מהר"ש חלק ד שא

ענין וכה יש להעיר ממתני' דנדרים דמ"ח דכותב חלקו לנשיא ומבואר שם דלר"י בנשיא א"צ לזכות ע"י אחר וכ' הרע"ב דהוי מפני כבודו של נשיא והתוי"ט כ' דהוא תקחז"ל ומכח מיגדר מילתא יש כח ביד חז"ל לעקור דבר מה"ת וכבר כ' בשו"ת הרדב"ז דבאיסור שישנו בשאלה יש כח ביד חז"ל אף לעקור דבר מה"ת בקו"ע וא"כ גם בלי טעם דמיגדר מילתא ג"כ הי' ניחא וא"צ לומר משום מיגדר מילתא ולענ"ד י"ל לפמ"ש בתוס' בכורות די"ח דבמידי דמצוה מיקני בדיבור לחוד והסברא משום דעיקר הא דלא קני בדיבור לחוד משום דליכא ס"ד אבל במידי דמצוה ע"י המצוה איכא ס"ד ושוב קני בדיבור לחוד וא"כ י"ל הא דבנשיא לר"י א"צ לזכות ע"י אחר הטעם דכמו דחזינן הכא במניקת דמהני בנתנה בנה למניקת דמחמת אימת ר"ג לא הדרי בהו א"כ בנשיא יש ס"ד בדיבור לחוד שפיר א"צ לזכות וממילא נשמע דלרבנן דס"ל דגם בנשיא צריך לזכות ע"כ דס"ל דגם בנשיא ליכא ס"ד בדיבור לחוד וממילא לשיטתם גם בר"ג ל"מ בנתנה בנה למניקת והוא הערה נכונה בס"ד

ג) יצא דגם בר"ג אכתי אין ההיתר ברור ועדיין שייך הסברא דלא פלוג ובפרט דבת קצין גרע עוד מר"ג דהתם קלא אית לה למילתא אבל הכא י"ל ל"פ וכמ"ש המרדכי דבלא נשבעה המניקת עד"ר ליכא שום הו"א להתיר הואיל דאז יש חשש שמא תחזור בה רק הכוונה דאף בנשבעה עד"ר מ"מ אסור משום ל"פ והטעם י"ל דלא מינכר בין נשבעה ללא נשבעה אך באמת י"ל לפמ"ש הריב"ש דגם ר"ת האוסר בגרושה הוי רק משום ל"פ ולפ"ז י"ל דבלא התחילה להניק ונתנה בנה למניקת ונשבעה עד"ר דבאמת בכה"ג ליכא חשש בתינוק זה שמא תחזור בה ורק דרוצין לאסור מכח ל"פ וא"כ י"ל דתרי ל"פ באשה א' לא אמרי' ובפרט די"ל דבאמת זה ברור דגרושה אין עליה שיעבוד להניק ול"ח מניקת חבירו ורק שכ' הרא"ש דסתם אם מרחמת ותינקוהו ועי"ז שמתירין לה לישא יוצמח היזק להילד שוב אמרי' עצה טובה להנושא אותה למה לך לגרום היזק להילד וכשיטת רש"י כתובות דפ"ה דנהי דבארוסה בדיעבד מועיל מכירתה אפ"ה אמרי' עצה טובה להקונה לקנות במקום אחר עיי"ש וכ"ז היכי דכבר התחילה להניק אז אף בנתנה למניקת אח"כ יש לחוש שמא תחזור בה ותהי' אמו מנקתו עוד אבל בלא התחילה להניק ושכרה מניקת פנויה והמניקת נשבעה עד"ר א"כ בתינוק זה הרי ליכא שום חשש ורק דיש לאסור מכח ל"פ ע"כ כ"ז היכי דיש עליה עכ"פ שם מניקת אז יש לאסור מכח ל"פ אבל בגרושה דאינה בכלל מניקת חבירו אז שפיר היכי דליכא חשש בתינוק זה וי"ל דמותרת לינשא

