מהר"ש חלק ד שכב

לבשל ביחד ובאמת ז"א דבמבשא"מ דבאמת נו"ט בוודאי דאף אם נתבטל ביבש מ"מ אם השתא נו"ט אסור דהש"ך אינו מקיל רק לאכלו ביבש בזה אמרי' דבאיסור דרבנן ל"ג שמא יבשלו ויתן טעם אבל באמת אם מבשלו ונו"ט בוודאי אסור ע"כ דבריו שם צ"ע אבל עכ"פ מדבריו שם מוכח דמתיר אף לבשלו לבדו ע"כ מי שירצה להתיר ע"ו ביטול ברוב ולבשל כ"א לבדו בקדירה אחרת יש לו על מי לסמוך אבל אנכי מיראי הוראה אין רצוני להתיר ע"י ביטול ברוב כנלע"ד בס"ד לדינא ועיון בספרי ח"ג סי' נ"א: ה' וישב תרע"ד ראדמישלא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל סי' ס"א להרב הה"ג וכו' כש"ת מ' ליבוש הורוויץ ז"ל מוצד"ק לאנציט יצ"ו

בדבר שאלתו בפנויה שהרתה לזנונים ואומרת כי שני אנשים זנו עמה זאח"ז והנואף שני מודה לדבריה ורוצה לישא אותה לאשה אי מותר לישא אותה בימי עיבור והנקה זה תורף השאלה

א) והנה בדבר זה יש כמה צדדי היתר א') ידוע דעת הפוסקים המתירין במזנה והטעם או כמ"ש הר"י מינץ משום דמזנה לא שכיח ובמילתא דל"ש ל"ג רבנן ונהי דזנות בלא עדים והתראה שכיח מ"מ שתתעבר בזנות ל"ש כמ"ש הנוב"י סי' י"ח או די"ל הטעם דבזונה לא משתעבדא להניק ודמי לגרושה דמתיר הר"ש הזקן או כמ"ש הבית מאיר דבזנות אף אם נאסור לה להינשא מ"מ תתעבר ע"י זנות ולא יתקיים תקנת חז"ל והנה לשי' המתירין בזנות יש לעיין אי גם מזנה מעוברת מותרת והנה הרמב"ם פ"ג מגירושין כ' במעוברת הטעם לאיסור משום דחסא ותמהו עליו מש"ס יבמות דמ"ב דפריך דחבריה נמי חייס ומשני דסתם מעוברת למניקה קיימא ומוכח דעיקר הטעם משום דסופה להיות מניקה ובאמת לפמ"ש בשו"ת שבות יעקב ח"א סי' צ"ה דהרמב"ם ס"ל דבאמת מטעם דסופה להיות מניקה הי' רשאי עכ"פ לקיימה עד שתלד ושמא תפיל רק דס"ד דהש"ס דיחוס על הוולד ומשני דכיון דאחר שתלד יצטרך לגרשה ושוב חיישינן לדחסא כדי שלא יצטרך לגרשה עיי"ש ולפ"ז יוצמח דהיכי דלא יצטרך לגרשה בימי הנקה כמו במזנה לשי' המתירין או בגרושה לשי' הר"ש גם בימי עיבור מותר אף נשי' הרמב"ם ז"ל

