מהר"ש חלק ד רצח

דס' ממון עניים לקולא משום ח"מ וי"ל דהכא דבלא"ה צריך ליתנה עכ"פ לעני אחר שוב ל"ש ח"מ כמ"ש הש"ך סי' צ"א לענין חשע"ש דבכה"ג ל"ש ח"מ ועיין תוס' ב"ב דפ"א ע"ב א"כ שוב הוי ס' לחומרא דשמא שייך בזה אמירה לגבוה ואסור לשנותה ובפרט שכבר זכה בו האחר לצורך בהכ"נ והיכי דזכה בו בשביל אנשי בהכ"נ בוודאי לא יוכל לשנות בלא דעתם וגם יש לעיין אי מועיל שאלה לפמ"ש בנו"ב דאם נתן להמחלק ט"ה לחלקם למי שירצה אז גם מי שאינו גבאי יש לו דין גבאי ול"מ שאלה והכא שאמרה לו שיעשה כרצונו א"כ י"ל דגם שאלה ל"מ ויש לפלפל בזה עפ"י שיטת התוס' דבקדשי מזבח, מהני שאלה א בבא ליד הגיזבר וכ' הרי"ט אלגאזי משום דיש לו עדיין זכות הקרבת דורן לקונו או זכות ט"ה א"כ י"ל הכא דבעת הגמר יש לבעלים ט"ה לכבד עם כתיבת האותיות למי שירצה א"כ ל"ח נסתלק דלא גרע מזכות ט"ה ויש לפלפל בזה הרבה וגם י"ל דכיון דבעה"ב הזה הוא מאנשי בהכ"נ ויש לו ג"כ חלק בזה אמרינן מיגו דזכי לנפשי' זכה לכל אינשי בהכ"נ ע"כ בלי פתח בוודאי קשה להתיר וגם ע"י שאלה יש לעיין הרבה והרבה יש לדבר בזה אך מחמת שבמרחץ הנני בלי ספרים אקצר: בעה"ח אור יום ג' במדבר מ"ד למב"י תרנ"ט לפ"ק פה"ק ראזנאוי. ה"ק שמואל ענגיל אבד"ק ראדימישל פה מרחץ ראזנאוי. סי' מ"ד להרב הה"ג חו"ב כש"ת מ' דובעריל קיממעל נ"י מוצד"ק קנעהניטש יצ"ו

בדבר שאלתו בנמצא טעות בס"ת באמצע הקריאה אחר ג' פסוקים והטעות נמצא באמצע הפסוק והורה כת"ה להוציא אחרת ולהתחיל מתחילת הפסוק עכת"ד

א) והנה יפה הורה דבגוף הדבר ידוע שיטת הט"ז בסי' רע"ט דאם לא קראו עוד ג"פ וא"א להפסיק מוציאין ס"ת אחרת וקורין בה בלי ברכה שלפניה ונהי דבמג"א סו' קמ"ג כ' דבמקום שאין מנהג ידוע יש לפסוק כהב"ח דקורין הטעות בעל פה ומשלימין הפרשה ויברך לאחריו ואח"כ יוציאו ס"ת אחרת מ"מ לעומת זה הרי שיטת כמ"פ אף בכבר קראו ג"פ אפ"ה אין מברכין בס"ת הפסול ומוציאין אחרת על סמך ברכה שלפניה ובגוף הדבר י"ל דאם נעשה כשיטת הב"ח יהי' בזה כמברך ברכה שא"צ לפי שיטות שאר הפוסקים הסוברים דאסור לברך על ס"ת פסול ולשי' כמ"פ בברכה שא"צ יש איסור ד"ת ונהי דלשי' התוס' ר"ה דל"ג ברכה שא"צ אינו רק איסור דרבנן וא"כ הי' מקום לומר דחשיב כמו ס"ס בד"ת וספק א' מדרבנן דשמא כהסוברים דמותר לברך אס"ת פסולה ושמא ברכה שא"צ אינו רק דרבנן ולענין הדרבנן שוב מצרפין ס' הראשון דשמא כשיטת הרמב"ם דבצבור מותר לברך אס"ת פסולה ונהי דממנ"פ יש לאסור דאם נסמוך אשיטת הרמב"ם דמותר לברך אס"ת פסולה א"כ לשי' הרמב"ם ברכה שא"צ אסור מה"ת א"כ לפי צד הספק שמא כהרמב"ם שוב א"א לצרף ס' השני אך באמת אכתי י"ל כנ"ל שמא כהרמב"ם ושמא כהב"ח דבטעות באות א' אכתי מותר לברך עליו ושוב אף למ"ד דברבה שא"צ אסור מה"ת אכתי יש להתיר בזה מכח ס"ס

