מהר"ש חלק ד שו

שע"י שכרות מעט נופל שינה על האדם ושינה הרי ג"כ חשוב אונס ונהי דמצינו בש"ס דאדם מועד לעולם בין ער בין ישן מ"מ מפורש בש"ע סי' תכ"א לחלק בין היכי שהלכו שניהם לשכוב ביחד אז ל"ח אונס אבל באם א' הלך לשכב יחידי ואח"כ שכב חבירו אצלו אז הראשון חשיב אונס גמור וע' בשו"ת עבוה"ג סי' ס"ט שהביא סברא זו בשם הר"ן וע' שו"ת רח"כ או"ח סי' י"ט לענין אשה שהמיתה ילד בשעת שינה מ"ש בזה א"כ נהי דהיא אינה אומרת שבא עליה בשעת שינה מ"מ הכא הרי לפי דבריה אינה יודעת כלל ממה שעשה עמה בלילה וא"כ יש לנו לפרש דבריה דע"י מעט שכרות היתה ישינה וכהא דמצינו דמתרצין דברי העדים שלא והי' כמוכחשין ה"ה הכא יש לנו לפרש דבריה כדי שלא להוציאה מחזקת כשרות וחזקת היתר לבעלה אך אכתי יש לנו לדון לפי"מ דמבואר בש"ס נדה ד"ג ישינה נמי אגב צערא מתערא ומרגשת יציאת דם ומבואר בס"ט סי' קפ"ג וסי' ק"צ דגם כתם הנמצא בשעת שינה ג"כ אינו רק מדרבנן מדלא ארגשה עיי"ש שהשיג על הלבוש ומהר"מ לובלין בזה וא"כ לפי"מ דאיתא בנדה דנ"ז כסבורה הרגשת שמש הוא א"כ י"ל כמו דתוכל להרגיש יציאת הדם בשעת שינה ה"ה דתוכל להרגיש בשינה הכנסת השמש ושוב ל"ח אנוסה ושוב י"ל דנאסרה אך באמת י"ל דתיכף אחר הכנסת השמש אף דמרגשת שהכניס בה מ"מ אז שוב י"ל יצר אלבשה וכהא דכתובות דנ"א וע' שו"ת ח"ס יו"ד סי' קנ"ה שכ' דבהרגישה באמצע תשמיש ולא הודיעה לו פטורה מקרבן מכח יצר אלבשה רק שנסתפק די"ל בנדה כיון דיש לה היתר ל"ש יצר אלבשה עיי"ש ולכאורה דבריו צ"ע מהא דכ' בתוס' שבועות די"ז דלגבי בעל י"ל יצר אלבשה אסוף ביאה גם בנדה וחשיב שב מידיעתו על תחילת ביאה ואפ"ה בפורש באבר חי חייב חטאת גם אגמר ביאה עיי"ש ולפ"ז נשמע דאף א"נ דגם באשה שייך יצר אלבשה אפ"ה י"ל דחייבת וכמו דחזינן גבי בטל די"ל יצר אלבשה ואפיה חיוב אגמ"ב בפירש באבר חי וה"ה באשה וא"כ דברי הח"ס לכאורה צ"ע אולם ראיתי דיש לחלק דוקא בבעל דקעביד מעשה שפיר חייב אבל אשה דחשיבה קרקע עולם נהי דחייבת משום דהנאה חשיב כמעשה כמ"ש בתוס' ב"ק דל"ב מ"מ בגמ"ב די"ל יצר אלבשה שפיר פטורה וצדקו דברי הח"ס ולפ"ז י"ל דבזנות היכי דהיתה ישינה נהי שנתעוררה בהכנסת השמש מ"מ י"ל ממנ"פ בתחילת ביאה חשובה אנוסה ובגמ"ב שוב י"ל יצר אלבשה ושוב לא נאסרה

ג) ובזה י"ל מה שהעיר בני הרה"ג מ' חיים יחי' בהא דקאמר בקידושין ד"י איבעיא להו תחלת ביאה קונה או סוף ביאה קונה נ"מ בהערה בה ופשטה ידה וקיבלה קידושין מאחר א"נ בכה"ג שקידש בביאה והמלמ"ל פ"א ממכירה העיר לשי' מהריב"ל דכמו דשבועה חשוב כפריש ה"ה היכי דיעבור איסור גם בסתמא חשוב כפריש א"כ לשי' התוס' שם דבפריש שיקנה בהעראה לכ"ע קני בהעראה א"כ בכה"ג אי נימא דלא קני בהעראה יעבור איסור ושוב י"ל דע"י האיסור חשיב כפריש שיקנה בהעראה וא"כ מה מספקא לי' להש"ס הרי בכה"ג פשיטא דקונה בהעראה עיי"ש ולפ"ז העיר בני הרב שיחי' גם בהא דקאמר הש"ס בהערה בה ופשטה ידה וקיבלה קידושין מאתר לשי' התוס' שם דהיכי דפירש מיד לכ"ע העראה קונה ועיקר האיבעיא הוא בלא פורש עד אחר גמ"ב א"כ מאי מספקא לי' להש"ס הרי פשיטא דבלא פירש עד אחר גמ"ב דקונה בהעראה הואיל דע"י איסור חשיב כפריש ולשי' התוס' דבפריש לכ"ע קונה בהעראה א"כ שוב גם בסתמא חשוב כפריש דהרי ע"י שקיבלה קידושין מאחר וא"נ דלא קנה אותה בהעראה נתקדשה להשני וכיון דאינו פורש א"ע ממנה עד אחר גמ"ב כמ"ש התוס' שם א"כ חשיב כבא על א"א וא"כ ע"י האיסור חשיב כפריש לקנות בהעראה ושוב פשיטא דקונה בהעראה ומאי מספקא לי' להש"ס עכת"ק ולפ"ז א"ש דבאמת אגמ"ב אינו עובר כלל במה שאינו פורש ממנה די"ל יצר אלבשה וז"ב

