מהר"ש חלק ד שכא

לא פלוג וכמ"ש שם הש"ך סק"ט שפיר סובר גם כאן לאסור אף בראה הישראל הגבינות בשעת עשייתן וז"ב ודו"ק

ג) עכ"פ מכל הני טעמי י"ל דאולי גם הש"ך מודה ובפרט דרוה"פ הכריעו כשיטת הרמ"א הנובע מדברי פיהמ"ש להרמב"ם וכן הכריע הפר"ת להקל ובפרט די"ל דאף אם ניחוש לשי' הש"ך גם בנ"ד מ"מ יש עצה שיקבל את העכו"ם לשותף על חלק קטן ואז לענין איסור שבת י"ל עכו"ם אדעתא דנפשי' קעביד דהנכרי עושה עיקר בחלקו ונהי דגם הישראל נהנה מזה ליכא חשש דבאמת לשי' רש"י גיטין דמ"ז שותף יש לו חלק בכל חטה וחטה א"כ שפיר העכו"ם בנפשי' קעביד ואף שגם הישראל נהנה ל"ל בה וכמ"ש הר"ן מובא בב"י סי' רמ"ג וברמ"א סי' רמ"ה דכיון דעכו"ם אדעתא דנפשי' קעביד והנאת ישראל ממילא אתו שרי וע' שו"ת ד"ח או"ח ח"א סי' ו' שהאריך בזה בשלמא אם השותפות נעשה רק דרך הערמה להפקיע איסור שבת שפיר הי' מקום לומר דל"מ ודוקא במכירה דכל העסק הוי של הנכרי לא איכפת לן אם ויש בו קצת הערמה חדא דבדרבנן מתירין הערמה וע"י עכו"ם ל"ח רק שבות וכמ"ש הבכ"ש או כמ"ש האשל אברהם והח"ס דמה"ת אף מכירה בהערמה מהני ובפרט די"ל מכח איסור שבת גמר ומקני כמ"ש בתוס' שבת די"ח וב"מ ד"ל אבל באם אינו מוכרו רק שעושה שותפות עם הנכרי דרך הערמה בכה"ג בוודאי דיש לאסור דבזה בוודאי ל"ש לומר עכו"ם דנפשי' קעביד הואיל דאין הנכרי שותף באמת א"כ בטל חלקו לגבי חלקו של ישראל וכמ"ש בתוס' שבת דכ"ו למ"ד נדנו"ד אין קריבין ביו"ט דכיון דעיקרו לצורך גבוה בטל חלק הדיוט לגבי חלק גבוה וכה"ג כ' הצ"צ דלענין בכור ל"מ סטימתא כיון דכל סטימתא הוי רק מצד מנהג הסוחרים ובמכירה כזו דהוי רק להפקיע איסור בזה ליכא מנהג הסוחרים עיי"ש אבל אם יעשה שותפות גמור עם הנכרי אף שיהי' רק להנכרי חלק קטן אפ"ה בזה שוב י"ל דעכו"ם אדעתא דנפשי' קעביד והנאת ישראל דאתי ממילא שרי ובכה"ג כיון דאין כל הגבינות והחמאה הוא של העכו"ם רק הוא שותפות עם ישראל בכה"ג עכ"פ א"א לקרותו גבינות עכו"ם כיון דגם לישראל יש חלק בו ממילא פשיטא דבכה"ג גם הש"ך יודה דאם רואה הישראל עשיית הגבינות דמותר, ומצאתי בספר אשל אברהם מהד"ת בסי' ש"ז שכ' כדברינו דאף א"נ דאין להתיר עשיות הגבינות בשבת עי' שט"מ מכח שיטת הש"ך הנ"ל אפ"ה ע"י שותפות יש להתיר עיי"ש. ע"כ מכל הני טעמי אם אמת הדבר שהוא הפס"מ יוכל כת"ה להתיר ע"י עשיית שותפות ממש ובראיית ישראל עשיית הגבינות כנלע"ד בס"ד לדינא: ג' בחקתי תרע" ראדמישלא. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל סי' ס' להרב החו"ב בחדר"ת וכו כש"ת מ' זאב נ"י מוצד"ק פיוונטשיע יצ"ו

בדבר שאלתו בשומן אווז ששהה ג"י בלי הדחה והוא הפ"מ אם יש להתירו ע"ו ביטול ברוב

א) לענ"ד קשה מאוד להתיר ע"י ביטול ברוב אף דבאמת מפורש ביו"ד דבשר ששהה ג"י אם נתערב חד בתרי מותר לבשלו עכ"פ כל חתוכה בקדירה לבדו, אך כבר העיר הש"ך דהא הוי מבשא"מ ונהי דכ' הפוסקים דבאיסור דרבנן גם מבשא"מ ביבש בטל כמ"ש הדג"מ וגם כמ"ש הש"ך דשהה ג"י דהוי רק חומרת הגאונים יש להתיר ע"י ביטול ברוב כ"ז בדיעבד אבל לכתחילה להתיר לבטל ברוב אף לאוכלו לבדו יש שני חששות א' דהוי מבשא"מ וגם דשייך חשש דאין מבטלין איסור לכתחילה ונהי דבשו"ת רעק"א בסי' ל"ח כ' דזה הוי כנתערב כבר, ולדעת המחבר בסי' צ"ט באיסור דרבנן מותר להוסיף, אפ"ה י"ל דכ"ז שלא נפרד הדם מן השומן הוי כגוף א' וידוע שיטת המרדכי דבבא לעולם בתערובות לא בטל וה"ה הכא דבתולדה הדם הוא בתוך השומן ל"ח כנתערב איסור בהיתר רק הוי כגוף אחד ונהי די"ל כ"ז לענין ביטול דבעי עכ"פ רוב הותר והסברא דביטול ברוב הוי רק דהרוב יש לו חשיבות טפי מן המיעוט ולכך יש לו כח לגבור על המיעוט א"כ בבא לעולם בתערובות ל"ש לומר דהרוב יש לו חשיבות על המיעוט כיון דאין הרוב ניכר בפ"ע שפיר לא בטל, והראי' דלשי' כמ"פ בביטול בס' מועיל אף בבא לעולם בתערובות, ע' בנובי"ת ובספר ב"ט ואף לשי' היד אפרים והישי"ע וכ"ה בשו"ת השיב משה דגם בביטול בס' כיון דמוכרחין לבוא לביטול הכמות ברוב לא בטל בבא לעולם בתערובות אפ"ה י"ל הכא לשי' המחבר דס"ל באיסור דרבנן שנתערב מותר להוסיף אף היכי דליכא רוב היתר רק אפי' ברוב איסור ג"כ מותר להוסיף וחזינן דאם יש עכ"פ בהתערובות היתר מה שוב מותר להוסיף א"כ ה"ה די"ל בדם הנבלע בשומן אף דא"א לומר דהשומן הוי חשיב טפי מו הדם אפ"ה עכ"פ ל"ח בכלל איסור בעין ושוב י"ל דמותר להוסיף וכה"ג מצינו ביו"ד סו' קכ"ז ברמ"א ובט"ז דניקור הגיד ל"ח איתחזק כיון דאינו רק כמעיד שנפרד האיסור מן ההיתר עיי"ש

ב) אך באמת כבר כ' הפמ"ג בפתיחה למליחה ובסי' ס"ט דשומן ששהה ג"י מיקרי איסור בעין וי"ל בכוונתו דבשלמא שם בסי' צ"ט שנתערב האיסור א"כ עכ"פ נעשה שינוי בהאיסור דמתחילתו הי' בעין בפ"ע ואח"כ כשנתערב נתמעט חשיבתו שפיר מותר להוסיף אבל הכא דבתולדה הוא מעורב בהשומן א"כ לעולם לא נתמעט מחשיבתו שפיר י"ל דהוי כאיסור בעין ואסור לערבו אף באיסור דרבנן וכעין זו כ' בתוס' יבמות דצ"ח דדבר שהי' בשריפה ואח"כ נתמעט משריפה ונשאר על כרת חשיב קלש איסורו עיי"ש אולם גם לשי' הגרעק"א דזה הוי רק כמוסיף אפ"ה י"ל דעכ"פ בעי ס' דאז עכ"פ יש שיעור ביטול ושפיר באיסור שהוא רק מחומרת הגאונים יש לסמוך אשיטת המחבר דמותר להוסיף אבל ע"י ביטול ברוב הוי ס"ס לאיסור שמא כדעת הרמ"א דגם באיסור דרבנן במבשא"מ בעי ס' ובפרט שיוכל לצמוח איסור תורה ע"י עירוי כמ"ש הפמ"ג בסי' ס"ט ושמא כשיטת הרמ"א דגם באיסור דרבנן אסור להוסיף ובפרט די"ל דהכא הוי כמערבו בידים ולע"ע קודם הבישול לא חזי לאכילה ובמקום דיש ס"ס לאיסור לשי' המלמ"ל גם בדרבנן אזלינן לחומרא ע"כ לענ"ד גם הגרעק"א לא התיר רק לערבו בס' אבל לא ע"י ביטול ברוב הן אמת דבשו"ת מהרש"מ ח"ג סי' רי"ז משמע דיש מקום להתיר גם ע"י ביטול ברוב לבשל כל חתיכה בקדירה לבדו אך באמת דבריו תמוהים דמוכח מדבריו דלשי' הרא"ש מותר