מהר"ש חלק ד שיט

ד) ומה שנסתפק כת"ה לפוסלו מכח נוגע ומכח בע"ד הנה בגדר נוגע בוודאי דלא הוי דהא ללוי ליכא שום נ"מ אם יזכה שמעון בדין או לאו, וחוץ לזה לפי"מ דמבואר בסי' ל"ז ובסי' ק"מ דשוכר כ"ז שלא שילם השכירות ל"ח נוגע ויוכל להעיד, ורק בהחזיר לו המחזיק את דמי השכירות יש ב' דיעות שם וחזינן דשוכר שאין הגוף שלו ול"ח בעלים על הדבר אף ששכירות ליומא ממכר אפ"ה היכי דל"ח נוגע יוכל להעיד וא"כ י"ל ה"ה הכא כיון דלוי הוי רק שוכר יוכל להעיד ואין לו שם בע"ד עליו, וע"כ צריכין אנו לחלק מהא דבקרא כתובות דפ"ד דמבואר דהבקרא ל"ח עד לחייב שבועה להבע"ח וכמ"ש בר"ן שם שאני התם דהבקרא חשוב בעלים דלשי' כמ"פ נכסי שומר נשתעבדו משעת שמירה ע' שטמ"ק כתובות דל"ד ואף לשאר הפוסקים מ"מ משעה שיצא מתח"י עכ"פ נשתעבדו נכסיו ושפיר אף א"נ דל"ח נוגע משום דהי' בידו לומר כדברי הבע"ח שתפס מחיים אבל עכ"פ אחר שאומר שהי' התפיסה לאחר מיתה שוב הבקרא יש עליו שם בע"ד ושפיר לא יוכל להעיד וכמ"ש הריב"ש סי' של"ג מובא בהג"ה אמ"ב סי' ק"מ וכן כ' הקצה"ח בסו' ל"ז סק"ה לענין קרובי עני ובסי' קכ"א סק"ד אבל הכא בשוכר דאין לו קנין בגוף הדבר ול"ח בעלים וגם נוגע ל"ח שוב שפיר יוכל להעיד וז"ב

ה) ומה שהביא כת"ה שיטת הר' יקיר דבנשבע להכחיש את העד יוכל אח"כ הבע"ד בצירוף העד לפוסלו לעדות ולשבועה ובאמת נודע מה שהעיר בים התלמוד דא"כ למה הוצרכה התורה להכשיר עדות מיוחדת הרי בלא"ה יוכל לתבוע מקודם עפ"י ע"א ויהי' מחויב לישבע נגד העד ואח"כ יצטרף התובע עם זה העד לפוסלו לעדות ולשבועה ואח"כ יתבענו עפ"י עד השני ויהי' מחויב לישבע נגדו ולישבע אינו יכול כיון דכבר נפסל וא"כ והי' מחשואיל"מ עכת"ק והנה בפשיטות י"ל דכבר נודע מחלוקת הראב"ד והריטב"א דלשי' הראב"ד בממון אמרי' נמצא קא"פ עדותן בטילה אף שלא הי' צירוף כלל לא בשעת ראיה ולא בשעת הגדה הואיל דעדות מיוחדת ג"כ מהני אף שלא הי' להם צירוף ראיה והגדה כאחת ה"ה דגם לענין למיפסל עדותן סגי בכה"ג א"כ שפיר הוצרכה התורה לגלות דין עדות מיוחדת כדי שנדע דגם לענין נמצא קא"פ סגי בכה"ג וחוץ לזה י"ל לשי' הש"ך והקצה"ח דעדות מיוחדת מחייבים שבועה מדר"ח א"כ שפיר יש נ"מ בזה שגילתה רחמנא דעדות מיוחדת כשר דשוב יתחייב שבועה על השאר ג"כ ואם יהי' חשוד והי' מחשואיל"מ אבל אי יתבענו רק בע"א נהי דעל מנה והי' מחשואיל"מ מ"מ על השאר לא יתחייב רק מכח גלגול ובגלגול שבועה לשי' כמ"פ לא אמרי' מתוך שאיל"מ ע' בסי' ע"ה ובסי' צ"ד וז"ב וחוץ לזה י"ל לפי"מ דמצינו בש"ס סנהדרין דכ"ג דאם אומר המלוה שיש לו שני כתי עדים למ"ד דצריך לברר דיכול הלוה בצירוף אחר לפסול כת אחת ול"ח נוגע לר"מ הואיל דהמלוה אומר שיש לו כת אחרת ואם באו כת שניה ונמצאו פסולים נסתפק הש"ס די"ל דהלוה חשוב נוגע א"כ י"ל דוקא שם יש עכ"פ ספק דהרי הלוה לא ידע מקודם אם יפסול כת השניה וי"ל דל"ח נוגע אבל הכא בדינו של הר' יקיר י"ל עיקר הטעם דמצטרף עם העד לפוסלו משום דל"ח נוגע אבל אם מביא אח"כ עוד עד לתבוע ממון אז י"ל דדוקא בתר שגילתה רחמנא דעדות מיוחדת כשר שפיר ל"ח נוגע דהא אי הי' רוצה לגבות ממון הי' יכול לגבות ע"י צירוף העדות וא"כ בזה שפוסלו ליכא שום נגיעה ושפיר מצטרף לפוסלו ושפיר כשמביא עד השני הוי מחשואיל"מ אבל אי הי' הדין דאין עדות מיוחדת מצטרף אז הי' הדין דלא יוכל לפוסלו משום דנקרא בכלל נגיעה דע"י שיפסול אותו יוכל אח"כ לתובעו בעד השני ויהי' בכלל מחשואיל"מ ושוב לא הי' יוכל לפוסלו וכל דינו של הר' יקיר הוי רק לפי האמת דגילתה רחמנא דעדות מיוחדת כשר ומיושב קושית היה"ת בס"ד ודו"ק ובאמת מספקא לי גם לפי האמת דעדות מיוחדת כשר וכתבתי דבכה"ג ל"ח נוגע משום דאם הו' רוצה לגבות ממון הי' יכול לצרף העדים וא"כ י"ל לפמ"ש בשו"ת זכרון יוסף דאף דעדות מיוחדת מהני מ"מ היכי דכבר נשבע נגר ע"א שוב העד אינו מצטרף עם אחר ולפ"ז י"ל לכאורה דגם לפי האמת לא יוכל התובע להצטרף עם העד לפוסלו לשבועה משום דחשוב נוגע כדי שיוכל לתובעו עפ"י עד השני ויהי' מחשואי"ל מ ואי דנימא דל"ח נוגע משום דאי הי' רוצה לגבות ממון תיכף הי' יוכל לצרף ב' העדים ז"א דשמא לא נודע לו מעד השני רק אחר שכבר נשבע הנתבע נגד עד הראשון ואז שוב לא יוכלו להצטרף יחד ושוב שפיר איך יוכל התובע להצטרף עם העד לפוסלו הרי י"ל דחשיב נוגע וצ"ע בזה

