מהר"ש חלק ד שד

דא"נ דמה"ת אף בבא בוודאי מהמקור אפ"ה טהורה שלא בהרגשה ונשמע דגם למ"ד ווסת ד"ת נהי דמחזיקין דבוודאי ראתה מ"מ טהורה שלא בהרגשה וא"כ הרי לא משכחת בזה צד טומאה ד"ת א"כ כיון דמה"ת ל"ח שמא ראתה בזמן ווסת נהי דחז"ל הצריכו לבדוק הוי רק כמו הא דקיי"ל דהיכי דאיכא לברורי לא סמכינן אחזקה וממילא שלא בשעת ווסת א"צ בדיקה לפני תשמיש דהוי בכלל אחזוקי איסורא לא מחזיקין דבכה"ג אף באפשר לברר א"צ לברר כמפורש ביו"ד סי' נ"ב ובסי' פ"ג ובט"ז ש קפ"ח אבל בשעת ווסת דחשוב עכ"פ כנולד ריעותא הי דאכתי יש לאוקמה בחזקת טהרה מ"מ עכ"פ צריכין לברר אבל בעבר שעת הווסת שוב ל"ח בגדר איכא לברורי כיון דא"א לברר רק צד האיסור והיינו באם תבדוק ותמצא דם אבל אי תבדוק ותמצא עצמה טהורה אכתי יהי' חשש שמא ראתה ונפל לארץ א"כ היכי דא"א לברר לגמרי תו א"צ לברר כלל וכסברת הנוב"י הנודע ובכוונת דברי התוס' דצריכה בדיקה י"ל דס"ל דהיכי דוודאי בא מהמקור טמא אף שלא בהרגשה וכמ"ש בס"ט סי' ק"צ דלשי' הרמב"ם גזה"כ דבעי הרגשה אבל לשי' רש"י ותוס' היכי דידוע דבא מהמקור טמא מה"ת אף שלא בהרגשה ולפ"ז נשמע דבשעת ווסת למ"ד ווסת ד"ת אף שלא בהרגשה טמא מה"ת וגם למ"ד ווסת דרבנן כבר כ' הנוב"י דהא דווסת דרבנן משום דמה"ת חזקת טהרה עדיף מחזקת ג"פ ולפ"ז י"ל דעכ"פ אחר שטימאו חז"ל גם דם שלא בהרגשה א"כ לפמ"ש מהרי"ט סי' מ"א דהיכי דוודאי נתקדשה בקדושי דרבנן ויש ס' לענין קדושי ד"ת אז איתרע הח"פ גם מה"ת עיי"ש א"כ הכ"נ הואיל דעכ"פ טמאה מדרבנן שוב איתרע החזקת טהרה אף מה"ת ושוב בכה"ג חזקת ג"פ הוי חזקת אלימתא ושוב בכה"ג לכ"ע ווסת ד"ת והי' מקום לפרש בזה דברי הב"ח שכ' דגם למ"ד ווסת דרבנן אם לא בדקה מיד סמוך לשיעור ווסת טמאה אכן כבר השיג עליו הש"ך בסי' קפ"ד וכן פסק החוו"ד שם

ב) נחזור להנ"ל דלשי' הרי"ף והרמב"ם בעבר שעת הווסת ולא בדקה טהורה הואיל דעיקר החשש הוי רק משום דאיכא לברורי ובדיעבד כיון דא"א לברר צד ההיתר לגמרי שוב א"צ לברר כלל אבל לשי' התוס' י"ל דנהי דא"א לברר צד ההיתר לגמרי מ"מ כיון דצד האיסור איכא לברורי צריכים לברר וכהא דאיתא ביו"ד סי' א' דאף שאין השוחט לפנינו אפ"ה צריכים לבדוק אם נשחטו הסימנים כהוגן ומבואר דאף היכי דא"א לברר לגמרי אפ"ה כל מה דאפשר לברר מחויבים לברר ובזה יש לפרש דברי החוו"ד די"ל דס"ל דהא דמותר בדיעבד אף דלכאורה הי' לנו לומר דכיון דחז"ל הצריכו לבדוק בזמן ווסת הי' מהראוי דנחמיר גם בדיעבד וכהא דמחמירין שלא בהפ"מ בנאבדה הריאה אף דהוי רק חשש דרבנן אפ"ה אסרו גם בדיעבד משום דהוו מיעוט המצוי ובאיבדה במזיד נם בהפ"מ אסור וכמ"ש בתוס' פסחים ד"ל דגם איסור דרבנן אסור לבטל משום דאל"כ מה הועילו חז"ל בתקנתם מ"מ סובר החוו"ד די"ל דחז"ל גופא לא חששו לזמן ווסת רק משום דשמא תראה אז בהרגשה א"כ הא תהי' טמאה מה"ת ונהי דבאמת מה"ת ל"ח לזה הואיל דחזקת טהרה עדיף מחזקת ג"פ מ"מ חז"ל חששו לזה הואיל דהוי מיעוט המצוי לראות בהרגשה וממילא בעבר שעת הווסת ולא הרגישה א"כ הא ליכא עוד חשש על טומאה ד"ת דהרי גם בשעת ווסת ואפי' למ"ד ווסת ד"ת אינו וודאי וכמ"ש ברש"י נדה דט"ו דהלל"מ דמחזיקין לה בטומאת ספק ושוב אחר שעבר שעת הווסת ולא הרגישה בוודאי דליכא חשש ראתה פשיטא דמועיל החזקת טהרה שלא לחוש שמא ראתה וא"כ י"ל התינח היכי דוודאי לא הרגישה וא"כ הרי ליכא חשש רק על טומאה דרבנן אבל בנאבד העד דיש מקום לחוש שראתה בהרגשה ורק דטעתה בהרגשת עד א"כ בכה"ג שוב י"ל דהחשש שמא ראתה נוגע גם לענין חשש טומאה ד"ת וא"כ י"ל כמו דחז"ל חששו לכתחילה שמא תראה בהרגשה ה"ה דגם בדיעבד חששו לזה שמא ראתה בהרגשה ונהי דגם בנאבד העד יש ס"ס להיתר שמא לא ראתה כלל ושמא לא טעתה בהרגשת עד דהא הענין דטעתה בהרגשת עד אינו וודאי וכמ"ש בס"ט סי' קפ"ג דגם בראתה ע"י בדיקת עד כשיש ס' שמא מעלמא מצרפין גם ספק זה שמא לא טעתה בהרגשת עד ובזה מיישב דברי הט"ז בסי' ק"צ הסותר מס"ק כ"ג לס"ק כ"ט עיי"ש ושוב גם בנאבד איכא ס"ס ונהי דמדרבנן טמאה גם שלא בהרגשה מ"מ חשיב כמו ס"ס בד"ת וס' א' בדרבנן דמהני אפ"ה י"ל דס"ל להחוו"ד דכיון דגם בתחילת הווסת אינו רק חשש מיעוט ושוב י"ל כיון דכל התחלת האיסור הוי רק מכח חשש מיעוט בכה"ג י"ל דגם ס"ס ל"מ וכמ"ש הראב"ד והכ"מ פ"ו ממעשר דבדמאי דחז"ל אסרוהו על הס' אף ס"ס ל"מ ונהי דחזינן דגם למ"ד ווסת ד"ת ולשי' רש"י הנ"ל הוי רק טומאת ס' ואפ"ה מצינו בסי' קפ"ד דבעברו ימים שתוכל לספור ולטבול מועיל ס"ס שאני התם כמ"ש המנ"י בסי' קפ"ה דמסתמא דרכה לטבול והוי כמו ס' הרגיל דבכה"ג אף ס"ס ברה"י מהני כמ"ש בתוס' פסחים ד"ט אבל היכי דחז"ל חששו רק משום דהוי מיעוט דשכיח שתראה בהרגשה אף דהוי ס"ס שמא לא ראתה כלל ושמא לא טעתה בהרגשת עד בכה"ג שפיר י"ל הואיל דהספיקות לא שכיחי להיתר טפי מלאיסור וכיון דכל התחלת האיסור הי' רק מחשש מיעוט שוב אף ס"ס ל"מ וז"ב בכוונת דברי החוו"ד

ג) לענין דינא לא מבעיא לשי' הרי"ף והרמב"ם אף בדיקה א"צ בעבר שעת הווסת ואף להסוברים דצריכה בדיקה י"ל הטעם משום דאיכא לברורי עכ"פ צד האיסור אבל אם בדקה אף שנאבד העד שוב י"ל דמותרת כיון דעיקר החשש דבעי בדיקה משום דעכ"פ אפשר לברר צד האיסור אבל כשנאבד דליכא לברורי כלל שוב י"ל דסמכינן אחזקת טהרה ובפרט דגם בנאבד העד איכא ס"ס שמא העד נקי ואף אי אינו נקי שמא לא הרגישה ואי דמדרבנן טמאה גם שלא בהרגשה מ"מ לענין הדרבנן שוב יש ס' שמא העד נקי וכמ"ש הפמ"ג במ"ז יו"ד סי' נ"ג דבנאבד חשיב ס"ס ונהי דהניח הדבר בצ"ע מ"מ בפמ"ג סי' ע"ד כ' כן להדיא ואף א"נ כשיטת החוו"ד דבנאבד העד טמאה ואף דאיכא ס"ס מ"מ כתבתי בטעמו די"ל דבכה"ג דכל התחלת האיסור הוי רק מחשש מיעוט ל"מ ס"ס מ"מ כ"ז בנאבד העד אבל בהטילה מר"ג נהי דגם במר"ג י"ל דטעתה וסברה דהרגשת מר"ג הוא מ"מ הרי גם במצאה דם במר"ג לשי' כמ"פ טהורה דתולין שהדם בא ממקום מר"ג ונהי די"ל שמא בתר דתמו מר"ג קאתי דם וגם לשי' הר"ח גם במצאה במר"ג עכ"פ טמאה משום כתם כמפורש בסי' קצ"א מ"מ כ"ז עכ"פ במצאה דם במר"ג אז חוששין שמא הדר מר"ג למקור ואתי דם אבל הכא דליכא דם לפנינו מהכ"ת לחוש שמא ראתה דם בהטלת מר"ג הואיל דלא שכיח כלל דם מקור לבוא בשעת הטלת מר"ג ודמי קצת למ"ש הפמ"א דזקינה א"צ לחוש לכתם ותמהו עליו ממתני' דמפורש דדיין שעתן ומוכח דעכ"פ חוששת לכתם וכ' האחרונים דכוונתו דזקינה א"צ לחוש ברואית דם במר"ג הואיל דמסולקת דמים וגם ל"ש דם מקור לבוא בשעת הטלת מר"ג ע' שו"ת מהרי"א