ד) וגם יש צירוף מזה שהבטיח אביה בדא"ה וקיבל עליו חיוב והשליש מעות נהי דראיתי בשו"ת מהרש"מ שכ' די"ל דרק בגרושה מקיל הר"ש לפי שהאב בוודאי יפרנס את בנו אף בלי תביעה וא"כ י"ל בנ"ד דהחיוב הוא רק על אבי האשה שוב י"ל דכסיפה לה מילתא לתבוע את אביה ושוב י"ל דנ"ד גרע אפ"ה י"ל דגם על נכדו מרחם ובוודאי יפרנס אותו אף בלי תביעה וכמ"ש בשו"ת מהרש"מ ח"ב סי' נ"ה ומכ"ש הכא דכבר השליש מעות דליכא עוד חשש בתינוק זה נהי דכ' בשו"ת מהרש"מ ח"א סי' צ"ט דאין לסמוך על זה שיש מעות ליתומים עכ"ז בגרושה שלא התחילה להניק דהב"ח מיקל ובכבר ניסת גם להט"ז א"צ לגרשה וא"כ כיון דבדיעבד תהי' מותרת מטעם גרושה שלא התחילה להניק א"כ לענין לכתחילה יש לסמוך ע"ז שכבר מונח מעות עבור הולד וכסברת הר"ן פ' הכותב דבמידי דבדיעבד והי' לו זכות מדינא מועיל סברא קלה אף להגבותו לכתחילה עיי"ש יצא מזה לדינא נלע"ד דאם ישכרו מניקת ישראלית פנויה שאין לה בעל ותשבע עד"ר שלא תחזור בה וגם שלא תינשא לאיש כל ימי ההנקה אז יש להקל אבל במניקת נכרית אין דעתי נוחה להקל ואף אם יעשה עמה כתב בדא"ה שלא תחזור בה מ"מ שמא תתעבר בזנות וכמ"ש בשו"ת בי"ש סי' י"ט ונהי דבשו"ת עט"ח מקיל ע"י כתב בערכאות עכ"ז במניקת נכרית אין רצוני להצטרף בדבר שיש סכנה להמורה כנלע"ד בס"ד לדינא ועיין בספרי ח"ג סי' ס"ו. ד' ויגש תרס"ט ראדמישלא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל סי' מ"ז כבוד הרב הגאון הצדיק המפורסי' בנש"ק וכו' כקש"ת מ' שמחה ישכר דוב ה"ש ז"ל אבד"ק צעשינוב יצ"ו

בדבר שאלתו באשה זקוקה לחליצה ונולד טו"ת ביניהם אודות העזבון הנשאר מבעלה אשר עפ"י ד"ת אבי בעלה הוא היורש ורק כפי התקנה המבואר ברמ"א אה"ע סי' קס"ה מגיע להחולץ חצי מהנכסים אף דחצי נכסים אינו מגיע כדי כתובתה אך מפורש בב"ש דאינם חולקים רק בשיעור כתובתה ונצ"ב אבל מותר שייך להאב וטוען האב שתתן לו כל העזבון הנשאר אחרי נכיון הכתובה והוא אומרת שלא נשאר בידה כלל כי החובות שבעלה הי' חייב עולה טפי מכל העזבון ואבי החולץ טוען שאינו מאמין לה אם לא העלימה סחורות וגם אינו מאמין כלל שבנו נשאר בע"ח ואולי נשאר חובות אמר שהוא ידון עצמו עם הבע"ח והבד"צ פסקו שתשבע על הכל ורצונה שיחלוץ לה מקודם שמא אחר השבועה לא ירצה לחלוץ לה ואבי החולץ אומר כי מחויבת בלא"ה לישבע כנגדו ומה לי אם בנו יחלץ לה או לא וגם ברצונו שתמסור לו חשבון מהחובות זה תורף הטו"ת ונסתפק כת"ה אם יכולה לעכב השבועה נגד אבי החולץ עד אחר החליצה וגם א"נ דיכולה לעכב השבועה כמה צריכה להשליש על קיום שתשבע אחר החליצה וגם חלק מהבית שלה אי מיקרי בכלל נ"מ או בכלל נכסי צ"ב וגם אם הבע"ח צריכים לישבע שלא עשו קנוניא וגם הואיל דהאשה ג"כ חתמה א"ע על הוועקסלין בחיי הבעל טוענים הבע"ח שא"צ כלל לישבע הואיל דיכולים לגבות ממנה עכת"ד

א) והנה בגוף הדבר אי יכולים לעכב החליצה עד שתקיים פסק נגד אבי החולץ באמת הדבר פשוט דכיון דמפורש בחו"מ סי' פ"ז דמי שנתחייב שבועת היסת לפטור באינו רוצה לישבע מנדין אותו ל' יום ואין יורדין לנכסיו ומפורש ביו"ד סי' של"ד סעיף ו' דיכולים להחמיר עליו שלא למול בניו ושאר דברים עד שיקבל עליו הדין א"כ הכא באם אינה רוצית לישבע כיון דמחיובת נידוי עפ"י דין פשיטא דמותר לעכב החליצה עד שתקיים הפס"ד, ואף שי"ל דכוון דכל עיקר שבועת אין לי הוו רק תקנתא וגם דכל