מהר"ש חלק ד שיג

דל"ש כדי שלא יהי' העדים המכירין אותו בטב"ע מוכחשין מפי העדים האומרים שהי' לו סימן כזה וכה"ג שכ' הפוסקים דמתרצין דברי העדים שלא והי' כמוכחשין והביא בשם הג' מברעזאן ז"ל שהשיב לו ג"כ בנ"ד דהכא ל"ח כאילו העדים מכחישין לאותן שהכירו אותו בטב"ע ורק דאמרי' דטעו עצמם בדמיון וזה הנמצא הוא איש אחר שלא הי' לו אצבעות עקומות עכת"ד באמת כבר העיר בזה בח"ס סי' ע"א הנז"ל במה שתמה על המ"ב דבשלמא בעדות תולין בטעות כדי שלא להוציאם מחז"כ אבל שם העדים אומרים אמת שמצאו איש בטב"ע כזה בשם זה ובמקום זה ורק לפי שיש שינוי נימא דאחר הוא ששמו כשמו ותירץ כיון דעכ"פ דבר רחוק לומר שמזדמן שמא כשמא ומקום כמקום שוב תלינן בטעות כדי שנא נצטרך לתלות בדבר דלא שכיח א"כ עכ"פ ופה הביא כת"ה הדמיון מהא דמתרצין דברי העדים בכל מה דאפשר ולפלא על ה"ג הנ"ל שלא העיר מדברי הח"ס

ד) וכת"ה העיר עוד מש"ס ביצה ד"ז דאף בבדק ולא אשכח אפ"ה תולין דהי' מאתמול ולא בדק יפה וה"ה הכא עכת"ד לענ"ד יש לחלק דהרי חזינן התם דבאין שם זכר אף דגם בספנא מארעא רובן יולדות ביום וכמ"ש בתוס' ור"ן שם ומזה מביאין כמ"פ ראי' דרוב מהני בדשיל"מ אפ"ה בבדק הואיל דגם ההיתר הוי מידי דלא שכיח שוב אזלינן לחומרא ובאמת רש"י ז"ל פירוש שם דיותר שכיח לילד בלילה בספנא מארעא משנימא יצאה והחזירה ואף אי יחשב לספק אפ"ה ס' אסור בדשיל"מ כמ"ש בתוס' אבל באיכא זכר דאז הוי בגדר וודאי דנולד רק ביום א"כ שפיר מוכרחין התם לומר דלא בדק דעד דבר ברור מוכרחין לומר הכי אבל הכא מי מכריח לנו לומר דלא בדקו יפה ובפרט די"ל דהתם הואיל דהוי נגד הקבלה דוודאי אינה יולדת בלילה מוכרחים לתרץ אף בדבר דלא שכיח דא"א להכחיש את הקבלה והראי' דבאין לו זכר אף דבלא בדק מותר משום דהוי רוב להיתר אפ"ה בבדק כיון דבזה יש צד מיעוט לאיסור שוב לא תלינן דלא בדק יפה וא"כ בנ"ד דהי' רק הכרה בטב"ע אף דסגי להתיר עגונה אפ"ה ביש שינוי לא נימא דלא בדקו יפה וכעין זה כ' בשו"ת טוטו"ד סי' רי"ד דעדים שהעידו על בהמה אחת שהוא טריפה ולבסוף חיתה הבהמה יב"ח אז לשי' הסוברים דגם מיעוט טריפות אינם חיין טפי מיב"ח מחזיקין העדים למשקרים דבוודאי אינה טריפה מדחייתה יב"ח ולא נימא דחייתה ע"י נס דנגד קבלת חז"ל אף עדים ל"מ עיי"ש וז"ב והנה בח"ס כ' די"ל דשומא הוסרה לאחר מיתה ע"י פירכוס וניענוע והוכחתי מבכורות דכ"ה דבע"מ שנתערב ובדקו ולא נמצא הבע"מ תולין לר"י דמום עובר הוא וכמו דתולין לרבנן בגל שנתערב דעורב נטלה וה"ה דתולין דהוי מום עובר וכ' הח"ס שם דאף למ"ד דלא תלינן דהוסר המום הטעם דאמרי' דלא בדק יפה וכדקאמר בש"ס נדה דס"א אבל הכא ממנ"פ א"נ דלא בדק יפה א"כ הא ליכא הכחשה וא"נ דבדק יפה ע"כ דהוסר השומא ושוב תהי' אשה זו מותרת יצא דהיכי דיש אפשריות לומר שנשתנה הסימן שפיר תולין וכמו דחזינן בהא דג' גלין דתולין בעורב וגם בהאי דבע"מ שנתערב דתולין דהוסר המום ונ"ד עדיף עוד כמ"ש הח"ס דהוי כעין ב' סברות להקל שמא לא בדק יפה ושמא השומא נשתנה לאחר מיתה ולפ"ז וי"ל דה"ה בעיקום א"נ כסברת הנוב"י דעיקום מעט עשוי להשתנות א"כ הוי כס"ס להתיר שמא לא בדקו יפה הואיל דלא ידעו מהסימן ושמא נתפשט העקמומית ואף די"ל דס"ס נגד ח"א ל"מ אפ"ה י"ל לפמ"ש כת"ה דבנ"ד הי' עדות מספיק להתיר ובוודאי דהי' עוד שאר צדדים להיתר חוץ הטב"ע ובוודאי דאיתרע החא"א א"כ בכה"ג בוודאי דתולין השינוי באחד משני דרכים וכמ"ש הח"ס

ה) והנה כת"ה העיר בצד קולא די"ל דאף שלא נמצא בו הסימן מ"מ יש להתיר האשה וכהא דחזינן בבכורות דכ"ה דאף דידענו דהי' שמה בע"מ והדבר לפנינו ולא נמצא הבע"מ באמת באני התם דתולין דהי' מום עובר ונתרפא ואדרבה לת"ק חוששין שמא לא בדקו יפה לחומרא ולר"י תולין להקל וכן ליכא שום ראי' מהא דבכלאים ד"ת ל"מ צביעה לדעת הטור משום די"ל דצביעה ל"ח סימן מובהק וכמ"ש בח"ס סי' ע"ב או דלחומרא חוששין שמא לא בדק יפה אבל להקל מנ"ל לתלות דלא בדק יפה והא דבש"ס ביצה אמרי' דלא בדק יפה אפי' להקל התם שאני כיון דכך הוא קבלת חז"ל דאינו יולדת בלילה א"כ הוי כוודאי ממש מוכרחין לתלות אף במידי דל"ש והראי' דבליכא זכר אף שיש רוב להתיר מ"מ כיון דעכ"פ צד מיעוט לאיסור שוב לא אמרי' דלא בדק יפה וה"ה בנ"ד אף שיש הוכחות להיתר מ"מ כיון דאין ההיתר היתר וודאי שוב אם יש שינוי והיינו דבעלה של זה הי' בו סימן ובהנמצא ליכא זה הסימן בכה"ג אין לומר דלא בדקו יפה ורק י"ל דהעדים טעו א"ע בהכרה ובאמת אחר הוא וראי' מדלא נמצא בו הסימן ורק מחמת שהוא כבר לאחר ג"י ונשתנה צורתו לצורת בעלה של זו לכך חשבו שהוא בעלה של זו וכ"ז בליכא במה לתלות השינוי אבל בדבר שאפשר להשתנות וכגון בשומא די"ל דע"י הפירכוס וניענוע בשעת מיתה הוסר השומא בכה"ג שפיר הוי סברה גדולה להתיר ועדיף מהא דבכורות דשם יש צד לאיסור דשמא לא בדק יפה וצד להיתר דהי' מום עובר ונתרפא או יבלת ונפל אבל הכא איכא לנו צדדים להיתר שמא לא בדקו יפה ושמא נפל השומא ואין לחוש דוודאי בדקו יפה ורק דאחר הוא ז"א דטפי יש לתלות להיתר מצד הני שני צדדים דשמא לא בדק יפה או דנשתנה מלומר דאיתרמי איש אחר שנשתנה צורתו וגם סימני כליו הכל כמו בעלה של זו

ו) עכ"פ יצא לדינא בנ"ד אם הי' עקום רב קשה מאוד לומר שנשתנה לאחר מיתה וכמ"ש בשו"ת בי"צ אה"ע סי' ק"מ דבבלי וירושלמי פליגי בזה אי סימנים משתנים לאחר מיתה ונהי די"ל דלא בדקו יפה הואיל דלא ידעו מן הסימן וכסברת הנוב"י סי' ס"ד לענין שומא מ"מ עקמומית רב ניכר טפי משומא אכן באם ליכא רק עיקום מעט הרי מוכח מנוב"י סי' נ"ה דאפשר להתפשט בכה"ג יש לצרף ג"כ הסברא דכיון דלא ידעו לא דקדקו היטב וכמ"ש הנוב"י וח"ס הנ"ל ונהי דהעיר כת"ה די"ל דשאר מומין אינו משתנה כלל וכדמוכח מבכורות דכ"ח דרק בדוקין שבעין משתנה ומשמע דשאר מומין אינו משתנה באמת ז"א דהתם פירש"י נסדק האוזן עד השיעור שיהי' חשיב מום לשחוט עליו בכה"ג בוודאי דא"א למיתלי שנעשה לאח"מ דמאיזה סיבה יתהווה סדק באוזן לאח"מ דמחיים הולך אילך ואילך וכמ"ש המהרי"ט לענין ס' ניקב מחיים דשכיח טפי שניקב מחיים לפי שאז יש סבות שיתהווה נקב ומה"ט תולין במיצר החזה כיון דעכ"פ יש במה לתלות לאח"ש שוב מקילין בספק עיי"ש וא"כ בנסדק האוזן שפיר יש ראי' שהי' מחיים אבל עיקום שפיר י"ל דיוכל להשתנות לאח"מ ע"כ לפ"ז אם באמת לא הי' עיקום רב וי"ל דנתפשט העיקום שפיר יש מקום לתלות השינוי ובאופן שיהי' עדות מספיק ואז