מהר"ש חלק ד שט

אסור כיון דעכ"פ מדרבנן בעי ביעור וע' שו"ת עטר"ח סי' ד' אך באמת כבר כתבתי במק"א דאף לשי' הט"ז דבחמצו של ישראל ממש ל"מ אף כשהוא ברשות עכו"ם אפ"ה היכי דלא הי' של הישראל מעולם ורק שקנהו מהעכו"ם ונשאר ברשות העכו"ם בכה"ג כתבתי דכיון דמעולם לא הי' ברשות הישראל שפיר אינו עובר וחילי מתוס' ב"מ ד"ע ופסחים ד"ו עיי"ש

ב) אולם לכאורה מבואר מדברי הח"י בסי' תמ"א להיפוך בהאי דישראל שהלוה טל חמצו של עכו"ם דבמעכשיו לחוד אינו עובר וכ' הח"י דכיון דלא הי' רק קנין כסף ובדרך תנאי לא קני הישראל מבואר מדבריו דאי הי' חשוב קנין אף דלא בא מעולם לרשות הישראל אפ"ה עובר אך י"ל דכ"ז בקנה בקנין ד"ת אז שפיר לשי' הט"ז אף אם אינו ברשותו עובר דעל זה לא קאי קרא דבבתיכם אבל בלא קנהו רק בקנין סטימתא דלשי' רוה"פ ל"ח טפי מקנין דרבנן ומפורש בתוס' בכורות די"ג דבלא קנו רק בקנין דרבנן ל"מ לחייבו בבכורה ורק בחמץ הואיל דגזה"כ דעובר בב"י גם בחמץ שקע"א אף למ"ד דהגל"מ לאו כמ"ד וכן עובר ע"י זכות הואיל אי בעי מיתשל וע"כ משום דעכ"פ חשיב מצוי בידך וכמ"ש בשאג"א סי' ע"ז ה"ה דעובר מה"ט בקנה בקנין דרבנן דעכ"פ חשיב בכלל מצוי בידך אבל עכ"פ בנ"ד כיון דבאמת מה"ת ל"ח שלו ורק דלא גרע מזכות גול"מ א"כ שפיר היכי דעובר רק מכח חידושא דקרא דלא ימצא שוב עכ"פ בעי שיהי' בבתיכם וכמ"ש הט"ז, א"כ אף לשי' הט"ז י"ל דאינו עובר בנ"ד ובפרט דכבר כ' בש"ע הרש"ז ז"ל דלא כהט"ז, והא דעובר בחמצו של ישראל המופקד בבית עכו"ם משום דהשאיל לו רשותו עיי"ש א"כ בנ"ד דנשלח על שם נכרי ושוב נקנה המקום להעכו"ם ונהי דעכ"פ מדרבנן יש לאסור משום דל"ח ביעור וכשיטת הר"ן לענין זה שפיר י"ל כיון דמעולם לא בא לרשות ישראל ולא חל עליו חובת ביעור בכה"ג בוודאי דשרי לאחה"פ ובפרט די"ל דזה ל"ח בכלל קנין סטימתא ולא נקנה כלל להישראל ובוודאי דאינו עובר בזה

