מהר"ש חלק ד שיב

דסימן א"א להשתנות א"כ אף אי הי' עדים מעידין על מיתתו והיינו שהכירו אותי בחייו ושהוא בעלה של זו אפ"ה אם ידוע שהי' לו סימן ולא נמצא בו הסימן בוודאי דסהדי שיקרא נינהו ומכ"ש היכי דלא הי' בשעת מיתתו רק שהכירו אותו בטב"ע וסומכין בסג"י על הטב"ע ולשי' ר"ת אף אחר ג"י מועיל טב"ע באינו חביל בפניו וגופו שלם אז אם יש שינוי מצד דלא מצאו בו הסימן בוודאי יש ראי' דאחר הוא והא דצורתו דומה לבעלה של זו משום דהנמצא כבר מת יותר מג"י ועי"ז נשתנה צורתו לצורת בעלה של זו ע"כ הדבר פשיט דאם א"א להסימן להשתנות פשיטא דאף אי יעידו עדים שמכירים אותו לא יועיל ונחזיק העדים לשקרנים וכהא דכתובות דט"ז דאי כל הניסת בתולה יש לו קול אף עדים שיצאה בהינומא לא יועיל ונאמר הני סהדי שקרי נינהו וכה"ג מבואר בש"ס בכורות דכ"ח דא"נ דבדוקין שבעין כולהי מישתני אף אם עדים יעידו דלא נשתנה לא יועיל ונימא סהדי שקרי נינהו עיי"ש ר אולם נזכרתי דבגוף הדבר דע"ו שלא נמצא בו הסימן אף למ"ד סימן לאו ד"ת אפ"ה להחמיר מועיל הסימן להוכיח דהנמצא אחר הוא ואף עדים לא יועיל בזה כבר הרגיש בזה בשי"ת נובי"ק חאה"ע סי' ל"ו באריכות

