מהר"ש חלק ד שיז

אחר בריוח וגם כבר נסתפק בשו"ת בי"ש חו"מ סי' ק"ו דמכח החדר"ג י"ל דאף בדיעבד מוציאין וכמו בחרם דגט בע"כ דהי' התקנה שלא יועיל הגט אפי' בדיעבד עיי"ש ונשמע דחדר"ג לא דמי לעהמב"ח דהתם הרי בדיעבד מוציאין ר אך באמת כבר העלו האחרונים דגם בחדר"ג אין מוציאין בדיעבד וגם די"ל דכמ"ש הבי"ש דהיכי דהוי טפל לגוף העסק דל"ש דדבמ"צ ה"ה די"ל סברא זו לענין החדר"ג וגם יפה כ' כת"ה דהמנהג לא נתפשט במדינה זו ונהי דהרמ"א הביאו בסתם ומוכח דאין לחלק וכמ"ש בשו"ת ד"ח ח"ב סי' מ"ב מ"מ בסי' מ"ד וסי' מ"ה מוכח להיפוך ע"כ הדבר ברור דהצדק עם השוכר השני כנלע"ד בס"ד לדינא ה' במדבר תרע"ל ראדמישלא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל סי' נ"ז להרב ההגה"צ בנש"ק וכו' כקש"ת מ' נחום אהרן רוקח שליט"א אבד"ק מאגריב יצ"ו

בדבר שאלתו באשה אחת שאינה רוצית לדור עם בעלה זה כמה שנים וגם אינה רוצית לקבל ג"פ וכבר התרה בה כמה פעמים ע"י בד"צ והיא עומדת במירדה

וכת"ה הביא מחלוקת הרמב"ם והפוסקים אי בטוענת מאוס עלי כיפין אותו לגרשה וע"ז כ' כת"ה דאף להחולקים על הרמב"ם כ"ז באשה האומרת מ"ע כיון דעכ"פ כופין את הבעל לגרש תו לא עבדה איסור וממילא יש לחוש למשקרת אבל בעל האומר מ"ע ומגרשה בע"כ אם משקר בדבריו עובר אחדר"ג ושוב יש חז"כ דוודאי לא ירצה לעבור אחדר"ג ומסתמא אומר אמת עכת"ד

א) הנה מה שהביא מדברי הרא"ש סוף נדרים דמה"ט נאמנת לומר גרשתני משום דלא תרצה לישב באיסור א"א כל ימיה באמת כבר העיר השעה"מ מהא דחזינן דרק בצירוף החזקה דאין אשה מעיזה בפני בעלה אז מצרפין סברת הרא"ש אבל באומרת שלב"פ בעלה גרשני אינה נאמנת ולא סמכינן אהא דאין מקלקלת עצמה וראי' לזה דהא חזינן דהא דנאמנת אשה לומר מת בעלי הוי רק מכח דייקא ובלא"ה לא היתה נאמנת ולא סמכינן על זה דלא תרצה לישב באיסור א"א כל ימיה ואדרבה מצינו בע"א המעיד על מיתת איש דאסור לישא אשתו משום חשדא ולא סמכינן על זה דלא ירצה לישב באיסור כל ימיו וע' שו"ת ח"ס יו"ד סי' קמ"ז וע' תוס' חגיגה די"ד ובספר ב"ט בקונטרס טא"ל מ"ש בזה והנה בספר בני אהובה כ' ליישב דברי הרמב"ם ז"ל שפסק דבאומרת מ"ע כופין אותו לגרשה ול"ח שמא ענ"ב ובטא"ל פסק דאינה נאמנת מחשש שמא ענ"ב וכ' הבני אהובה דדוקא באומרת מ"ע אם הוא משקרת בטענתה ואנו כופין אותו לגרשה הרי הוי גט מעושה ושוב יש חז"כ דלא תרצה לעבור באיסור א"א כל ימיה אבל באומרת טא"ל אף אם היא משקרת אפ"ה ל"ח גט מעושה ושוב לא יהי' מוטל עליה שום איסור ושוב שפיר לא מהימנא אכן החולקים על הרמב"ם סוברים דגם במ"ע אם הב"ד יכופו לגרשה לא והי' בכלל גט מעושה דהא עושה בציווי הב"ד ושוב גם בזה לא והי' עליה שם איסור ושוב לא מהימנא עיי"ש ובאמת סברתו מפורש בשו"ת הרדב"ז ח"ד סי' פ"ט וע' שו"ת אבני צדק סי' ל"ז ובשו"ת בי"צ סי' קכ"ח מ"ש בזה עכ"פ מ"ש כת"ה דאם הבעל אומר מ"ט נאמן כיון דאם משקר עובר אחדר"ג יש חזקה דודאי לא ירצה לעבור אחדר"ג ועוד דאם רצונו לגרשה ולעבור אחדר"ג הרי הי' יוכל לגרשה בע"כ כקושית הנובי"ת סי' י"א

