור אך מי אנכי לחלוק על הנוב"י ז"ל האוסר בימי עיבור אבל עכ"פ יש לחשבו לסניף ובזה יש לדחות דברי כת"ה שכ' דהכא ממנ"פ יש להתיר דאי זינתה עוד הפעם שוב חשובה מופקרת וכוונתו דכיון דאין אשה מתעברת מביאה ראשונה א"כ בוודאי דמן השני נתעברה ונהי דיש לחוש שמא כבר זינתה עוד פעם א' מכבר אם ניחוש שזינתה ג"פ שוב מותרת מטעם מופקרת ובאמת ז"א דלשי' הנוב"י בימי עיבור גם במופקרת יש לאסור. עוד יש צד היתר בנ"ד משום שהיא אומרת שממנו נתעברה ול"ח כלל בגדר מניקת חבירו ואף אם הדבר ס' מ"מ י"ל ס' מניקת חבירו ג"כ מותר כמ"ש המפורשים דהו"ל ס' דרבנן ואף דהוו ס' פק"נ כמ"ש בשו"ת השיב משה אפ"ה י"ל דגם בס' יפרנסנו והנה כבר כתבתי דאם נבוא להתיר מטעם מופקרת יש לדון אי מותר בימי עיבור אך כבר כ' הבי"מ דבב"פ ל"ח מופקרת

ה) והנה בגוף הממנ"פ שכ' כת"ה יש להעיר דהא לכאורה קשה לשי' הסוברים דחשובה מופקרת בב"פ א"כ היכי משכחת לאסור במזנה דהא ע"כ דזינתה ב"פ דאל"כ הרי אין אשה מתעברת מב"ר ושוב בב"פ הרי חשובה מופקרת ע' שו"ת זכרון יוסף סו' ב' שהוכיח מזה דל"ח מופקרת רק בזינתה עם ב' אנשים אבל שני פעמים באיש א' ל"ח מופקרת, וה"ה די"ל דלמ"ד דבעי ג"פ בעי דוקא עם ג' אנשים והכא יש לחוש שמא זינתה עוד הפעם עם הראשון דכבר הורע חזקתו ושוב יש לחוש שמא זינתה עם הראשון לחוד והוולד ממנו ואעפ"כ ל"ח מופקרת הואיל דלא זינתה עם ג' אנשים, ובאמת גם הבי"מ כ' כן דבעי ג' אנשים ובפרט דהבי"מ חוכך לאסור גם במופקרת והח"ס ג"כ כי דצריך ישוב גדול עיי"ש, ועוד יש לעורר בנ"ד דידוע דברי הרמב"ם ז"ל דמי שזינה עם אשה אינו בנו לענין יבום אעפ"י שמודה שבא עליה והעירו עליו מפ"ח מתרומות הלכה י"ד שפסק לענין תרומה דשדינן הוולד בתר דידי' וכ' הב"ח באה"ע סי' קנ"ו לחלק בין תרומה דרבנן לבין איסור יבמה לשני ד"ת, אולם כבר תמה הב"ש בסי' קנ"ו על הב"ח מקידושין דע"ג מהא דס' ממזר ובש"ש להקצה"ח כ' לחלק דבמידי דנוגע רק לגבי עצמו מהני אבל ביבום דנוגע לאחרים ל"מ וכן כ' בשו"ת רח"כ אה"ע סי' ט"ו יצא לכאורה לפ"ז דבמניקת דל"ח רק איסור דרבנן ונוגע רק לנפשו שפיר מהני ול"ח שזינתה עם אחר ומ"ש מהרי"ו סי' ע"ג די"ל שמא ואמרו קמו רבנן במילתא כבר דחהו הנוב"י ובשו"ת רח"כ עפ"י דברי הש"ס ביבמות דהיכי דא"א למיקם ל"ש החשש דקמו במילתא אך באמת י"ל כ"ז היכי דלא ידעינן כלל שזינתה עם אחר שפיר אמרי' דלא חשדינן לאחר שבא עליה די"ל דהוי בכלל אין ס'