ד) עתה נבוא למ"ש כת"ה דכיון דאונס לא שכיח א"כ אינה נאמנת בלי מיגו באמת נודע מה שהעיר בשו"ת ספר יהושע די"ל דהא דאונס קלה אית לה הטעם דהוא גופא מפרסמת הדבר וכ"ז בפנויה שיודעת שבעלה ימצא פ"פ שפיר הי' לה לפרסם הדבר אבל בנשואה י"ל דרצתה להסתיר הדבר לפי שגם בביאת אונס גנאי היא לה וכמ"ש בתו"ש כתובות ד"ט ונהי דעכ"פ אחר שנתעברה הי"ל לפרסם הדבר אפ"ה י"ל שסברה שבזמן קצר יבוא בעלה לביתו וידור עמה ותוכל לתלות הילד מבעלה ואף בנולד הילד לי"א חדשים מ"מ תוכל לומר שהילד מבעלה ואשתהי ומפורש באה"ע סי' ד' דלא מבעיא בטוענת כך בוודאי דנאמנת ואף אם אינה לפנינו לטעון הכי מ"מ הוולד כשר ואינו ממזר דתולין דאשתהי ושוב ל"ש בזה הך דאונס קלא אית לה ושפיר נאמנת אף בלי מינו עיי"ש ופ' שו"ת כת"ס אה"ע סי' ו' שכ' ג"כ סברא זו וחוץ לזה י"ל דבנ"ד איכא מיגו דהיתה יכולה לומר שלא זינתה והוולד הוא מבעלה ואשתהי ואז היתה מכשרת גם את הוולד ואף שבתה הילדה סיפרה ממנה דברים מכוערים וא"כ היכי דיש עידי כיעור שוב לא תלינן דאשתהי ושוב ליכא מיגו כבר כ' הפוסקים דכ"ז ביש ב' ע"כ אבל הכא דליכא על הכיעור רק בתה הילדה לחוד אכתי יש לתלות דאשתהי ואכתי יש לה מיגו ונהי דטענת המיגו לא שכיח דאשתהי ל"ש ורק בטוענת אשתהי נאמנת משום דחז"כ וגם ח"ה לבעלה מסייע לה אבל לומר שתהי נאמנת לומר נאנסתי במיגו דאשתהי י"ל דכיון דאשתהי לא שכיח לא ניחא לה לטעון הכי ושוב ל"ל מיגו מ"מ י"ל חדא דמצינו בש"ך סי' פ"ב דנאמן לטעון החזרתי במיגו דנאנסו אף דנאנסו לא שכיח ובפרט די"ל דדוקא היכי דטענה שטוען עכשיו הוי שכיח וטענת המיגו הוי ל"ש אז י"ל דל"ח מיגו דנוח לו יותר לטעון טענה זו דשכיח מלטעון טענת המינו דהוי ל"ש אבל היכי דגם טענה שטוען עכשיו ג"כ ל"ש אז אף דטענת המיגו ג"כ ל"ש מ"מ חשיב מיגו הואיל דגם טענה זו ל"ש ודמי להיכי דשניהם הם טענות שכיח וכעין מ"ש במהרש"א יבמות ד"ה דהיכי דשניהם א' ש"ב חשיב כשניהם שוה בכל עיי"ש וכמו שהרגיש בזה בתומים בדיני מיגו אות מ"ו א"כ בנ"ד ממנ"פ אי נאנסתי הוי טענה דשכיח פשיטא דמהימנא לומר נאנסתי אף בלי מיגו ועיקר הא דבעי מיגו משום דאונס ל"ש א"כ אכתי יש לה מיגו דהיתה יכולה לומר דאשתהי נהי דל"ש מ"מ בכה"ג דגם טענה זו ל"ש שפיר חשיב מיגו אף אי טענת המיגו ל"ש וז"ב

ה) ובפרט די"ל לפמ"ש הפוסקים דהיכי דלא איתרע החז"כ שלה נאמנת נאנסתי אף בלי מיגו א"כ בנ"ד דליכא עדים על היחוד ולפי דבריה לא נתייחדה עמו לפי שהדלת הי' תמיד פתוח ובפרט שבתה הי' תמיד בביתה נהי דבפרוץ ביותר לא סגי בשמירה כזו ובפרט שהי' שמה בכל לילה איזה שעות שהי' עובד שם מלאכת סנדלר ולילה דמי לשדה כמבואר באה"ע