מהר"ש חלק ד ש

מאיר שהשיג על הנוב"י מש"ס ב"ב דס"ו דחזינן דבקבעו ולבסוף חקקו בד"ת ל"מ אף דגם התם חקקו אדעתא דהכי לשמש עם הקרקע אך לכאורה גם בזה הי' כמה ספיקות להקל חדא דדעת הרמב"ם דלדידן ל"ש פסול מכח היותו בטהרה וגם עפ"י שיטת הרא"מ לטבול באשבורן כשר אף בדבר המקב"ט ודעת הרא"ש דבממשיך ממעיין או ממקוה מותר אף בדבר המקב"ט ולשי' כמ"פ מותר לסתום הזחילה בדבר המקב"ט ובפרט במחובר לקרקע ונעשה ג"כ לשמש עם הקרקע בוודאי דהי' מקום להקל אולם אפ"ה אכתי לכתחילה הי' מקום לחוש לחומרת הבי"מ אבל בנ"ד שכלי זו לא נעשה רק במקום יציאת המים וכשרוצין לנקות המקוה פותחין אותו ויוצא המים ואח"כ סותמין הנקב בכלי זו אבל מקום כניסת המים הוא במקום אחר א"כ זה דמי להא דפוקקין נקבי הנביעה דנהי דהט"ז מחמיר מ"מ הב"ח והש"ך מקילין וכיון דיש צד גדול להקל מכח דנעשה לשמש עם הקרקע ורק דהבי"מ מחמיר א"כ לענין חומרת הבי"מ שוב יש לנו צד אחר להתיר מכח שיטת הב"ח והש"ך הנ"ל כנלע"ד בס"ד לדינא: ה' האזינו תרס"ח ראדימישלא יצ"ו. הק' ענגיל שמואל חופ"ק הנ"ל סי' מ"ו להרב הגאון המפורסים כש"ת מ' נתן העבינשטרייט ז"ל ראבד"ק פרעמישלא יצ"ו

בדבר שאלתו באשה ילדה שנתגרשה מבעלה בעודה מעוברת וילדה בת איזה חדשים אחר הגט ולא התחילה להניק ונתנה הילד למניקת בשכר כי כן הי' הפשר בדא"ה בשעת הגט שאבי האשה מחויב לשלם שכר הנקה מנכדתו והשליש על זה אלף כתרים וגם הוא עשיר גדול וכעת נזדמן לה שידוך הגון ורק שאינו רוצה להמתין עד כלות כד"ח ונסתפק אי יש מקום להתיר לה לינשא אליו תוך כד"ח זה תורף השאלה

א) והנה יש בזה ג' צדדי היתר א] עפ"י שיטת ר"ש הזקן המתיר בגרושה לפי שלא נשתעבדה להניק ובאינו מכירה גם הרשב"א מתיר ע' באה"ע סי' י"ג סעיף י"ד, ב] מכח שלא התחילה להניק דבזה יש כמ"פ המקולין גם באלמנה ומכ"ש בגרושה, ג] מכח שקיבל עליו אבי האשה חיוב בערכאות והשליש מעות מזומן בזה שוב הדרא פירכת הש"ס ובמות דמ"ב דידי' נמי ורק דמשני הש"ס דממסמס לי' בבצים וחלב וביורשים כסיפא לה למיתבע אותם לפני ב"ד, אבל הכא שכבר מונח המעות בדא"ה אזדא תירוץ הש"ס ובפרט בנ"ד שיש לה מניקת ויש עצה שתשבע המניקת עד"ר שלא תחזור בה ובמניקת נכרית יש עצה לעשות עמה כתב בדא"ה ובצירוף כל הנ"ל יש לנו לבאר אם יש מקום להתירה לינשא תוך כד"ח והנה בגוף שיטת ר"ש הזקן באמת בש"ע הכריעו כשיטת הר"ת דאין חילוק בין אלמנה לגרושה ובשו"ת השיב משה סי' ס"א הביא ראי' לשי' ר"ש הזקן מהא דהקשה הרמב"ן ז"ל דלמ"ל לחפש טעמים על חדשי הבחנה ואמאי לא קאמר משום דשמא היא מעוברת ומעוברת חבירו אסורה משום דסתם מעוברת למניקה קיימא ורק א"נ דאיסור מניקת הוי רק מדרבנן לא תיקשי קושית הרמב"ן משום די"ל ס' דרבנן לקולא אך באמת י"ל דליש בזה סד"ר לקולא משים דהוי ס' סכנה ושוב הדרא הקושיא לדוכתא אך אכתי י"ל דמה"ט מוכרח הש"ס לחפש טעמים על חדשי הבחנה לענין גרושה דליכא בה איסור מניקת לשי' ר"ש הזקן וא"כ הרי יש ראי' ברורה לשי' ר"ש הזקן דאל"כ הדרא קושית הרמב"ן לדוכתא עיי"ש א"כ לפ"ז נשמע מכח קושית רמב"ן הנ"ל או כשיטת ר"ש הזקן או דגם לשי' ר"ת ליכא במניקת רק איסור דרבנן לחוד וכיון דגם להר"ת ליכא רק איסור דרבנן שוב יש לסמוך אשיטת ר"ש הזקן, וכה הבאתי בחידושי דברי הקצה"ח ובסי' כ"ה דמה"ט מוחל שט"ח ל"ח רק גרמי דמזיק קרקע המשועבדת לחבירו ל"ח רק גרמי וה"ה היכי דבדידי' קעביד מעשה נהי שנגרם היזק עי"ז לשיעבודו של הילד ל"ח רק בכלל גרמי ואינו רק מדרבנן לשי' התוס' ב"ק דנ"ד ודע"א וכתובות דל"ד ושפיר יש להקל בספיקו והיינו כשיטת ר"ש הזקן ובגוף קושית הרמב"ן כבר העירותי בספרי ח"א סי' מ"ח די"ל דכ"ז שלא הוכר עוברה אין לו זכיה לעובר ואכתי ל"ח שדה יתומים ושוב לא נשמע דאיסור מניקת הוי דרבנן ושוב א"א להקל מכח שיטת הר"ש ונהי דכ"ז שאינו מכירה אז גם הרשב"א סובר כהר"ש להתיר בגרושה ושיטת הרשב"א הרי מובא בש"ע ושוב יש לצרפו מ"מ כיון דהובא בש"ע רק בשם יש מי שאומר וקשה לסמוך עליו לפי הצד דנימא דאיסור מניקת הוי ד"ת

ב) והנה מכח שלא התחילה להניק הנה כבר כ' בחמ"ח ס"ק י"ד דדוקא בילדה קודם שנתגרשה דאז הואיל דמסרה הילד למניקה עוד קודם שעת הגט א"כ הרי מעולם לא חל עליה שם איסור ונהי דלא פסק עוד חלבה בשעת הגט אבל עכ"פ לא חל עלה שיעבוד כיון דהילד הי' ביד מניקת עוד קודם שעת הגט אז מותרת אבל היכי שנתגרשה בעודה מעוברת דעכ"פ בעודה מעוברת אסורה לשי' הרמב"ם ז"ל דמחשש דחסא אף גרושה אסורה אז אמרי' דגם אחר הלידה אף שמסרה הילד למניקת מ"מ לא פקע שם איסור שהי' עליה עוד בימי עיבורה עיי"ש ולפ"ז י"ל לפמ"ש השבו"י והנוב"י דכל איסור במעוברת מטעם דחסא הוא רק לפי שיצטרך אח"כ לגרשה לכך יש לחוש להריגת הילד ולפ"ז וצמח דבגרושה גם מעוברת מותרת ושוב בכה"ג דהיתה מותרת בימי העיבור שוב מועיל מה דנתנת בנה מיד למניקת וכסברת החמ"ח ועי' שו"ת רח"כ אה"ע סי' י' שהחזיק בשיטת הג' ר"כ איגרא ז"ל להקל בלא התחילה להניק גם באלמנה א"כ מכ"ש בגרושה וע' עוד בשו"ת נובי"ק סי' י"ז מבואר דעתו דבגרושה שלא התחילה להניק יש להקל הן אמת דסברתו שם מכח דבבת קצינים יש להקל טפי אבל עכ"פ מדבריו מבואר להקל בלא התחילה להניק יעיי"ש בנוב"י שכ' צד קולא מדהובא בש"ע סי' י"ג דעת האוסרין בשם יש מי שאומר ע"כ דעיקר כשיטת המתירין ובאמת כבר תמה עליו בשו"ת בי"צ אה"ע סי' נ"ג דהרי גם דעת המתיר הובא בש"ע רק בשם יש מי שאומר וע' שו"ת בי"ש סי' י"ט וסי' כ"ב שנא רצה להתיר בזה וגם במ"ש הנוב"י דבבת קצין ליכא למיחוש שמא תחזור בה המניקת לפי שתוכל לשכור אחרת הנה באמת נודע דהרמב"ם ז"ל אינו מביא כלל הך דריש גלותא ומוכח דאינו מקול בשום