מהר"ש חלק ד שז

סי' כ"ב מ"מ י"ל נשי לאו דינא גמירי לידע אם גם בכה"ג יש איסור יחוד וא"כ הרי כ' הנוב"י דבליכא עידי יחוד נאמנת לומר נאנסתי א"כ בנ"ד איכא ג' ספיקות להיתר שמא כסברת הספ"י והכת"ס דבנשואה ל"ש הא דאונס קלא אית לה וא"צ מיגו ואף לפמ"ש בשו"ת ד"ח אה"ע ח"ב סי' ד' דגם בנשואה י"ל אונס קלא אית לה, מ"מ שמא היכי דלא איתרע החז"כ א"צ מיגו ושמא בנ"ד חשיב בכלל יש לה מיגו דהיתה יכולה לומר אשתהי וכבר כ' הכת"ס דאשתהי חשיב ס' השקול ונהי די"ל דבנ"ד ל"ש לומר אשתהי כיון דלא הוכר עוברה רק אחרי ה' חדשים מנסיעת בעלה מביתו א"כ י"ל דכל כך לא הי' משתהי הכרת העיבור וכמ"ש בתוס' יבמות דל"ז דמה"ט א"צ להמתין אחר ג"ח לפי שכל כך לא הי' משתהי הכרת העיבור אפ"ה י"ל דוקא התם שפיר כ' התוס' דאחר ג"ח אם תינשא ידקדקו איזה זמן אחר הנישואין אם לא והי' ניכר עוברה ידעו שהוא מן השני אבל בנ"ד אפשר שהי' הכרת עובר עוד מקודם ה' חדשים לנסיעתו ורק שלא הי' רמיא עלה דאינשי לדקדק אחריה אם היא מעוברת ושפיר אכתי יש לה מיגו לומר דאשתהי ובפרט שיש לצרף סברת האומרים דבנשואה א"צ מיגו וגם הרי לשי' כמ"פ נאמנת לומר נאנסתי אף בלי מיגו וכת"ה חושש מכח זה שהבועל מכחישה באמת ז"א דוקא אם הי' הבועל אומר שלא בא עליה א"כ החז"כ הי' מסייע לדבריו וא"כ הי' האשה מוחזק למשקרת ושוב הי' מקום לחוש שמא זינתה עם אחר ברצון אבל הכא לפי דבריו שאומר שבא עליה ברצון א"כ עכ"פ הרי הוא מודה שבא עליה א"כ לדבריו עכ"פ רשע הוא א"כ החז"כ שלו כבר איתרע והחז"כ שלה לא איתרע באם היתה אנוסה א"כ טפי יש לנו לומר דוודאי לא זינתה ברצון כדי שלא לקלקל החז"כ שלה ודבריו לא מעלין הואיל דאף אם היתה אנוסה אבל עכ"פ הוי רשע ובדבר הכיעור שאמרה בתה הילדה כבר הבאתי דעדות על הכיעור מקרוב קטן ל"מ כלום ובפרט בזה"ז דיש חדר"ג לא מהימן הבעל לומר שמאמין לדברי העד כמפורש באה"ע סי' קע"ח ע"כ מכל הנ"ל נלע"ד דאם הבעל רוצה לגרשה יוכל לגרשה וכמ"ש בשו"ת רעק"א סו' צ"ט דבילדה ליב"ח אף א"נ דשריא לבעלה מכח אשתהי מ"מ אם חושש שמא זינתה יוכל לגרשה אף בע"כ ע"י היתר ק"ר עיי"ש אבל באין רצונו לגרשה אין בידינו לאוסרה עליו הואיל דגם בילדה לי"א חדשים ג"כ שייך אשתהי וכמ"ש הגרעק"א לדחות דברי שו"ת יד אליהו עיי"ש כנלע"ד בס"ד לדינא ולחומר הנושא וצרף לזה עוד רב גדול א' ועיין בספרי ח"ג סי' ק"ג: א' מצורע כ"ח אדר ב' תרע"ו פה ווייצען יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל סי' נ"א להרב המאה"ג הצדיק בנש"ק כקש"ת מ' אברהם שמחה הורוויץ ז"ל אבד"ק בארניב יצ"ו

בדבר שאלתו באחד שלוה לעצמו מעות בקאסע סכום מאה ר"כ על וועקסיל ושמעון הי' ערב לו בהקאסע וחתם שמו על הוועקסיל והסכום לא נכתב אז על הוועקסיל והי' רק חתימה חלקה וכשבא הזמן לשלם ראטע נתן הלוה וועקסיל אחר על המותר וג"כ בחתי' שמעון ושכח ליקח הוועקסיל הראשון בחזרה ואח"כ לקח א' מבעלי הקאסע הוועקסיל הראשון שהי' חתימה חלקה וכתב עליו ק"נ ר"כ ולוה לעצמו באיזה מקום סכום הנ"ל על הוועקסיל הלז וכעת ברח בעל הקאסע למדה"י וזה שהלוה המעות להבורח תובע כעת הסכום הנ"ל משמעון החתום על הוועקסיל ושמעון הערב תובע כעת מהלוה סכום הנ"ל ותורף טענתו שהלוה הי' הגורם לזה בזה שלא לקח בחזרה מהקאסע את וועקסיל הראשון בשעה שנתן להם וועקסיל השני זה תורף הטו"ת

א) והנה כת"ה הביא מש"ע סי' קל"א סעיף ז' במו שערב לחבירו אצל עכו"ם כל מה שיגיע לו היזק מזה הערבות אף במעליל עליו העכו"ם אפ"ה חיוב הלוה לשלם הכל וכ' הרמ"א שם דבאונס דלא שכיח פטור וביאור הדבר י"ל לפמ"ש בשו"ת הרא"ש דהוו כהתנה עם הלוה שיפטרנו מכל מיני אונס שיבוא לו מזה הערבות ומצינו כמה פעמים דסתם הוי כהתנה עיי"ש א"כ י"ל כ"ז במידי דשכיח י"ל דעלה אז על דעתו שיוכל לצמוח לו היזק כזה אז שפיר י"ל דגם סתמא הוי כהתנה אבל במידי דל"ש בוודאי דלא עלה זאת על דעתו בשעת הערבות ושוב א"א לומר שיהי' חשיב כהתנה בכה"ג שפיר פטור הלוה כיון דהוא גופא הרי לא עשה לו ההיזק בידים ודוקא אם הי' ערב לו בפירוש להצילו מכל הפסד אז הי' מקום לחייבו אף בהיזק הבא ע"י אונס דל"ש וכנודע שיטת המרדכי דנהי דגרמא בניזקין פעור מ"מ בקיבל עליו חייב וע' בנה"מ סי' קע"ו ובשו"ת ח"ס חו"מ סי' קע"ח א"כ מכ"ש הכא דקיבל עליו להדיא להצילו מכל היזק בוודאי דהי' חייב אף באונס דל"ש אבל בלא קיבל עליו בפירוש א"כ עיקר החיוב הוי רק מכח אומדנא דאמרי' דגם בסתמא הוו כהותנה בכה"ג שפיר י"ל כ"ז במידי דשכיח דעכ"פ עלה על דעתו דבר כזה בשעת הערבות שפיר שייך אומדנא אבל במידי דל"ש דלא עלה על דעתו אז דבר כזה בכה"ג ל"ש אומדנא לומר דגם סתמא יהי' חשיב כהתנה ושפיר באונס דל"ש פטור הלוה וכדומה לזה מפורש בתוס' חולין דפ"ב בהא דנודע ההורג עד שלא נערף דתצא ותרעה בעדר ופריך בש"ס והא ירידתה לנחל איתן אוסרתה והקשו בתוס' נימא דהוי הקדש בטעות ותירצו דכיון דלא שכיח שימצא ההורג א"כ לא עלה זאת על דעתם בשעת הקדש א"כ בכה"ג א"א לומר אומדנא דאדעתא דהכי לא הקדישו עיי"ש וע' בתוס' נדה די"ב ויבמות דס"ה שכ' ליישב בין הא דניסת ולא הי' לה בנים לבין אשה שאין לה ווסת דבאין לה בנים ואח"כ נתרפאה ל"ש לומר אדעתא דהכי לא גרשתיך הואיל דבזה הרפואה לא שכיח אבל באין לה ווסת דשכיח שתתרפא שפיר מועיל אומדנא לבטל את הגט עיי"ש וצדקו דברי הרמ"א בשם מהרי"ק בס"ד

ב) וגם לסברא ב' שכ' הרא"ש שם דבאמת בעי שיהי' ברי היזיקא ורק דבערב אצל עכו"ם הואיל דעכו"ם רגיל לעשות עלילות חשיב ברי היזיקא וכ"ז עכ"פ במידי דשכיח בשום פעם אבל באונס דלא שכיח גם בערב אצל עכו"ם ל"ח בכלל ברי היזיקא ול"ח טפי מגרמא ושפיר בכה"ג הלוה פטור ולפ"ז י"ל דבנ"ד חשיב בכלל מידי דל"ש ול"ח טפי מגרמא דפטור הלוה וגם א"א לומר בכה"ג דבסתמא חשיב כהתנה הואיל דעיקרו מצד אומדנא ובמידי דנ"ש ל"ש אומדנא