מהר"ש חלק ד שה

הלוי מ"ש בזה וה"ה הכא כיון דווסת דרבנן דמה"ת חזקת טהרה עדיפא וגם בשעת הטלת מר"ג הרי ל"ש לבוא דם מקור א"כ בוודאי די"ל דכיון דליכא דם לפנינו בוודאי דאין לחוש בדיעבד שמא ראתה בשעת הטלת מר"ג ומ"ש כת"ה בשם הגה"צ מ' צדוק ז"ל מלובלין שהשיג על החוו"ד והביא ראי' מהא דתולין במכה אף שראתה בהרגשה הנה לא אאמין אם הדבר יצא מפי הגה"צ הנ"ל דלא דמי כלל דשאני התם דיש לנו לתלות במכה נהי דלמ"ד ווסת ד"ר לא תלינן במכה וכמ"ש בתוס' נדה דט"ז דאמרי' דט"ד נדה מעורב בה אבל למ"ד ווסת דרבנן ומה"ת ל"ח שמא תראה בזמן ווסת ורק חז"ל חששו שמא תראה בזה שוב עכ"פ יש לתלות במכה אבל היכי דליכא במה לתלות שוב י"ל כדברי החוו"ד דכיון דחז"ל חששו לכתחלה שמא תראה בהרגשה ה"ה דגם בדיעבד בנאבד העד יש לחוש שמא ראתה בהרגשה וסבורה שהרגשת עד הוא נחזור לדינא נלע"ד דקשה להחמיר להצריך מוך דחוק כ"ז הווסת אבל עכ"פ צריכה לבדוק איזה פעמים בעד בדוק ולהשגיח עליו אם הוא נקי אבל אם הטילה אז מר"ג אף דלא תוכל לידע אם המר"ג הי' נקי אפ"ה ליכא חשש ודלא כהפת"ש הנ"ל כנלע"ד בס"ד לדינא: ועש"ק משפטים תרע"ד ראדמישלא יצ"ו: הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל סי' נ' להרב הגה"צ בנש"ק וכו' כש"ת מ' יחזקאל פאנעט שליט"א אבד"ק דעש יצ"ו

בדבר שאלתו באחד שנלקח לצבא והלך למרחקים ובאו אח"כ למקום דירת ב"ב אנשי חיל ובתוכם הי' ג"כ יהודי א' והי' להם אכסניא בביתו אצל אשתו ואח"כ ביקש היהודי הנ"ל מהאשה בעלת אכסניא לתת לו רשות לעבוד שם בביתה מלאכת סנדלר וישלם לה בעד זה איזה סכום וכן הי' ועי"ז נעשה רגיל ובן בית אצלה ובכלות ה' חדשים מנסיעת בעלה מביתו יצא קול בעיר שבאשה זו הי' הכרת עיבור וכשדיברו עמה מזה התחילה לומר שעכו"ם א' אנסה בדרך ואח"כ הגידה שיהודי העובד בביתה בא פ"א לביתה בלילה ובישל לעצמו מה לשתות וביקש ממנה ג"כ לשתות ולא רצתה והכריח אותה ואת בתה הילדה לשתות ונשתכרה מאוד ואז בוודאי זנה עמה כי לא ידעה כלל ממה שנעשה עמה ולמחר כשראתה שדובר עמה דברי נבלה אז הבינה מה שעשה לה בלילה וכעת אחרי ככלות י"א חדשים מנסיעת בעלה ילדה בת וכעת הבעל בא לביתו ושואל אם מותר לו לדור עם אשתו והנה בתם הילדה אומרת כי פ"א בא האיש הנ"ל להחדר דרך החלון ושכב א"ע במטת אביה ואמה הלכה אליו והבועל הנ"ל אומר כי הכל הי' מרצונה ומעולם לא היתה אנוסה והבעל מאמין טפי לדברי אשתו זה תורף השאלה

א) והנה כת"ה העיר די"ל בהא דלשי' הר"י נאמנת לומר נאנסתי הטעם משום דרצון ל"ח רוב גמור כמ"ש בתוס' כתובות ד"ט דהוו רק רוב מדרבנן ולכן נאמנת משום דאומרת ברי לי נגד רוב שאינו גמור וכ"ז היכי דטוענת נאנסתי אבל הכא לתלות שנשתכרה כל כך כשכרות של לוט י"ל דהוי כמו מיעוט גרוע ושוב בכה"ג רצון חשיב רוב גמור ושוב לא מהימנא וגם העיר דגם בטוענת נאנסתי צריכה עכ"פ מיגו ובהאי דפ"פ יש לה מיגו דזנתה בהיותה קטנה אבל הכא דכבר יש לה בת מאיזה שנים שוב ל"ל מיגו וגם העיר דכיון דהבועל מכחישה א"כ חשוב כברי וברי ושוב י"ל דלא מהימנא נגד הרוב עכת"ד הנה בראש מ"ש כת"ה דסברת הר"י בהא דנאמנת לומר נאנסתי הוא משום דרצון ל"ח רוב גמור לכאורה הי' מקום ליישב בזה דברי הרמב"ם בפיהמ"ש ודברי הרע"ב במתני' פ"ק דכתובות גבי משארסתני נאנסתי דר"ג אומר נאמנת ופירשו דצריכה לישבע היסת שהוא כדבריה ותמה בתויו"ט דהא ברמב"ם פי"א מאישות לא כ' הכי ורק דיוכל להטיל חרם אבל מהיכי תיתי להשבועה הא אין נשבעין על טענת ס' ואף לשי' הרמ"א בסי' ע"ה דביש רגל"ד משביעין מ"מ הכא מאי רגל"ד איכא הא חזקה"ג מסייע דהשתא הוא דנבעלה עכת"ק והנלע"ד עפמ"ש בתוס' ב"מ ד"ג דבטוען ס' עפ"י העד מועיל להשביע שבועה ד"ת וא"כ כבר העיר בשו"ת ברית אברהם די"ל דרוב יועיל לחייב שבועה מק"ו מע"א ורק שכתב דא"א לחייבו שבועה נגד הרוב כיון דמכח הרוב נחזיקו שנשבע לשקר הואיל דהרוב מוחזק אצלינו לבירור עיי"ש ולפ"ז י"ל כ"ז היכי דהוי רוב גמור שפיר הנשבע נגד הרוב חשיב כמו נשבע לשקר אבל היכי דהרוב אינו רוב גמור בכה"ג פשיטא דהנשבע נגד רוב כזה לא יהי' מוחזק כנשבע לשקר ואפ"ה יועיל לחייב שבועה הואיל דעכ"פ גם רוב שאינו רוב גמור לא גרע מטוען ספק עפ"י עד דמועיל לחייב שבועה א"כ גבי משארסתני נאנסתי הרי הוא טוען שמא עד שלא ארסתיך ושמא תחתיו וברצון וכמ"ש בתוס' כתובות ד"ט ובפנ"י שם וא"כ בצד הספק שמא תחתיו וברצון בזה הרוב רצון מסייע להבעל ומבואר בכתובות דט"ז דברוב מסייע להאשה משוי לטענת הבעל לטענת שמא ה"ה הכא ע"ו רוב המסייע לבעל מועיל עכ"פ להשביעה שהיתה אנוסה וכקושית הבר"א והכא לא נחזיקה כנשבעה לשקר כיון דרצון ל"ח רוב גמור וכיון דמחויבת לישבע שהיתה אנוסה שוב מגלגלין עליה ג"כ לישבע שנאנסה תחתיו אף דבזה ל"ח טענתו טפי מספק מ"מ גלגול שבועה בא גם על הספק ומיושב הכל בס"ד ודו"ק

ב) נחזור למ"ש כת"ה לשי' הסוברים דפיתוי קטנה חשיב אונס א"כ מכ"ש בזנתה בעת שטותה דחשובה אונס וא"כ ה"ה בזנתה בעת שכרותה דחשיבה אנוסה הנה לכאורה אם כנים דבריו הי' מקום לומר אף לשי' הסוברים דקטנה נאסרה בזנות מ"מ לפמ"ש בח"ס אה"ע סי' קע"ב דקטנה שלא הגיעה עוד אף לכלל קצת דעת לכ"ע לא נאסרה וכן כ' בח"ס יו"ד סי' שי"ז דאף דלא נאמר שיעורין לב"נ מ"מ ב"נ קטן שלא הגיע עוד לכלל קצת דעת לכ"ע פטור מעונש א"כ ה"ה בנשתכרה הרבה עד שסר ממנה כל דעתה באותו שעה בכה"ג חשיבה כאין לה אף קצת דעת ולא נאסרה אליבא דכ"ע ובזה מיושב מ"ש בש"ש שמעתתא א' פט"ז דקטנה המקנין אותה מקטן בן ט' מותרת לבעלה דחשיב בכלל דשאבד"ל ולכאורה קשה מש"ס סוכה דמ"ב דמבואר דקטן חשיב דשיבד"ל ולפ"ז א"ש דהש"ש מיירי כ"ז שלא בדקוהו אם יש לו אף מקצת דעת שפיר הוי דשאבד"ל אבל התם בסוכה דמ"ב דמיירי ששואלין אותו אם יודע לומר שנגע בטומאה בכה"ג חשיב כיש לו עכ"פ קצת דעת שפיר חשוב דשיבד"ל וז"ב אך בגוף הדבר י"ל כיון דשכרותו של לוט לא שכוח א"כ דבר זה חשוב בגדר מיעוט דל"ש ושוב י"ל דלא מהימנא אך באמת י"ל כיון דשכיח להשתכר מעט וזה ג"כ שכיח