ב) והנה בת"ה הביא דברי הכ"מ פי"ג מגירושין לענין שאמר פב"ב ונשכו נחש דאם רואין שינוי אף דיש לתלות בנשיכת נחש אפ"ה בעי עכ"פ שמו ושם אביו ושם עירו והיכי דליכא שום שינוי סגי בשמו ושם אביו ועכצ"ל הטעם דהיכי שיש שינוי א"כ אם בלא"ה ליכא הוכחה גמורה להתיר ורק נבוא להתיר בשמי ושם אביו לחוד דחשיב כרובא להיתר שפיר לא יועיל הואיל דעכ"פ איכא מיעוט ששמותם ושם אביהם שוין ואם יש עוד שינוי חשיב כתרתי לריעותא ונודע שיטת הר"ן דב' מיעוטי חשיב כפלגא ולשי' הא"ר ופמ"ג סי' קי"ב חשיב כרובא אבל בשמו ושם אביו ושם עירו דהוי כדבר ברור להיתר שוב תולין השינוי בכל מה דאפשר ומצאתי בשו"ת ח"ס חאה"ע סי' ע"א וסי' ע"ב שהרגיש ג"כ בזה ועיי"ש שהביא משו"ת מ"ב סי' ק"ט דתולין שלא דקדקו העדים במה שאמרו שהאב והבן הי' בשביה והעיר הח"ס אמאי נתרץ דבריהם הא ליכא בזה חשש ביטול העדות רק שנאמר דעדות הנכרי מסל"ת הי' על איש אחר והעלה דכיון דכוונו שמותם ומקומם וקיי"ל דל"ח לאיתרמי וע"כ דל"ח אף בגדר מיעוט דאל"כ הי' לנו לחוש למיעוט כיון דבתחילת עדות חוששין גם למיעוט וכהא דחוששין במשאל"ס אף דלשי' הריב"ש בשהה עד שת"נ ל"ח טפי ממיעוט גרוע ונהי דבתוס' ע"ז ד"מ כ' דחשוב מיעוט המצוי כבר כ' הח"ס דכוונת התוס' דבנפל חשיב מיעוט המצוי והכא יש ח"א עכ"פ חזינן דבתחילת עדות מחמירין ומדחזינן הכא דמועיל העדות ע"כ דהכא ליכא אפי' מיעוט והוי כבירור וא"כ כמו דלענין שלא לחשוב העדים כמוכחשין ונגד חז"כ תולין בדבר שאינו מצוי ה"ה הכא אם לא ניתלי בטעות נצטרך לומר דאיתרמי שמא כשמא וזה הוי בגדר מיעוט גרוע מאוד לכך תולין עיי"ש ובסי' ע"ב שם נסתפק היכי דהאשה אומרת שהי' לבעלה שומא ולא נמצא בו השומא אי נימא דשומא עשוי להשתנות או דילמא רק המראה נשתנה אבל גוף השומא לא נשתנה עיי"ש ובאמת דינו דמי ממש להדין המפורש בשו"ת נובי"ת סי' ס"ד ורק דינו דהח"ס גרע עוד מדינו של הנוב"י דבדינו של הח"ס כבר ידעי מדברי האשה שהי' לבטלה שומא א"כ בוודאי בדקו היטב ומדלא מצאו ע"כ אחר הוא ובאמת בנובי"ק סי' נ"א כ' ג"כ דרק המראה משתנה אבל גוף השומא מצוי בב"ג ולפ"ז היכי דהיה לו שומא ואח"כ לא מצאו א"כ הא יש הוכחה דאחר הוא רק השואל בח"ס נסתפק כיון דלא ידעו באיזה אבר יש לו השומא לא טרחו לבדוק וגם מאחר שהי' באישון לילה עכ"פ נשמע דהיכי דיש הוכחה גדולה להתיר ויש ג"כ שינוי אז אם אפשר לתלות השינוי בדבר מה אפי' במידי דלא שכיח תולין הואיל דלתלות שאחר הוא ג"כ הוי בגדר לא שכיח הואיל דיש הוכחה ברורה להיתר אבל אם ליכא למיתלי השינוי בשום דבר אזלינן לחומרא וכה"ג מצינו בפוסקים בהא דכ' התה"ד דבארגשה ובדקה ולא מצאה כלום דטמאה לפי שהרגשה מורה על דם אפיה בארגשה ומצאה מראה טהורה תולין דהרגשה הי' במראה טהורה אף דלשי' הראב"ד רוב דמים טמאין באשה וחילו מהא דהפילה דאמרי' בש"ס דא"א לפתיה"ק בלי דם וטמאה וקשה שמא הי' דם טהור וע"כ דרוב דמים טמאין ואפ"ה חזינן דבמצאה מראה טהורה תולין הרגשה במראה טהורה אף דדם טהור לא שכיח ועכצ"ל דכיון דכל טעמו של התה"ד דלא מצאה כלל טמאה הוי רק מחשש שמא ראתה דם טמא ורק שנימק ונאבד א"כ גם צד האיסור הוי לא שריח שוב תולין להתר ג"כ במידי דלא שכיח ומה"ט בארגשה ומצאה מראה טהורה וגם מראה טמא פחות מכגריס שוב טמאה דבכה"ג שוב צד ההיתר נא שכיח וצד האיסור שכיח שוב תולין דהרגשה הי' מכח המראה טמא ע' חוו"ד סוסי' ק"צ ובשו"ת ח"ס מ"ש בזה עכ"פ נשמע מהתם דהיכי דצד האיסור ל"ש שוב תולין להיתר אף במידי דל"ש ואין לומר דהטעם הוי רק משום דאוקמה האשה בחזקת טהרה ז"א דאחר שהרגישה איתרע החזקה וע' בס"ט רס"י ק"צ מה שדחה דברי המנ"י לענין הרגישה בימי עיבורה וע"כ עיקר הטעם דהיכי דצד האיסור ל"ש תולין להקל גם במידי דל"ש וכן מצינו ביו"ד סי' ל"ו בניקב במקום משמוש יד הטבח דכשר ולשי' כמ"פ אפי' אקפו ולא אדמי כשר עיי"ש בש"ך ובדג"מ ובשו"ת מהרי"ט סי' ל"ז והתב"ש מחמיר בזה דעי"ז דאקפו ולא אדמי הוו סימן שנעשה מחיים ואפ"ה כ' התב"ש דאם עכ"פ יש לתלות השינוי בדבר מה והיינו שנקב זה נעשה סמוך לשחיטה תולין ונשמע דאם יש צד גדול להיתר אף שיש שינוי מ"מ אם עכ"פ על צד הדוחק אפשר לתלות השינוי בדבר מה תולין כדי שלא לסתור הצד היתר ואין לומר דהתם עיקר הטעם מכח החזקה דנשחטה בח"ה עומדת ז"א דגם בלא אקפו מכח הנקב לחוד הא דתולין ביד הטבח הוי ג"כ רק מכח החזקת היתר וא"כ עכשיו דאקפו ולא אדמי איך יוכל החזקה לפעול ב' פעולות וכה"ג כ' בתוס' כתובות דע"ו ועכצ"ל דתולין השינוי בכל מה דאפשר אף בלי צירוף החזקת היתר וז"ב

ג) והנה כת"ה הביא מנובי"ת סי' נ"ה שכ' דעוקם מעט אפשר להשתנות והביא שיטת הראב"ד המובא בנובי"ק סי' נ"א דרק שומא עשוי להשתנות הנה באמת מדברי הנוב"י מבואר דגם שומא אינו עשוי להשתנות והיינו שיהי' לו שומא בחייו ואח"כ לא דבר שאינו מצוי ורק אדרבה לקולא ל"מ אף אם נמצא באותו מראה משום די"ל דשומא מצוי בב"ג אבל המראה משתנה לאחר מיתה אך כת"ה העיר די"ל כמ"ש הנובי"ת סי' ס"ד דכיון דלא ידעו מהסימן י"ל דלא דקדקו היטב לענ"ד י"ל דוקא שומא דהוי דבר קטן י"ל דלא דקדקו אחריו אבל עקומות דהוי באבר הגלוי וניכר היטב קשה קצת לומר דלא דקדקו אחריו והנה כת"ה כ' צירוף עפ"י שיטת המבי"ט דאם הלך בדרך זה י"ל היינו שאבד היינו שנמצא א"כ אף שיש שינוי מכח הסימן מ"מ צריכין לתלות אף במידי