ג) והנה כת"ה העיר דכיון דאם יפדו השמרים מהבאהן ויהי' מונח שם איזה ימים יתקלקל הסחורה א"כ הרי יתבע הפאבריק ממונם מהישראל ודמי לישראל שקע"א ונהי דגם הערלים שוב יצטרכו לשלם להישראל מ"מ חשוב רק כהפקידו ביד עכו"ם אחר ותלוי במחלוקת המג"א והח"י סי' ת"מ הנה באמת מפורש שם בח"י דדוקא היכי דמתחילה כשקיבל עליו הישראל אחריות לקחו לרשותו אז שפיר ל"מ אף במסרו אח"כ לרשות עכו"ם ואפי' באם הנכרי השני מקבל עליו אחריות אבל אם הישראל לא קיבל כלל החמץ לרשותו ורק הנכרי בעל החמץ הניחו בבית עכו"ם אחר והישראל קע"א אז גם להח"י שרי כיון דל"ח בבתיכם ועיי"ש בפמ"ג שכ' דבכה"ג שוב לשי' המג"א אסור הואיל דהמג"א אינו מחלק בין בא לרשות הישראל או לא רק לדידי' העיקר תלוי אם הוא בבית בעליו אז שרי אף אי הישראל קע"א ובאם הוא בבית עכו"ם אחר אז בעי דוקא שלא יקבל הישראל אחריות ולשי' הח"י אם לא בא כלל לרשות ישראל אז שרי אף אם הישראל קע"א א"כ בנ"ד ממנ"פ שרי לשי' הח"י מותר הואיל דלא בא כלל לרשות ישראל ול"ח בבתיכם ואינו עובר אף בקע"א ולשי' המג"א שוב שרי מכח זה דגם הערלים מכפרים יתחייבו לשלם ול"ח כאילו הישראל קע"א ונהי דאכתי שייך החשש שכ' כת"ה דהישראל לא יתבע מהעכו"ם הקונים אצלו ודמי לסברת המג"ש אפיה לענין זה י"ל חדא הרי לשי' הח"י היכי דלא בא מעולם לרשות ישראל שרי אף אם כל האחריות הוא על הישראל ועיקר החשש לשי' המג"א דלדידי' אם אינו ברשות בעליו ורק בבית עכו"ם אחר אסור באם הישראל קע"א אפ"ה י"ל בנ"ד באמת מצד הדין יצטרך הערל לשלם באם לא יפדה השמרים ויתקלקלו ורק דיוכל להיות שהישראל יוותר עם הקונים בטובו א"כ יהי' בגדר מחילה ובכה"ג אכתי ל"ח כאלו האחריות על הישראל לחוד ודוקא בישראל שאכל חמצו של נכרי לראב"י דמותר באכילה ורק דרוצין דע"י קבלת אחריות כמו דעובר בב"י ה"ה דאסור באכילה משום דאיתקש שאור דאכילה לשאור דראיה בזה יפה כ' המג"ש דכיון דגם בקע"א באמת ל"ח שלו לדידן דס"ל דהגל"מ לאו כמ"ד וכל הא דעובר ע"י זכות קע"א הוי רק מגזה"כ דעכ"פ חשיב מצוי בידך וכיון דכל הא דעובר בקע"א הוי רק משום דחשיב מצוי ושפיר היכי דהישראל יוכל להציל א"ע מהעכו"ם מבלי לשלם לו שוב אף בכלל מצוי לא הוי ושפיר אינו עובר אבל אי הי' הדין דקבלת אחריות משוי כשלו ממש והוי לי' קנין בגוף החפץ פשיטא דגם בישראל אלם הי' מיקרי אחריות וכמ"ש הב"ט א"כ בנ"ד דמדינא העכו"ם יצטרכו לשלם להישראל בוודאי די"ל דאף דלא יתבע מהם מ"מ היכי דמדינא חייבים לשלם גם אחריות אלם מיקרי אחריות ושוב ל"ח כאילו הישראל לחוד קע"א ושוב בין להמג"א בין להח"י שרי בנ"ד דכיון דמעולם לא בא לרשותו וגם הערלים חייבים באחריות וכנ"ל ובאמת כה דחו האחרונים בהא דפקפק המק"ח במכירות חמץ שלנו דחשוב כעכו"ם אלם לפי שהוא עני ודחו דבריו דכיון דחייב הערל לשלם ורק שאין לו אבל אכתי ל"ח כאחריות אלם ע' שו"ת ד"ח ושו"ת מהר"י הלוי ובפרט דלשי' הח"י היכא דלא בא מעולם לרשות הישראל אף באם כל האחריות הוא על הישראל ג"כ אינו עובר ע"כ הדבר פשוט דליכא שום חשש בנ"ד מכח כל הני חששות

ד) ואכתי יש קצת לדון בזה שהישראל מקבל ריוח אך באמת הואיל דהוכחתי דאין לו שום קנין בהחמץ יוכל אח"כ לקבל ריוח ובפרט ע"י הבלעה בחשבון ונהי דמצינו באו"ח סי' ת"נ דבתנור של ישראל ואפה בו עכו"ם חמץ שלא מדעת בעל התנור דאסור לקבל מעות לכתחלה ורק בדיעבד שרי מ"מ י"ל שאני התם דעכ"פ התנור הוא של הישראל ומחויב ליתן לו שכר תנור א"כ חשוב כנהנה מחמץ בפסח אבל בנ"ד דבעל הפאבריק שולח החמץ להעכו"ם א"כ באמת אינו מגיע להישראל שום רווח מזה ורק מחמת שהישראל הוא סוחר שלו כל השנה נותן לו הפראוויזיאן גם כעת אף שהישראל אינו נותן מעות כעת בעד הסחורה א"כ בכה"ג חשוב רק כהנאה הבא לו מן הצד ולא מיקרו בכלל נהנה מחמץ וכה"ג מפורש בירושלמי לפי שאין דמיהן ובפרט בהבלעה בחשבון בוודאי שרי ליקח כנלע"ד בס"ד לדינא: ח' ניסן תרס"ב ראדימישלא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל.