מהר"ש חלק ד שיא

ד) עכ"פ נשמע דלשי' סה"ת הטעם משום דהמים נ"נ וממילא בשאר איסורין אינו רק מדרבנן והיכי דבישל בשר תוך מעל"ע לחלב ואח"כ בתוך מעל"ע לבישל הבשר בישלו עור הפעם בשר אף שהי' אחר מעל"ע לבישול החלב שפיר נאסר מה"ת כיון דהבשר נ"נ מה"ת ואוסר לבשר שני ומה"ט כ' הפמ"ג בסי' ק"ג ובסי' צ"ה דאף בשהה לילה בין בישול חלב לבשר אפ"ה אם בישלו תוך מעל"ע לבשר עוד הפעם בשר אסור דכיון דהבשר נ"נ מה"ת לא סמכינן אשיטת ר"ת דלינת לילה פוגמת עיי"ש אבל הש"ך כ' הטעם דבשעת בישול המים נכנס הבליעה מהאיסור למים ואותו הבליעה הולך חזרה לתוך הקדירה ולא נפגם עד מעל"ע ב' וא"כ אף אי לא נימא חנ"נ אפ"ה האיסור גופא נעשה מושבח ורק דבבישלו מים בין בשר לחלב הוי נטבנ"ט מ"מ באיסורא גם נטבנ"ט אסור ואפי' א"נ דנטבנ"ט דאיסורא נ"כ שרי מ"מ הרי שוב י"ל דההיתר גופא נ"נ ע' פמ"ג סי' צ"ד שהאריך בזה יצא דבבישלו מים בקדירה של איסור יש ג' טעמים להצריך מעל"ע משעת בישול המים א' משום דהמים נ"נ ב' משום דהבליעה נעשה מושבח ג' משום דנהי די"ל דחשיב נטבנ"ט מ"מ באיסורא אף אלף נ"ט ל"מ ואף אי נטבנ"ט דאיסורא ג"כ שרי מ"מ שוב י"ל דההיתר גופא נ"נ ואוסר אח"כ והא דבבישלו מים בין חלב לבשר שרי הטעם משום דעשר ידות מים נבלע או משום דהוי ג' נ"ט ונטבנ"ט דהיתרא מותר והפמ"ג כ' דזה הוא עוקר הטעם עיי"ש

ה) יצא לדינא בנ"ד דבישלו בשר בתוך מעל"ע של חלב היינו שתחבו כף חלב ב"ו לבשר ואחר מעל"ע מתשמיש חלב תחבו עוד הפעם לבשר א"כ לשי' הב"י בשיטת סה"ת באמת הבליעת חלב נפגם אחר מטל"ע ורק עיקר האיסור משום דהבשר נ"נ מה"ת ונבלע טעם בשר של איסור לתוך הכף ואותו בליעת בשר אוסר אך לפ"ז הרי טעם בשר הבלוע בתוך הכף עם טעם בשר שנתערב כעת הוא מב"מ ובטל מה"ת ברוב וליכא טפי מאיסור דרבנן ולשי' הש"ך הטעם לפי שהבליעה של החלב הנבלע בתוך הכף נעשה עכשיו מושבח ואי דהוי נטבנ"ט אפ"ה באיסור ל"מ נטבנ"ט וא"נ דנטבנ"ט דאיסורא אסור מה"ת א"כ יש הכא חשש מכח פליטת החלב ג"כ ושוב חשוב מבשא"מ אבל א"נ דנטבנ"ט דאיסורא אסור רק מדרבנן א"כ מצד בליעת החלב אינו רק מדרבנן ומצד בליעת בשר שנאסר הרי חשוב מב"מ ובטל מה"ת ברוב א"כ בנ"ד דיש ס' שמא כף זה הוא של בשר א"כ חשוב רק ס' איסור א"כ לשי' הב"י ליכא שום חשש מצד פליטת החלב דהוי פגום רק מצד בליעת הבשר דנ"נ מה"ת באנו לאסור מכח זה הרי שוב חשוב מב"מ ובטל מה"ת ברוב ושוב י"ל סד"ר להקל ואף דהוי ס' בנתגלגל מ"מ בלא נודע מותר בהפ"מ ואף לשי' הש"ך דהבליעה בעצמה נעשה מושבח מ"מ א"נ דנטבנ"ט דאיסורא אינו אסור רק מדרבנן א"כ מצד פליטת החלב אינו רק איסור דרבנן ושוב חשיב סד"ר דשמא ליכא בליעת חלב בכף זה ומצד דהבשר נ"נ הרי שוב חשוב מב"מ וג"כ חשוב סד"ר להקל ואם ניחוש דנטבנ"ט דאיסורא אסור מה"ת שוב י"ל דיש איסור תורה מצד פליטת החלב דחשיב מבשא"מ והוו ס' ד"ת אך באמת יש כמה צדדים להקל א' דשייך הסבר דעכ"פ עשר ידות בשר נפלט לתוך הכף וחלק מעט מן החלב הנפלט לתוך הבשר נגד חלק החלב בוודאי יש ס' ונגד הבשר הא שוב חשיב מב"מ ובטל מה"ת ברוב ושוב הוי סד"ר שמא הכף הוא של בשר וגם שמא החלב לא נעשה מושבח ושמא נטבנ"ט דאיסורא מותר מה"ת ובוודאי דלא נשאר רק חשש איסור דרבנן ושוב י"ל סד"ר להקל שמא הכף הוא של בשר ודעת הב"ח ברסי' צ"ד דאם הי' ס' בתבשיל א' נגד הכף אף אם תחבו אח"כ לתבשיל אחר ולא הי' ס' שרי ובפרט א"נ דעכ"פ הי' ס' בקדירה א' נגד הכף א"כ לשי' הב"י סו' צ"ג בחד תירוצא מה"ת חשוב כהגעלה ועכ"פ נפלט הטעם חלב ונהי דעכ"פ נשאר בליעת בשר של איסור זה שוב הוי מב"מ ובטל ברוב מה"ת ולענין דרבנן שוב יש ס' שמא הכף הוא ג"כ של בשר עכ"פ הדבר ברור דב' התבשילין כשרים הראשון שרי מטעם ס"ס והשני שרי מטעם סד"ר לקולא כנלע"ד בס"ד לדינא: אור יום ב' וארא תרס"ו ראדמישלא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ר סי' נ"ד להרב הה"ג וכו' כש"ת מ' יחיאל לעהרער ז"ל מק' באביב יצ"ו