ב) אך באמת כבר כ' הפמ"ג דלענין ברכה אף ס"ס ל"מ ונהי דמצינו לענין ספרה"ע דמותר לברך מכח ס"ס התם הטעם משום דהעיקר כהפוסקים דכל לילה מצוה בפ"ע וכמ"ש בשו"ת בי"ש דהתם הוו כמו ס"ס ורוב לחיוב בכה"ג גם לענין ברכה מהני וכהא דכ' בתוס' פסחים ד"ט דנהי דל"מ ס"ס ברה"י מ"מ היכי דספק א' שכיח להיתר טפי מהני ואף די"ל דהתם הטעם משום דכל הא דל"מ ס"ס ברה"י הוי רק מדרבנן לשי' המבי"ט אפ"ה י"ל הואיל דגם בברכה שא"צ לשי' התוס' אינו רק מדרבנן ושוב שפיר י"ל דוקא בספה"ע כיון דהעיקר כהסוברים דכל לילה מצוה בפ"ע א"כ הספק הראשון רובו נוטה להיתר לכך שפיר מועיל גם לענין ברכה ובפרט די"ל דהתם אין הטעם כלל מכח ס"ס ורק כמ"ש בשו"ת מהרי"א הלוי דא"נ דל"מ ספירה דיממא עכצ"ל דכל לילה הוי מצוה בפ"ע וא"כ הרי התם הטעם מכח ממנ"פ אבל בעלמא בס"ס ואין רובו נוטה להיתר שפיר י"ל דל"מ לענין ברכה ובפרט דשיטת הרמב"ם דמותר לברך אס"ת פסולה קשה לצרף לס"ס וכבר כ' באשל אברהם דדעת הרמב"ם מועיל רק לענין מה שקראו בהס"ת מקודם שנודע הפסול ודמי להא דש"ס קידושין דס"ו בכהן שעבד ונודע לו שהוא חלל דכשר עבודתו למפרע ויליף לה מברך ד' חילו ופועל ידיו תרצה אבל אחר שנודע הפסול קשה לצרף שיטת הרמב"ם לס"ס עיי"ש ולפ"ז שפיר י"ל דאם נעשה כהב"ח נוגע הדבר לברכה שא"צ אבל אם מוציאין ס"ת אחרת וקורין בלי ברכה ראשונה וסומכין אברכה ראשונה שבירך בס"ת הראשונה לא והי' רק חשש חסרון ברכה א"כ בברכת המצות לכ"ע אינו מעכבת ושיטת הרשב"ם פסחים דק"ב דכחא דהיתרא גבי ברכות הוא במה דא"צ לברך והרש"ל כ' דזה ל"ח כחא דהיתרה כיון דברכות אינו מעכבת ואדרבא כחא דהיתרה הוא מה שיוכל לברך ול"ח ברכה לבטלה אכן המהרש"א שם כ' דברכת הנהנין מעכב אבל ברכת המצות לכ"ט אינו מעכב עיי"ש ומה גם דמדינא דש"ס לא הו' מברכין בברכה שלפניה רק הראשון ע"כ יותר טוב לסמוך על הסוברים דמוציאין ס"ת אחרת ובפרט שהי' באמצע הפסוק דא"א להפסיק כמפורש במגילה דכ"ב מ"ד דולג מ"ט לא אמר פוסק עיי"ש ע"כ הדבר פשוט דיש לעשות כמ"ש בזכור לאברהם דמוציאין ס"ת אחרת וקורין מתחילת הפסוק בלי ברכה ראשונה ואחר סיום הפרשה וברך לאחריו בס"ת הכשר וכן ראיתי מעשה רב אצל כ"ק אדמו"ר רשכבה"ג מצאנז זי"ע שהורה גם לאחר שקראו ג"פ והי' עוד יותר מג"פ לפרשה שלא לברך בס"ת פסול וצוה להוציא אחרת וקראו עוד ג"פ בס"ת השניה בלי ברכה שלפניה כנלע"ד בס"ד לדינא: ג' ויצא תר"ע ראדימישלא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל