מהר"ש חלק ד שטו

לקרקע וסופם ליטלם מן הקרקע אז סובר הרמ"א דל"ח כאילו הם מגוף הקרקע דהרי גם בפירות העומדים לתלוש כתלוש דמי כמבואר בסי' צ"ה מכ"ש במטלטלין המונחים רק לפי שעה בוודאי דכתלוש דמי ושפיר מצריך הרמ"א לומר קני אגבן אבל בבית דהוא באמת מחובר לגוף הקרקע וסופו להיות נשאר מחובר לקרקע בכה"ג הדבר ברור דגם הרמ"א מודה דא"צ לומר קני אגבן וז"ב וחוץ לזה י"ל דבאמת אף א"נ דבית כמטלטלין מ"מ מה"ת הרי גם מטלטלין נקנים בכסף ורק דמדרבנן ל"מ וא"כ הכא דיש ספק אי בית דינו כקרקע או כמטלטלין א"כ הוי הספק אי עכ"פ מדרבנן יוכל לחזור או לאו א"כ י"ל כיון דכל הא דעקרו חז"ל קנין כסף הוו רק בגדר תקנה והכא הרי חשוב כמו ספק בתקנה וא"כ בספק בתקנה יש לאוקמה אד"ת ומה"ת כסף קני גם במטלטלין וכמ"ש הרמב"ם לענין שכירו ולקיטו ולשי' הה"מ אף תפיסה ל"מ משום דבס' בתקנה אוקמה אד"ת וז"ב וכה ראיתי בשער משפט סי' קצ"ח שכ' בהא די"א דשכירות מטלטלין נקנה בכסף אף דלשי' כמ"פ שכירות דמי למכר וכמו שהובא בב"י שם אפ"ה לא יוכל המשכיר לומר קי"ל כהסוברים דגם שכירות לא נקנה בכסף הואיל דמה"ת גם במכירה כסף קונה ושוב בספק פלוגתא דרבוותא אוקמה אד"ת עיי"ש וה"ה בנ"ד ובפרט די"ל דבקנין כסף לשי' רש"י ב"מ דמ"ח דיוכל הלוקח לקדש אשה בהחפץ ועיי"ש בריטב"א ובמח"א וכ' בשו"ת ח"ס יו"ד סי' שי"ד הטעם כיון דחז"ל גופא רוצים שלא יחזור בי ושישאר הקנין ד"ת בתוקפו לכך אזלינן בתר הד"ת א"כ פשיטא דאם יש ספק בוודאי דמו שיש נו עכ"פ זכות ברור מה"ת דאלים זכותו וכה"ג כ' בשער משפט סי' ס"ז לענין שמיטה דמי שיש לו זכות ברור מה"ת ולענין הדרבנן יש ס' אז בוודאי דזה שיש לו זכות ברור מה"ת אלים זכותו טפי עיי"ש

ד) נחזור להלכה באמת לשי' רוה"פ בית דינו כקרקע ושוב מיקני בכסף ולענין החסרון ס"ד שוב מועיל הדד"מ ואף אי דינו כמטלטלין מ"מ לשי' המג"א קנה מדין אג"ק או מדין חצר וכמ"ש בקצה"ח סו' צ"ה דלשי' רוה"פ גם במקנה ביחד קרקע ומטלטלין מהני מדין חצר וכדמוכח בש"ס גיטין דכ"א דגיטה וחצירה באין כאחד הן אמת דבשו"ת עט"ח חו"מ סי' י"ד כ' לחלק דדוקא בגט דמועיל מדין יד מהני גם במקנה ביחד אבל בחצר דגברא דהוא מדין שליחות אז בעי שיהי' חל עליו תורת שליח מקודם קניית החפצים עיי"ש אך באמת במחה"ש סו' תרל"ז כ' בפירוש דאין חילוק בין גט לקנין מטלטלין ולעולם אמרי' דבאים כאחד והשיג על הש"ך בסי' ר"ב ונהי דגם בהפלאה כתובות דפ"ו הרגיש ג"כ לחלק בין גט לשאר קנינים אולם כבר העיר על הש"ך הנ"ל בספר עט"צ מהא דד"א קונין לאדם דהוי ג"כ בתורת חצר ולשי' כמ"פ אף בקדמו כלי לאדם נמי קנה וחזינן דגם בקנין לא בעי שיהי' חצירו מכבר עיי"ש וע' בקצה"ח ובנה"מ סי' ר"ב מ"ש בזה ושוב י"ל דנקנה לו הבית מדין חצר וכנ"ל עכ"פ נשמע דאם עפ"י דד"מ קנה הקרקע והבית א"כ הרי לפ"ז נקנה לו הקרקע גם מדינא דהדד"מ מסלק החסרון דלא ס"ד ושוב נקנה לו גם הבית או בתורת אגב או בתורת חצר ובפרט דלשי' רוה"פ גם בית דינו כקרקע וחוץ לזה דאף א"נ דהוי כמטלטלין וממילא לא קנהו בכסף ושוב לא יועיל הכח של דד"מ כיון דא"א למשוי קנין מדבר שאינו קנין אפ"ה י"ל לפי"מ דמצינו בחו"מ בסי' קצ"ח ברמ"א דהתנה שיתנה בכסף מהני גם במטלטלין א"כ הכא אחרי שהמקח נעשה בערכאות א"כ ע"כ דסמך על הערכאות וכה"ג כ' בש"ך סי' ע"ג דשטר הנעשה בדא"ה אזלינן בתר דד"א וה"ה הכא כיון דכל המקח נעשה בערכאות י"ל דחשיב כהתנה לקנות כדין הדד"מ ושוב שפיר י"ל דקנהו בכסף לחוד ובפרט דנשי' רוה"פ בית דינו כקרקע ובפרט שכבר הבאתי די"ל דקנה הבית מדין אגב או מדין חצר

ה) אך בגוף הדבר י"ל כיון דלפי הנראה הבית אינו שוה כפו הסכום שהבטיח הקונה הראשון וא"כ נהי דאין אונאה לקרקעות וגם דבדבר הנמכר עפ"י ליצטאציע בלא"ה ל"ש אונאה כמ"ש בשו"ת שו"מ מהדורא ד' ח"ג סי' קל"ז דכיון שנעשה בפרסום וכהא דאו"ח סי' נ"ג דכ' הט"ז דאף במטלטלין ליכא דין אונאה עיי"ש אפ"ה י"ל לפי"מ דאיתא בש"ס ב"מ די"ד דשדה הנמכר שלא באחריות ויצא עליו עוררין דעד שלא דייש אמיצרי יוכל לחזור בו וכ' הרא"ש דאף שכבר נגמר הקנין באחד מדרכי הקניה ולחד שיטה אף בכבר שילם המעות אפ"ה כ"ז שלא נשתמש בהשדה כאדם העושה בשלו ונולד ערעור יוכל לחזור בי אף שקנה שלא באחריות והטעם דמדין סטימתא נוהג בה דלפעמים מועיל מנהג הסוחרים לבטל אף קנין ד"ת וע' שו"ת מהרי"ט בשניות סי' מ"ט מ"ש בזה וה"ה די"ל בנ"ד דאם נתאנה בהמקח אף דליכא בזה דין אונאה כנ"ל מ"מ אם נתברר שנתאנה קידם שנשתמש בה וגם עדיין לא שילם המעות בוודאי דיוכל לחזור בו ובפרט די"ל דהקונה הלז לא נתכוין כלל לקנין רק שחשב דגם אחר יקנה הבית בסכום זה כדי שיהי' יוכל לגבות גם את חובו דבוודאי לא נתכוין באמת לקנותו ולשלם הרבה יותר מכפי מה ששוה באמת וחשיב בכלל אומדנא ולשי' כמ"פ מועיל אומדנא להחזיק אף בדבר התלוי בדעת שניהם כנודע ע"כ שפיר דאם באמת הבית אינו שוה כסכום שהבטיח בערכאות דיוכל לחזור בו וגם י"ל הואיל דבנ"ד הבעה"ב גופא איני תובע ממנו כלום רק הבע"ח מוקדם שהי' טאבילירט תובע אותו וא"כ י"ל דהבע"ח מוקדם הרי לא זכה יותר רק כפי מה ששוה הבית באמת א"כ נהי דמיד בשעה שקנה הקונה הראשון את הבית נשתעבד מיד להבע"ח מוקדם הנ"ל מכח שדר"נ ובשדר"נ ל"מ מחילה כ"ז אם רוצה למחול גוף החוב ולהפקיע שיעבוד הגוף שפיר ל"מ מחילה דשיעבוד הגוף נתרוקן להבע"ח אבל הכא דהלוקח הראשון רוצה לחזור מהמקח ונשאר שיעבוד הבע"ח מוקדם על הבית כמקדם ואינו מפסידו רק מה שהי' להונות לאחרים זה ל"ח בכלל הפסד ברור וכמ"ש בדרישה ובנה"מ חו"מ סי' ר"ז דמזיק אינו חייב לשלם רק מה שהי' שוה באמת ולא מה שהי' יכול להונות עיי"ש וט' בחו"מ סי' ק"ד ביתומים שמכרו קרקע לעכו"ם דלחד שיטה הבע"ח אינו גובה מהמעות שקיבלו מן העכו"ם וכ' הסמ"ע הטעם דכיון דבגוף הדבר הוא שלהם נהי דמשועבד לבע"ח מ"מ כיון דקיי"ל דבע"ח מכאן ולהבא גובה אין לו להבע"ח אלא משעת גביה ואילך ונהי דגרמו היזק להבע"ח אפ"ה ל"ח רק כגורם להפקיע שיעבודו וחשוב כמו גורם דגורם הואיל דגם בחופר בור בקרקע המשועבדת לחבירו חשיב רק גורם א"כ הכא ל"ח רק גורם דגורם ואף לשו' הש"ך דהיורשים חיובים לשלם להבע"ח מדין מזיק אף למ"ד דאין הבע"ח גובה מהדמים שקיבלו מ"מ חל עליהם חיוב לשלם לו מכח דד"ג וכדאי' ברס"י ק"ד אפ"ה י"ל דטעמו של הש"ך הואיל דבאמת קיבלו מעות מדבר המשעובד לחבירו א"כ הרי משתרשי להו ושפיר היכי דמשתרשי יש לחייבם בזה שגרמו היזק להבע"ח ונהי דלשיטה זו דהבע"ח אינו