בדבר שאלתו באיש א' שנאבד ונמצא אחר איזה ימים והי' ניכר בפניו ובאופן שהי' עדות ברור להתיר האשה שהי' פ"פ שלם זולת שהעדים שמצאו אותו אמרו שבדקו אותו בשעת קבורה ולא מצאו בו שום סימן בגוף והדבר ידוע שבעלה של אשה זו הו' אצבעות ודיו עקומים מעט ועל זה כ' כת"ה דאף אי סימן לאו ד"ת היינו דסימן ל"מ להקל ויש לחוש שמא גם באיש אחר נזדמן סימן כזה אבל להחמיר בוודאי מועיל סימן והיינו דאם ידוע דבעלה של זו הי' בו סימן ובהנמצא לא מצאו סימן זה ע"כ דאחר הוא ורק אם יש לתלות דמה שלא מצאו בו הסימן מפני שלא בדקו יפה או שמא נשתנה לאחר מותה אז באם יש לנו הוכחה ברורה דהנמצא הוא בעלה של זו אז יש לתרץ השינוי בכל מה דאפשר והביא מדברי שו"ת הר"ן סי' ל"ג שהרגיש בזה דהיכי שיש עדות מספיק להתיר האשה מתרצין השינוי בכל מה דאפשר וחילו מש"ס ב"ב דקנ"ה דאם הקרקע בחזקת לוקח קיימא אז אף שבדקו ולא מצאו מ"מ תולין דנשתנו השטרות לאחר מיתה אף דבס' בקנין יש לאוקמה בחמ"ק דרק בסד"ד שיטת הרשב"ם ב"ב דל"ב דאזלינן בתר חזקת הלוקח וגם בזה השיגו התוס' שם אבל בס' בקנין לכ"ע מוקמינן בחמ"ק וא"כ אם הי' עכ"פ בכלל ספק שמא הי' קטן בשעת מכירה מכח הוכחה זו שלא מצאו בו שערות שוב הי' לנו לאוקמה בחמ"ק וע"כ דאמרי' מכח חזקה דאין עדים חותמין אא"כ הוא גדול דהוי וודאי גדול ושפיר תולין השינוי בכל מה דאפשר ול"ח אף בגדר ס' עכת"ד הר"ן א"כ ה"ה הכא אם יש עדות מספיק להתיר אז תולין השינוי בכל מה דאפשר אף דהוי נגד חא"א עכת"ד כת"ה

א) והנה במה דסיים אפתח מ"ש דאם יש עדות מספיק להיתר אז תולין השינוי בכל מה דאפשר אף דהוי נגד חא"א זה ברור ואמת דהרי מצד הדין היכי דיש חשש גמור ממון חמיר מאיסור דבממון הא ל"מ רוב לשי' כמ"פ אפי' מה"ת ורק לענין חשש לעז איסור חמיר כמ"ש בתוס' ב"מ דכ' וא"כ השתא דחזינן בש"ס דב"ב לענין ממון דאם יש הוכחה ברורה תולין השינוי בכל מה דאפשר וה"ה הכא אולם א"נ