מהר"ש חלק ד שכ

אמת כדבריו כן נראה לע"ד בס"ד לדינא: יום ועש"ק ב' תמוז תרמ"ג פה"ק דוקלא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סי' נ"ט להרב הה"ג חו"ב כש"ת מ' דום בעריש קיממעל נ"י מוצד"ק קנעהניטש יצ"ו

בדבר שאלתו באחד שמחזיק חליבה ומהחלב עושים חמאה וגבינה על מאשין ויש בזה הפ"מ להפסיד החלב שנחלב בשבת אם יש מקום להתיר לעבוד בשבת ע"י נכרי וע"י שטר מכורה זה תורף השאלה

א) והנה כת"ה כ' דיש בזה שני חששות א') דע"י המכירה יהי' עליו שם חמאת עכו"ם ב') מחמת עשיות מלאכה בשבת ומכח חשש הראשון הביא כת"ה מדברי הרמ"א ביו"ד סי' קט"ו דבישראל הרואה החליבה וגם עשיית הגבינות אין עליו שם גבינות עכו"ם והנה לכאורה צ"ב מאחר דחזינן דגם בהעמיד בעשבים אסור משום לא פלוג אף שידעינן שנעשה בהיתר אפ"ה אסור וא"כ לפ"ז גם בראה הישראל העשיית הגבינות נמי יש לאסור מכח לא פלוג כמו שהעיר הש"ך שם על הרמ"א אך בגוף מחלוקת הש"ך והרמ"א דהנה בגוף הא דמבואר בש"ע דאף בהעמידו בעשבים אסור ע"כ הטעם כמבואר ברמב"ם פ"ג מהמ"א גזירה משום שמעמידין אותו בדבר האסור והגיה בהג"מ שם גזירה משום שהעמידו בדבר איסור והכוונה דאף אותן שהעמידו בדבר המותר אסור בגזירה משום אותן הגבינות שהעמידו בדבר איסור והיינו דאם נתיר אותן שהעמידו בעשבים אף שלא ראה הישראל אם באמת העמידו בעשבים יבואו לטעות ולהתיר אף אותן הגבינות שיש באמת חשש שמא העמידו בדבר איסור אבל היכי דראה ישראל בעיניו שהעמידו בהיתר שפיר י"ל דאין לאסור דהא הכל יודעין דגבינה זו לכך אוכלין אותו לפי שראה הישראל בעצמו שנעשה בהיתר וכאשר באמת כבר העיר המנ"י להשיג על הש"ך ולחזק שיטת הרמ"א עפמ"ש הרמב"ם בפיהמ"ש ע"ז דכ"ט דאם ראה הישראל בעצמו עשיית הגבינות דיש להתיר ובהג"ה אמ"ב שם כ' בשם פיהמ"ש להרמב"ם להתיר בין בידוע שדרכם להעמיד בעשבים בין כשראה הישראל בעצמו עשיית הגבינות שנעשו בעשבים ובאמת לא מצאתי כן בפיהמ"ש וזה"ל בפיהמ"ש שם אמנם קיבת הנבילה בעצמו מותרת שהוא פירשא בעלמא לפיכך מותר לנו ליקח קיבות העכו"ם ולהעמיד בהם גבינות וכן כשאנו רואין שהעמיד העכו"ם החלב בקיבה עצמו מותר לנו לאכול הגבינה ולא יועיל בזה הפרסום או מה שהדעת נותן עפ"י הרוב אלא ראיית העין מפורש להדיא דהרמב"ם אינו מתיר אף בידוע שנעשה בעשבים זולת כשראה בעצמו וזה הוא באמת שיטת הרמ"א אכן הש"ך סובר כיון דבאמת גם בידוע שנעשה בעשבים הי' מותר מדינא ואפ"ה אוסרין וע"כ הטעם משום דכל ששם גבינות עכו"ם עליו יש לאסור א"כ ה"ה דיש לאסור אף כשרואה הישראל בעצמו הואיל דעכ"פ יש עליו שם גבינות עכו"ם כנלע"ד בביאור מחלוקת הרמ"א והש"ך

ב) והנה כת"ה הביא דברי הנובי"ת או"ח סי' ל"ז המובא בפת"ש שם שמקיל בגבינות כשיטת הרמ"א וא"כ לפ"ז מכ"ש בחמאה דקיל דאף להאוסרין חמאת עכו"ם אפ"ה לא חל עליו שם איסור וכעין שכ' הפוסקים דאיסור שאינו כולל לכל אדם ל"ח טפי מאיסור גברא א"כ מכ"ש בחמאה דתלוי במנהג המקום בוודאי דלא חל עליו שם איסור וכהא דמצינו ביו"ד סי' ס"ד אינהו מיכל אכלי ואנן מיסתם לא סתימי וממילא בחמאה דלא חל עליו שם איסור שוב גם לשי' הש"ך אין לאסור היכי דראה הישראל עשיית החמאה וז"ב והנה לכאורה הי' מקום להעיר כיון דבנ"ד הוו רק כמו מכירה בהערמה אבל אין הישראל המוכר מתכוין לקנין גמור שוב בכה"ג י"ל דלא חל עליו שם חמאת עכו"ם וכמ"ש בט"ז או"ח סי' רמ"ו דאם אינו מתכוין לקנין גמור ל"מ לענין איסור מ וע' בחו"מ סי' צ"ט דמתנה שהוא להבריח מבע"ח ל"מ זולת בנתכוין למתנה גמורה אף שהוא להבריח אפ"ה מהני ורק היכי שכתב להבע"ח שיעבוד מטלטלי אג"ק דאז מדינא טורף ממקבל מתנה ורק דעשו תקנת השוק אבל בכה"ג לא עשו תקה"ש ע' ברמ"א חו"מ סי' ס' ובנה"מ שם ונשמע לכאורה דאם אינו מתכוין לקנין גמור שוב לא מיקרי בכלל חמאת עכו"ם אך באמת ז"א דבנ"ד ממנ"פ יש לאסור דא"נ שנתכוין למכירה גמורה שוב מיקרי בכלל חמאת עכו"ם ואי לא נתכוין למכירה גמורה נהי דאז שפיר וי"ל דל"ח בכלל חמאת עכו"ם מ"מ בכה"ג שלא נתכוין למכירה גמורה שוב נ"מ המכירה לענין איסור שבת וכנודע מסברת הצ"צ דמכירה בהערמה ל"מ להפקיע איסור בכורה וה"ה די"ל דל"מ לענין איסור שבת אך באמת וי"ל לפמ"ש הפמ"ג באו"ח סי' שצ"ד דבאיסור דרבנן שאין לו עיקר בד"ת יש להקל אף בתרתי דסתרי וכגון בחלת חו"ל ובחמאת עכו"ם עיי"ש א"כ ה"ה הכא לענין איסור שבת אמרי' דגמר ומקני בלב שלם אבל לענין חשש חמאת עכו"ם שפיר יש להקל דשמא לא נתכוין לקנין גמור ובפרט אחרי שידוע דיחזיר הדבר לרשות הישראל דיש בו עכ"פ דין מערופיא וכמ"ש בט"ז סי' רמ"ו ובסי' תמ"ח עכ"פ אין עליו שם חמאת עכו"ם והיכי דאין עליו שם חמאת עכו"ם שוב גם לשי' הש"ך אין לאסור היכי שרואה הישראל בעצמו וז"ב וגם י"ל דגוף סברת הש"ך דגם בראה הישראל בעצמו יש לאסור מכא לא פלוג תלוי בפלוגתת הפוסקים בחו"מ סי' קצ"ח וסמ"ע סו' ר"א או במקום דל"ש הגזירה דנשרפו חטך אי כסף קונה אי י"ל לא פלוג או לאו ועיי"ש בנה"מ שהביא ראי' לזה מחולין דפ"ג והנה נודע מחלוקת הרמ"א והש"ך בסו' קצ"ח אי התנה לקנות בכסף מהני דלשי' הרמ"א מהני ולשי' הש"ך ל"מ וכ' בספר שושנת יעקב סו' קצ"ח ובסי' ר"א דהסוברים דהתנה מועיל ע"כ דס"ל דהיכי דלא שייך הגזירה שוב כסף קני אבל למ"ד) דגם במקום דל"ש הגזירה מקרי קנין כסף לדידי' בוודאי דל"מ התנה לקנות בכסף עיי"ש א"כ לפ"ז י"ל דמחלוקת הרמ"א והש"ך בסי' קט"ו לענין ראה הישראל עשיית הגבינות קאי לשיטתם בסי' קצ"ח דהרמ"א לשיטתו דמועיל התנה וע"כ דס"ל דהיכי דל"ש הגזירה כסף קונה וכדאיתא שם ברמ"א דאם הי' המטלטלין במקום דליכא למיחוש לדליקה דכסף קונה שפיר סובר גם הכא דבראה הישראל עשיות הגבינות דל"ש הגזירה דמותר אבל הש"ך לשיטתו דסובר דל"מ התנה וסובר ג"כ דאף היכי דל"ש הגזירה אפ"ה כסף לא קני משום