ב) ובאמת י"ל דברי הרמב"ם באופן אחר ויהי' מיושב ג"כ שינוי הסוגיות מיבמות לכתובות דביבמות מפורש סתם דמעוברת ומניקה אסורה ולא קבע שיעור ובכתובות מפורש דאסור כד"ח וכבר הרגיש בזה בנוב"י ומחלק בין אלמנה לגרושה והנלע"ד דבאמת כבר כ' המפורשים דרוב וולדות א"צ להנקה כד"ח ובפרט היכי דכבר גמלתו ורק דיש לחוש שמא צריך עוד להניק דזה הוא עיקר החשש ולא בשביל אשה אחרת וכמ"ש התוס' אבל עכ"פ ל"ח טפי מחשש מיעוט ורק דבפק"נ חוששין למיעוט ול"מ רובא ולכאורה י"ל דהא דל"מ רוב בפק"נ כ"ז במפקח את הגל דשם בוודאי הדבר נוגע לפק"נ ורק הספק אם זה הוא ישראל דמצוה להחיותו בזה שפיר י"ל כיון דבוודאי הדבר נוגע לפק"נ ויש עכ"פ מיעוט שהוא ישראל מחויבים לחוש למיעוט וכמ"ש בתוס' יומא דפ"ה דאנו מוזהרים שבשום אופן לא יגיע לידי פק"נ מישראל וכן בהא דמכה או"א הקשו ג"כ דנימא דאין הולכין בפק"נ אחר רוב התם ג"כ שפיר הקשו כיון דיש עכ"פ מיעוט שהורגין שלא כדין יש לחוש למיעוט ואפ"ה כ' הפוסקים דהתם הטעם דרצון התורה שלא יכה את מי שהרוב נוטה שהוא אביו ודמי לסברת הפנ"י בהא דנקי וצדיק אל תהרוג ומיושב בזה קושית התוס' חולין דצ"ו בהא דאסימנים לא קטלינן עיי"ש אבל הכא דיש ס' אם הדבר נוגע כלל לפק"נ והרוב נוטה שלא יסכן הוולד בזה בוודאי דא"צ לחוש שמא יצמח בזה פק"נ, ולפ"ז י"ל דבש"ס יבמות דרצה הש"ס מתחילה לומר הטעם משוה דחסא ופריך הש"ס דידי' נמי ומשני משום דחייס ופריך דחבריה נמי דהא מוזהר על הריגת עוברין וע"כ דהמתרץ שתירץ דבדידי' הטעם משום דחייס סובר דבדחבריה עכ"פ יש חשש שמא יהרגנו שלא במתכוין דנהי דבדחבריה נמי שייך לומר דחייס כדי שלא יעבור איסור דהורג עיבור אבל עכ"פ כיון דאינו חייס כמו על דידי' שוב י"ל דבדחברי' יש חשש שמא יהרגנו שנא במתכוון וא"כ צ"ב מאי פריך הש"ס בדחבריה נמי הרי באמת גם התרצן ידע מזה ואפ"ה חייש שמא יהרגנו שלא במתכוין הואיל דעכ"פ אינו חייס כמו על דידי' ועכצ"ל בכוונת המקשה דס"ל דזה הוי רק חשש מיעוט וכיון דמוכח מסוגיא דהכא דלא קבע זמן כד"ח דכל האיסור הוי רק כ"ז שמניקתו אבל בגמלתו מותר ונהי דיש חשש שמא צריך עוד להניק אפ"ה אמרי' כיון דהוו רק חשש מיעוט ובכה"ג דהוי ס' אי יש כלל פק"נ בזה ל"ח למיעוט א"כ שוב גם בדחבריה א"צ לחוש למיעוט שמא יהרגנו שלא במתכוין ולכך מסיק הש"ס דצריך לגרשה משום דסופה להנקה ולכך באמת לא מובא שם שום זמן אבל בש"ס דכתובות דמבואר דאסורה כד"ח וחזינן דגם בגמלתו כיון דעכ"פ יש מיעוט וולדות שצריכין להניק כד"ח שפיר חוששין למיעוט הואיל דעכ"פ יוכל לצמוח מזה פק"נ שפיר חוששין למיעוט א"כ ה"ה דיש לחוש לדחסא והיינו שמא יהרגנו שלא במתכוין וא"כ לפי"מ דקיי"ל כסוגיא דכתובות שוב י"ל דגם בגרושה ומזנה מעוברת אסורה מטעם דחסא ומיושב דברי הרמב"ם לנכון בס"ד ודו"ק

ג) עוד י"ל בשינוי הסוגיות מיבמות לכתובות דהנה לשי' הר"ש גרושה אינה משועבדת להניק ור"ת אוסר דנהי דאינה משועבדת להניק אפ"ה כיון דסתם אם מרחמת א"כ בוודאי תניקנו ולפ"ז י"ל דהיכי דגמלתו א"כ לחוש שמא תינוק זה צריך עוד להניק הוי חשש מיעוט ונהי די"ל דחשיב פק"נ מ"מ כבר הבאתי דהיכי שיש ס' אם הדבר נוגע כלל לפק"נ שוב י"ל דניזול בתר רוב אך באמת י"ל דהיכי דנוגע להפקיע זכות ממון ל"מ רובא וכה"ג כ' המפורשים בטעם דאיא"פ חייב משום דבשעת הלוואה זכה בבירור בשיעבוד נכסי הלוה עד שהנכסים חשיבי אינו ברשותו של הלוה כמ"ש רש"י פסחים דל"א ובקצה"ח סי' קי"ז שוב מס' א"א להפקיע שיעבודו של המלוה א"כ ה"ה בזה יש לחלק דבאלמנה כיון דמשועבדת להניק א"כ נשתעבדה לו בשעת הנישואין להניק את הוולד כ"ז שיצטרך ויש ס' על כד"ח וא"כ היא רוצית להפקיע את השיעבוד ובזה כיון שיש עכ"פ מיעוט שלא נפקע השיעבוד עפ"י הרוב א"א להפקיע את השיעבוד אבל בגרושה דבאמת אין עליה שום שיעבוד נהי שאסורה להינשא משום דבוודאי תניקנו אבל עכ"פ בגמלתו או