ב) הנה מ"ש דיש לאוקמיה בחז"כ דוודאי לא ירצה לעבור אחדר"ג באמת א"נ דחדר"ג אינו רק דרבנן א"כ לשי' הה"מ פ"א מאישות דא"נ דביאת פנויה אינו רק מדרבנן ל"ש החזקה דאאעב"ז משום דלאו כ"ע זהירי בדרבנן וכן כ' בשו"ת מהרי"א סי' צ"ג דבעריות שנפשו של אדם מחמדתן י"ל שמא עבר אדרבנן ונהי די"ל כ"ז שם דא"נ דבעל לשם קידושין יסתור הח"פ מה"ת שפיר י"ל כיון דלאו כ"ע זהירי בדרבנן ל"מ לסתור הח"פ אבל הכא דעיקר הספק לענין החדר"ג א"כ ממנ"פ א"נ דחדר"ג הוי רק דרבנן א"כ בפשיטות יש להקל בספיקו דהא באמת יש ס שמא מאיסה עליו וכמ"ש הבנ"א דאף להחולקים על הרמב"ם הטעם משום דהוי ס' ד"ת ושוב לענין חדר"ג אי הוי רק דרבנן שפיר יש להקל בספק וא"נ כדעת היש"ש דחדר"ג חשיב ד"ת וממילא ספיקו אסיר שוב שייך החז"כ דלא ירצה לעבור אחדר"ג וא"כ בוודאי דמאוסה עליו אך באמת יש לדחות הממנ"פ הנ"ל דאכתי י"ל דחדר"ג לא הוי רק דרבנן ושוב ל"ש לדון מכח החז"כ לפי דלאו כ"ע זהירי בדרבנן ושוב יש לחוש שמא ענ"ב ואי דתיקשי נימא ס' דרבנן להקל בזה שוב וי"ל כיון דכבר חל עליו החדר"ג בשעת נישואין וספק אי פקע ע"ו שמאוסה בעיניו א"כ חשוב בכלל, ס' דרבנן נגד ח"א ולחומרא ומה שהביא קושית הנוב"י דאם אינו חושש אחדר"ג הרי יוכל לגרשה בע"כ כבר כ' בזה בשו"ת ד"ח סי' ט"ו דלא ניחא לי' להיות כעבריין בעיני הבריות וכהא דכ' בש"ך חו"מ סי' ל"ז דחשוד להעיד שקר שלא יהי' בעיני הבריות כלוה רשע ולא ישלם עיי"ש יצא לדינא בטוען מ"ע קשה להתיר לגרשה בע"כ וכמ"ש בשו"ת א"צ שם והנה בשו"ת מהרש"ם ח"ג סי' צ"ג הביא בשם כמ"פ המתירין להתיר לגרשה בע"כ בטוען מ"ע ע"כ לדינא אחר שהתרו בה כמה פעמים ומסרבת לבא לד"ת א"כ לשי' כמ"פ בזה לחוד חשיבה עע"ד וכמ"ש בשו"ת א"צ בשם הג' מליסא ז"ל וע' שו"ת ד"ח סי' נ"א ואף די"ל דבזה"ז דהדור פרוץ והרבה מסרבים לעמוד לד"ת י"ל דל"ח בכלל עע"ד וכעין המבואר באה"ע סי' קט"ז דבזה"ז שהדור פרוץ בנדרים קשה לחשבה כעע"ד בזה שנודרות ואינה מקיימת ובפרט די"ל דבעע"ד בעי דוקא שתכשיל את בעלה אפ"ה י"ל כמ"ש בשו"ת ד"ח דבכה"ג מיקרי מכשלת לבעלה בזה שמבטלת אותו מפ"ו ע"כ לפי מכתב כת"ה שהוא מורדת ומסרבת וכל כוונתה לעגנו פשיטא דיש מקום להתיר לו לישא אשה על אשתו עפ"י ק"ר ובלבד שיתקיים בדברים שבממון עפ"י ד"ת כנלע"ד בס"ד לדינא: ב' בהעלותך תרע"ד ראדמישלא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל.