מהר"ש חלק ד רצט

סי מ"ה להרב המאה"ג חו"ב בנש"ק כש"ת מ' חיים ראובן ז"ל מוצד"ק לאנציט יצ"ו

בדבר שאלתו ביש במקום א' בור אמה על אמה ברום ג' אמות ומכוסה בנסרים ויש בו ג' נקבים כשפ"ה ועל הנסרים יש מקוה עליונה מחובר לתחתונה בג' נקבים וממשיכין לתוכה שאובין וטובלין בעליונה ורק בעליונה יש בצידו נקבים למקום יציאת המים ויש שמה ווענטיל לסתום מקום יציאתו והיינו שפותחין הווענטיל ויוצא המים ואח"כ סותמין הנקב בהווענטיל הנ"ל ואז ממשיכין לתוכה שאובין ויש חשש הואיל דאם נפתח הווענטיל הי' המים זוחלין לחוץ ורק דע"י הסתימה נשאר המים בתוכה והוונטיל הוא דבר המקבל טומאה ע"כ יש להסתפק אם ליכא בזה חשש מחמת הויתו בטומאה זה תורף השאלה

א) והנה כת"ה הביא שיטת המחבר די"א דאם יש שיעור מקוה למטה ממקום הזחילה מותר לטבול בו א"כ לפ"ז בנ"ד דא"א לטבול למטה שהוא מקום עמוק שוב י"ל דפוסל בו זחילה עכת"ד באמת כבר קדמו בזה בשו"ת ד"ח ובד"ח למקוואות דאף להסוברים דזחילה אינו פוסל היכי שהוא למעלה משיעור מקוה כ"ז אם טובל א"ע למטה ממקום הנקב אבל אם טובל במקום הנקב בוודאי פסול וע' שו"ת בי"ש ובספר חיבור לטהרה מ"ש בזה ולהבין הדברים י"ל דכבר כ' המפורשים דנהי דאיסור בטל ברוב היתר מ"מ ל"מ להשלים השיעור ונהי דמהא דרבו זוחלין על הנוטפין נשמע דביטול מועיל להשלים השיעור מדכתבו הפוסקים דאף אם ליכא בזוחלין מ"ס אפ"ה מטהר בזחילה וכן העירו מתוס' זבחים ר"פ שכ' דט"י ביטול חשוב ככולו מי חטאת ובאמת בנדה דכ"ח מוכח דבנתערב מעט עפר בין רוב רקב מצטרף שיהי' חשיב כמלא תוורד רקב וע' תוס' נדה דמ"ו שכ' דתרומה שנתערב ברוב חולין א"נ דמה"ת לא בטל עכ"פ מה"ת ל"ח ככולו תרומה לפוטרו מחיוב חלה ד"ת ורק מדרבנן חשיב ככולו תרומה לפוטרו מחיוב חלה א"נ דחלה בזה"ז דרבנן ולחד שיטה שם אם מה"ת לא בטיל חשיב ככולו תרומה אף לפוטרו מחיוב חלה ד"ת עיי"ש א"כ מכ"ש היכי דבטל בוודאי די"ל דהמיעוט חשוב לגמרי כמו הרוב ונודע מ"ש הח"ס בשם יד אליהו להסתפק בנתערב ס"ת פסול בס"ת כשרות אם שייך בזה ביטול די"ל דחשיב כמו דבר חשיב וכבר העירו דאם יש בו פסול מכח שם שלא נכתב לשמה ל"ש בזה ביטול ונודע מ"ש האחרונים להסתפק בנתערב חטים שאינם משומרים בחטים משומרים אם ע"י הביטול חשיב ככולם משומרים וכה נודע שיטת הרא"ש דרובו שאינו שאוב כשר מה"ת אף להסוברים כולו שאוב פסול מה"ת ונשמע דמהני ביטול להשלים השיעור דבמקוה בוודאי בעי מ"ס מה"ת לטבילת אדם לשי' רוה"פ

ב) אך הכא עיקר מחלוקת הפוסקים די"א ס"ל דכיון שיש נקב למעלה ממ"ס הוי כאלו כל המים ננערו לצאת ודיעה הראשונה ס"ל דכשר אבל עכ"פ מקום הזחילה אינו מצטרף לשיעור להכשיר לכך אסור לטבול נגד מקום הזחילה ובפרט הכא דמים התחתונים מכוסים וא"א לטבול למטה נהי דמחובר כשפ"ה דזה הוי חיבור למקוה מ"מ עכ"פ המקוה שלמעלה הוי כמקוה בפ"ע ודמי למקוה אצל מקוה ומחובר כדינו דאם והי' זחילה במקוה א' תפסול לשי' הסוברים דגם בממשיך ממעיין פוסל בו זחילה לאחר שנפסק הקילוח מן המעיין וה"ה הכא פוסל בו זחילה ואף דדעת הרא"ש דבממשיך ממעיין או ממקוה אין פוסל בו הויתו בטומאה ודעת הרמב"ם דלדידן לא משכחת כלל הא דהויתו בטומאה דזה שייך רק לענין מים חיים ודעת הרא"מ דרק לטבול בו בזחילה בעי הויתו בטהרה ע' בב"י בסי' ר"א אך לדידן דגם בממשיך ממקוה בעי הויתו בטהרה וגם דאסור לסתום הזחילה בדבר המקבל טומאה וא"כ י"ל דנהי דמוכח דהעיקר כדיעה הראשונה בסעיף נ' דזחילה אינו פוסל למעלה ממ"ס מ"מ הכא דעיקר הטבילה הוי למעלה פסול ועיי"ש בש"ך ס"ק ק"מ שהשיג על הט"ז לענין אי מותר לקבוץ המים ע"י דבר המקב"ט היכי דתוכל להתכסות כל גופה דהט"ז מחמיר והש"ך מיקל ועיי"ש שכ' דאף א"נ דאסור לסתום הזחילה בדבר המקב"ט כ"ז שם דלע"ע המקוה יש עליה שם פסול מקרי הויתו בטומאה אבל הכא דלע"ע לא נק' על המקוה שם פסול ורק שא"י להתכסות בו מותר ע"י דבר המקב"ט עיי"ש וי"ל דהט"ז והש"ך לשיטתם אזלי דהט"ז ס"ק מ"ח וס"ק ס"א כ' דאסור לסתום נקבי הנביעה בדבר המקב"ט עיי"ש שהשיג על הב"ח ונשמע דדעתו דאסור לעשות שום פעולה במקוה בדבר המקב"ט שפיר גם לקבוץ המים ט"י דבר המקב"ט אסור אבל הש"ך בס"ק פ"ו דפסק כהב"ח שפיר סובר דהיכי דאין עליה שם פסול מותר ע"ו דבר המקב"ט ונודע מ"ש הנוב"י דאם יש חשש שיצאו המים שבמקוה ולא יושאר מ"ס דמותר לסתום בדבר המקב"ט הואיל דלע"ע לא חסרו המים ל"ח בגדר הויתו בטומאה וע' שו"ת ח"ס יו"ד סי' ר"ד מ"ש לתרץ ממה שתמהו על הנוב"י מהא דפורס סדין ע"ג סכך דפוסל ר"ת משום מסכך בדבר המקב"ט עיי"ש וכדמות ראי' יש להעיר מפ"ג דכלים דאם טפל לכלי ס"ל לחכמים דבכלי בריא ל"ח הטיפול כגוף הכלי והיינו דאם נטמא הכלי ואוכלין נגעו בהטפל לא נטמאו ובכלי רעועה חשיב הטיפול כגוף הכלי וחזינן אף דלע"ע אכתי הכלי לא נשברה מ"מ כיון שהוא רעועה וסופה להיות שבורה והטיפול מועיל על להבא שלא להיות נשבר שפיר חשיב הטיפול מגוף הכלי ונטמא אגב הכלי, וכן מפורש שם דאם עשה חשוק של ברזל לחבית רעועה דחשיב החשוק מגוף הכלי עיי"ש, ולפ"ז הכ"נ כיון שנתהווה נקב בהמקוה ולא יוכל להחזיק המים והסתימה מוטלת שלא יצאו המים שוב י"ל דחשיב הוויתו בטומאה ובאמת בני הרה"ג מ' חיים יחי' העיר בזה מהא דכ' בירושלמי מובא בתוס' פסחים דע"ה דמה"ט הפסח שנצלה בתנור וגחלים תחתיו ל"ח בכלל צלי מחמת דבר אחר הואיל דכח האש נוצח כח התנור ופעולת התנור הוא רק לצרף חום הגחלים שלא יתפזר עיי"ש, ונשמע לכאורה דהיכי דפעולת התנור הוא רק שלא יתפזר חום האש בכה"ג ל"ח בכלל נצלה מכח התנור וצ"ע

ג) עכ"פ נחזור לדינא דאם הי' כאן זחילה גמורה דאז הדין דבטובל במקום הזחילה פסול לכ"ע א"כ שוב הא מעיקר הדין אסור לסתום הזחילה בדבר המקב"ט ונהי דבנעשה לשמש עם הקרקע כשר וכמבואר ביו"ד סעיף מ"ח בהא דדעת הרשב"א דבסילון של מתכת אם אינו מחובר לקרקע אסור למשוך בו לפי שסובר דאף בממשיך ממקוה אסור בדבר המקב"ט ואפ"ה במחובר לקרקע כשר וכ' הדג"מ דבעי שיהי' נעשה לשמש עם הקרקע וכן כ' בנובי"ת סי' קל"ז מ"מ אכתי הי' לחוש למ"ש בהגהות בית