ו) עכ"פ נחזור לנ"ד די"ל דלוי לא מיקרי נוגע ולא בע"ד וכשר להעיד אולם תמהני מדוע לא הביא כת"ה דברי הש"ך בסי' פ"ז דנהי דעד המסייע פוטר משבועה אפ"ה יש עליו חרם סתם ועיי"ש בנה"מ בחידושים שכ' דהיכי שטוען ברי אז אף ע"י עד המסייע עכ"פ יש עליו חרם סתם אבל בטוען שמא אין עליו אפי' חרם סתם וא"כ בנ"ד דטוען רק עפ"י עכו"ם דלפי הכרעת הסמ"ע בסי' קמ"ט סעיף י"ד בטוען ברי מפי עכו"ם ל"ח טענת ברי להשביעו וחשיב רק כטענת שמא ושוב בכה"ג ביש לו עד המסייע פטור אף מחרם סתם אולם מדברי הש"ך משמע דאף בטוען שמא ל"מ עד המסייע לפטור מחרם סתם מהא דבסי' קכ"א מפורש בש"ע בשלח מעות עי"ש והמשלח מודה שכת"י הוא אך אינו מאמין ללוה שמסר לו ואינו מאמין לשליח שנאנס דהדין דהלוה מקב"ח סתם שנתן להשליח והשליח צריך לישבע וכ' הסמ"ע דהשליח לא יוכל לפטור ללוה מקב"ח משום דקודם שנשבע חשוב נוגע ואחר שנשבע שוב חשיב כעד הצריך שבועה דאינו עד וכסברת התוס' והר"ן קידושין דמ"ג אכן הש"ך כ' דהא דצ"ל בטעם דאינו פוטר ללוה משום דחשוב נוגע זה קאי דיקא בשני עדים אבל בע"א בלא"ה עד המסייע אינו פוטר מחרם סתם והרי הכא לא הוי נגד הלוה רק טענת שמא והראי' דאינו חייב טפי מחרם סתם ואפ"ה כי הש"ך דהעד לא יוכל לפוטרו ונשמע לכאורה דלא כהנה"מ הנ"ל וחוץ לזה לפמ"ש הש"ך בס"ק קמ"ט שם דטוען ברי מפי עכו"ם חשיב טענת ברי להשביע ושוב בכה"ג גם לשי' הנה"מ ל"מ עד המסייע לפטור מחרם סתם ע"כ אם לא הי' לשמעון עד המסייע בוודאי דהי' צריך לקבל בחרם לנוכח דהיכי דיש רגל"ד מועיל טענת ברי מפי אחרים וגם מעכו"ם עי' בש"ך סי' ע"ה ס"ק פ"ב ובהג"ה אמ"ב שם אבל אחרי שהוכחתי דעדותו של לוי הוי עדות גמור פשיטא דא"א לחייבו בקב"ח לנוכח ורק לכל היותר יש לחייבו בחרם סתם אם