מהר"ש חלק ד שג

על הוועקסלין א"כ באמת יכולים הבע"ח לגבות החוב מהאשה כמפורש בחו"מ סי' ע"ז סעיף ו' דאיש ואשה שלוו מאחד הרי הם כשנים שלוו ביחד ואם הבעל פרע אז אם האשה אינה נו"נ בפ"ע נאמנת לומר שהבעל לקח כל המעות אבל הבע"ח יכולים לגבות ממנה החצי עיי"ש אך בנ"ד דהבע"ח שלח להבעל ולהאשה ביחד ושניהם חתמו הוועקסלין מפורש בסי' ע"ז סעיף א' דאם יש נכסים לשניהם א"י לגבות מכל א' רק החצי ונהי דמפורש שם בסעיף ה' בכפר א' והודה א' זה שהודה מתחייב בכל וכ' הש"ך דאף לשי' הרמב"ם דא"י לגבות מכל א' רק החצי מ"מ בכפר א' כיון דא"י לגבות מזה שכופר גובה מהשני הכל אך בהג"ה אמ"ב כ' דמ"מ א"צ לשלם רק עד שיתבע את השני וישביענו היסת ומכ"ש היכי דבידו להשביע את השני שבועה ד"ת עיי"ש מכ"ש הכא דביד הבע"ח להיות נשבע ונוטל מנכסי המת בוודאי דהאשה א"צ לשלם רק חצי ושוב שפיר הבע"ח מחויבים לישבע שמגיע להם החוב כנלע"ד בס"ד לדינא: ה' ויקרא תרס"ב ראדימישלא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל סי' מ"ח להרב הה"ג חו"ב וכו' כש"ת מ' נפתלי מיללער נ"י מוצד"ק גארליץ יצ"ו

בדבר שאלתו בשכרו בית להתפלל וללמוד שם ולהיות שם מנין קבוע ובעליה שלמעלה מחדר הנ"ל דר שם נכרי ונסתפק כת"ה מכח דברי הט"ז באו"ח סי' קנ"א דאף דאם לא נבנה מתחלה לבהכ"נ מותר לשכוב ע"ג ומכ"ש בנבנה העליה מקודם לשם חול בוודאי דאינו קדוש ול"ש לומר דהוי כגג של היכל שנתקדש הואיל דנבנה מיד לשם חול ואפ"ה תשמיש בזיון כגון עכו"ם או טינוף אסור והטעם כדי שלא יפסיק דבר מאוס מלהעלות התפלה וע"ז העיר כת"ה דכיון דבדירה העליונה הכותל הוא דקה מן התחתונה א"כ באותו מקום שתלוי הצורה בכותל העליונה אינו נגד חלל דירה התחתונה ושוב אינו מעכב התפלה מלעלות עכת"ד

א) והנה לכאורה יפה כ' דהא באמת בית שלא נבנה מתחילה לשם בהכ"נ ל"ח כהיכל ולא נקדש העליה דלא עדיף מקדושת עזרה ומצד הפסק התפלה מלעלות י"ל כיון דתלוי שלא כנגד חלל חדר התחתון ליכא איסור אך לכאורה זה תלוי בפלוגתא דבאו"ח סי' נ"ה סעיף כ' מפורש דבעי שלא יהי' בית עכו"ם מפסיק ובמג"א ס"ק ט"ו כ' דדוקא ע"ז אבל נכרי אינו מפסיק אכן בשע"ת שם כ' בשם ב"ד דגם נכרי חשיב דבר מאוס לפי שעושים כל התועבות ומעכב מלהעלות התפלה א"כ לשי' הב"ד הנ"ל אזדא ההיתר שכ' כת"ה דנהי דהצורה אינו תלוי נגד חלל של דירה התחתונה מ"מ יש לחוש דנכרי גופא הוי דבר מאוס והרי הנכרי גופא משתמש נגד החלל ומ"ש כת"ה בשם שו"ת פאר הדור להרמב"ם ז"ל המובא בשע"ת סי' קנ"א ס"ק ט"ז כ"ז לענין לישן שם והטעם די"ל דבהכ"נ שלנו אין להם קדושת היכל ולא נתקדשו הגגות אבל בתשמיש בזיון דהטעם משום שמעכב התפלה מלהעלות על זה לא פליג הרמב"ם אך באמת במג"א ס"ק ט"ו כ' להדיא דנכרי ל"ח מאוס רק ע"ז ממש וכן כ' הבאה"ט בשם הדבר שמואל ושוב שייך ההיתר שכ' כת"ה לפי שהצורה תלוי שלא כנגד חלל דירה התחתונה ובפרט דמבואר ביו"ד סי' קמ"א דבזה"ז שאין עובדין לצורות הללו מותרים בהנאה אם מוצאן ונהי דהרמ"א הביא שם יש מחמירין עיי"ש בש"ך סק"ז שתמה על זה דכיון דאין עובדין לצורות הללו בוודאי מותרים לכל השיטות ובפרט דצורה שוקעת מותר כמפורש שם בסעיף ה' ובהרבה צורות גם בבולטת מותר כמפורש שם בסעיף ז' דאם אינו צורה שלימה מותר א"כ בנ"ד שלא נשכר רק לזמן בוודאי דאין עליו קדושת בהכ"נ ממש כמפורש בסו' קנ"ד סעיף ב' ונהי דכ' בט"ז סק"א דאף דמותר לדור ע"ג עליה אפ"ה בעי שלא יפסיק דבר מאוס ועיי"ש בשע"ת דאף אחר שיצא הבהכ"נ משם אסור לנהוג בו מנהג בזיון וע' שו"ת מהרש"מ ח"ג סי' ר"ו אפ"ה מצד הנכרי גופא לשי' רוה"פ ליכא חשש ומצד הצורה י"ל כמ"ש כת"ה דהצורה תלוי שלא כנגד החלל וגם מצד דעכשיו אין עובדין לצורות הללו וגם אינו צורה בולעת שלימה בוודאי דאין לו דין ע"ז ומה גם שהדבר נוגע להפ"מ הדבר ברור להתיר להתפלל וללמוד שמה כנלע"ד בס"ד לדינא: ועש"ק חיי תרע"ב ראדימישלא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל סי' מ"ט להרב המאה"ג חו"ב כש"ת מ' ארי' שניצער נ"י מוצד"ק קרעשיו יצ"ו

בדבר שאלתו בנשי דידן שאין להם שעה קבוע לווסתן וא"א להם ליזהר בחומרת החוו"ד דבעי שיהי' לה מוך דחוק כל הימים שמסופקת בהן וא"כ י"ל דהוי כדיעבד ומהני בבדקה אח"כ ומצאה טהורה אולם הביא דברי הפרישה דביום ווסת קבוע בלא בדקה בשעת ווסתה ובדקה אח"כ ולא כיוונה לראות על העד אם הוא נקי דטמאה וכעין שכ' בחוו"ד סי' קפ"ד דבנאבד העד טמאה וגם כהא דכ' בפת"ש סקי"ח דאם העילה אז מר"ג ג"כ טמאה די"ל דטעתה בהרגשת מר"ג עכת"ד

א) והנה בגוף דברי הפרישה שהוכיח דבר זה מכח קושיא שהקשה בהא דמפורש דבאשה שאין לה ווסת קבוע בדיעבד טהורה בלי בדיקה וקשה דהא אשה שאין לה ווסת בלא"ה צריכה בדיקה ועכצ"ל דבאין לה ווסת אף בנשתנה ענינה ג"כ ליכא חשש וממילא נשמע דבנשתנה ענינה אסורה באמת נראה אי משום הא לא אריא דעל גוף קושית הפרישה י"ל באופן אחר וכמ"ש החוו"ד דבאין לה ווסת א"צ בדיקת חו"ס אבל בווסת קבוע ביום הווסת בדיקת חו"ס מעכב ועוד דבווסת קבוע בשעת ווסת בעי בדיקה לאור הנר ושוב אין הכרח לומר כדברי הפרישה ובאמת הב"ח בקו"א מתרץ באופן אחר וע' שו"ת בי"ש ח"ב סי' כ"ז שדחה דברי הפרישה וגם על חומרת הפת"ש כבר השיג עליו בשו"ת מהר"מ שיק ובגוף דברי החוו"ד שכ' דבנאבד העד אסורה יש לדון טובא דהא באמת לשי' הרי"ף והרמב"ם בעבר שעת הווסת ולא בדקה מותרת לשמש בלי בדיקה ולשי' התוס' וש"פ צריכה בדיקה א"כ י"ל