מהר"ש חלק ד שיח

סי' נ"ח להרב הה"ג וכו' כש"ת מ' יצחק פינטער ז"ל אבד"ק באקאווסק יצ"ו

בדבר שאלתו בראובן תבע לשמעון לפני הבד"צ ששכר העסק שלו בלי ידיעתו ושמעון אומר אמת הדבר ששכר העסק וכששמע שראובן יתבענו לד"ת החזיר העסק להאדון רק לוי שכרו אח"כ והקאנטראקט נכתב על שם לוי והוא רק שותף ללוי ואולי יפסקו הבד"צ שאסור לו להיות שותף אז גם שותף לא יהי' ולוי אומר כי הי' לו רשות לשכור את יען שיש לו דו"ד על ראובן אבל ראובן אומר שאין לו כעת נדון עם לוי רק עם שמעון ואומר שדברי שמעון הם שקר ומעולם לא החזיר העסק להאדון רק שעשה ערמה עם לוי להיות שותפים ולכתוב הקאנטראקט על שם לוי ואינו אומר זאת בבירור רק ששמע זאת מעכו"ם א' זה תורף הטו"ת

א) והנה כת"ה רצה לפסוק ששמעון יקבל בחרם שהאמת כדבריו שהחזיר העסק להאדון והגיד שמעון על זה שיש לו עד המסייע את לוי שיעיד שהאמת אתו ונסתפק כת"ה דיש לפסול העד מכמה טעמים א' משום שהוא נוגע שאם לא יעיד יכריח הבד"צ לשמעון להחזיר העסק ב' משום דהו"ל בע"ד ובע"ד פסול אף היכי דל"ח נוגע וגם משום דלוי חשיב עבריין ששכר העסק באיסור וא"כ חשיב פסול לעדות אולם חזר ונסתפק די"ל דל"ח נוגע וגם ל"ח בע"ד וגם פסול לא הוי דבפסולי דרבנן בעי הכרזה עכת"ד והנה מצד זה דלא הי' הכרזה י"ל לפמ"ש הנמ"י פז"ב דדוקא לפוסלו לעדות אחרת בעי הכרזה אבל לפוסלו לאותו עדות א"צ הכרזה ומה שתמה עליו הש"ך בסי' ל"ד דזה רק לפי הס"ד אבל למסקנא ליתא לדינו של הנמ"י כבר כ' בתומים שם דכן הוא גם למסקנא והביא ראי' מתוס' ב"מ ד"ה בד"ה בלא דמי משמע וגם מתוס' ב"מ דע"ב בהאי דשטר שיש בו ריבית ועיי"ש בנה"מ ס"ק י"ד ונהי דיש לחלק דשאני התם דהפסול בא מכח חתימת העדים על שטר שיש בו ריבית דזה חשוב כהגדה א"כ חשיב כנפסלו ע"י הגדת העדות ושפיר ל"מ עדותן אבל הכא דהפסול בא עי"ז ששכר העסק ולא ע"י הגדתו אכתי י"ל דבעי הכרזה אפ"ה וי"ל הואיל דנפסל בגוף העסק שאנו רוצין שיעיד עליו שפיר י"ל דא"צ הכרזה אולם הקצה"ח בסי' נ"ב כ' להיפוך דאדרבה הואיל דפסולן בא עי"ז השטר לא נפסלי רק מכאן ולהבא וביאר בזה שיטת התוס' דאף במפורש ריבית בהשטר אפ"ה השטר כשר וסברתו עפמ"ש הנמ"י פז"ב דרשע שאינו דחמס דאין הפסול שלו מכח חשש משקר רק מגזה"כ דאל תשת רשע עד כשר בעדות אשה דל"צ תורת עדות רק בירור הדברים ולא גרע מקרוב או אשה וה"ה לענין אי לפסול אותו עדות שנעשה רשע על ידו ג"כ יש חילוק זה דברשע דחמס דפסולו מכח משקר א"כ מכ"ש דיש חשש משקר באותו העדות שנפסל על ידו אבל בשאר רשע דליכא חשש משקר שפיר לא נפסל רק להבא אבל אותו העדות כשר ודמי להא דהשוחט בשבת דכ' התוס' דבפ"א לא נעשה מומר ולשי' הר"ן עכ"פ באותו שחיטה לא נעשה מומר עיי"ש ונהי דבנה"מ שם השיג עליו אבל שיטת הקצה"ח הוא כנ"ל

ב) ובאמת בזה י"ל במה שראיתי לח"א שכ' להעיר בהא דס"ל לאביי דגם שאר רשע פסול לעדות הטעם משום דלכאורה בכל עד יש חשש משקר ורק דאוקמוה בחזקתו כשרות אבל אחר שעבר עבירה דאיתרע החז"כ שוב פסול מכח חשש משקר עכת"ד ועפ"ז ז"א דהרי מדברי הנמ"י מבואר דבשאר רשע ליכא חשש משקר והראי' דכשר בעדות אשה וע' בנה"מ סי' ל"א שכ' ג"כ לענין ע"א דחשש משקר ליכא ולכל היותר יש לחוש שאמר בדדמי וחוץ לזה אי נימא כסברתו דע"י שאיתרע החז"כ נתעורר החשש משקר א"כ תקשי גם בעבר עבירה דרבנן אמאי לא יופסל מה"ת לשי' הסוברים דגם בעבר עבירה דרבנן איתרע החז"כ אף מה"ת ע' פנ"י גיטין די"ז וכן הרגיש בתומים סי' ל"ד בביאור קושית התוס' וביותר תקשי דעכ"פ בעבר עבירה ד"ת ואין בו מלקות אמאי לא יפסול לעדות גם מה"ת הואיל דבכה"ג בוודאי איתרע החז"כ אליבא דכ"ע ושוב נתעורר החשש משקר וע"כ נשמע דברשע שאינו דחמס ליכא חשש משקר וז"ב

ג) נחזור לשי' הקצה"ח בסי' נ"ב דברשע שאינו דחמס אין לפוסלם רק להבא אבל אותו עדות כשר א"כ לפ"ז בנ"ד דחשיב בגדר רשע דחמס בוודאי דנפסל גם לעדות זה ושוב י"ל כסברת הנמ"י דלענין אותו עדות א"צ הכרזה ובפרט דבנ"ד האיסור שלא לשכור עסק של חבירו הוא חרם הקדמונים ולשי' הרמב"ן חרם הוי ד"ת וא"כ ידוע שיטת מהרי"ט והמלמ"ל דבעבירה ד"ת אף שאינו נפסל עי"ז מה"ת שוב עכ"פ יש לפוסלם בלי הכרזה מובא דבריהם בהג"ה אמ"ב רס"י ל"ד וה"ה הכא בעובר חרם דחשיב ד"ת נשי' כמ"פ אף דלא מיפסל רק מדרבנן כיון דאין בו מלקות אבל עכ"פ שוב לא בעי הכרזה אולם בגוף הדבר לא אדע כל הספק אי יש לפוסלו מכח עבריין הרי מפורש בש"ע דבעי שידע שהיום שבת ושמלאכה זו אסורה ושיופסל עי"ז לעדות אבל אם חסר אחד מאלו לא נפסל כמ"ש בסמ"ע שם וכהא דהערב והעדים אינם פסולים בריבית אף דעוברים בלאו דלא תשימון אפ"ה כיון דלא משמע להו שיופסלו עי"ז שפיר לא נפסלו וכה"ג כ' המלמ"ל בהלכות מלוה ולוה על הא דכי הפני משה ובאם יש לוה אחר אז אין הנוה עובר בלפ"ע דאין הכוונה דבאמת אינו עובר רק שהלוה סובר דבכה"ג ליכא לפ"ע וממילא לא מיפסל עיי"ש וכבר העירותי לפ"ז במק"א בהא דבסנהדרין כ"ד גבי בר בינתם פריך הש"ס והא לוה בריבית פסול לעדות וקשה לשי' הרא"ש דהלוה אינו עובר רק בשעת לקיחה והא דמיפסל מקודם הוי רק משום לפ"ע וא"כ לשי' המלמ"ל מאי פריך הש"ס הרי י"ל דהכא מיירי דגם לוה אחר רצה ללוות מעות בריבית דבכה"ג תו לא מיפסל וצ"ע עכ"פ מבואר דאף אם יודע שהוא איסור אפ"ה כל זמן שאינו יודע שנפסל עי"ז לעדות באמת לא נפסל והנה מצינו בש"ס יומא ד"פ דלענין שב מידיעתו בעי דווקא שידע מאותו איסור שהוא עכשיו אבל באם הוא איסור קל ל"ח שב מידיעתו מדקאמר שם אר"א האוכל חלב בזה"ז צריך שיכתוב דשמא יבא ב"ד אחר ויקטנו השיעורין ופריך אי דמחייבו קרבן אכזית קטן והא לא הוי שב מידיעתו וקשה הרי גם ח"ש אסור מה"ת ונשמע דכיון דליכא אותו איסור שהוא עכשיו ל"ח שב מידיעתו ע' במלמ"ל הלכות שגגות שהאריך בזה ע"כ לפ"ז הדבר פשיט דבכה"ג דוודאי לוי אינו יודע שנפסל עי"ז לעדות ובפרט בזה"ז דבעוה"ר רבים נפרצים בזה בוודאי דקל האיסור בעיניו וכהא דאיתא באה"ע סי' קע"ו בשם פסקי מהרי"א לענין נודרת ואינה מקיימת דבזה"ז דרבים נכשלים בזה ל"ח עע"ד ע"כ פשיטא דלא מיפסל עי"ז לעדות וכשר לכל עדות שבעולם וז"ב: