מהר"ש חלק ד רצז

סי' מ"ב לכבוד הרב ההגה"צ בנש"ק מו"ה ארי' ליבוש האלברשטאם נ"י אבד"ק צאנס

בדבר שאלתו שמקדמת דנא נשלח מעות א"י מכל הגליל לקהלתו ומקהלתו שלחו להנשיא אך נתחלק מזה איזה סכום ליחודים בא"י ועתה אנשי הגליל שולחים בעצמם המעות להנשיא ונסתפק כה"ה אי מותר לשלוח מהמעות אנשי העיר להיחידים כמו שה' מקדם ע"כ תורף שאלתו בקצרה, וזה תשובתי בס"ד

א) הנה באמת בזה יש שני חששות א') מכח שינוי דעת המתנדב ב') אם אנשי העיר עצמם יכולים לשנות מצדקה לצדקה, והנה אם מותר לשנות מצדקה לצדקה רבו בו הפירושים ומקור הענין הוא בש"ס עירוכין ד"ו דעד שלא בא ליד גבאי מותר לשנותה ומשבא ליד גבאי אסור לשנותה ויש בזה הרבה פירושים פירש אחד דעד שלא בא ליד גבאי מותר לשנותה לגמרי למצוה אחרת שס"ל דבצדקה לא אמרו אמל"ג ומטעם חיוב נדר מותר לשנות אף לדבר מצוה אחרת ואחר שבא ליד גבאי אסור לשנות לדבר מצוה אחרת דהגבאי זכה בשביל העני ולשי' הרבה פוסקי' הפירש בש"ס רק ללוותה ולחזור ולפרוע שרי אבל לשנות לצדקה אחרת אסור ושיטת ר"ת דאף שהפירש בש"ס ללוותה אבל לדבר מצוה מותר לשנות אף הגבאי ומכ"ש שהציבור רשאין לשנות אף לדבר הרשות ובלבד שיהי' לצרכי ציבור ואפ"ה מודה הר"ת אם גבו לצורך עניים מעלמא לשמם דזה אף מרצון הציבור אסור לשנות דכבר זכו בו עניים וצדקה זו לא נגבה אדעתא דציבורא נמצא דהכא שגבו המעות לצורך עניי אה"ק וזה חשיב כעניים ידועים דידוע מי ומי יושבים באה"ק ועיין בשו"ת ח"ס חו"מ בהשמטות סי' כ"ז שהאריך בזה וכי דאם גבו מעות לחלק גוף המעות לעניי אה"ק כבר זכו בו עניי אה"ק ואסור לשנות ועיי"ש בסו' הנ"ל ובסי' ט' כ' דכל המתנדב לצדקה אם רוצים לעשות מצוה היותר גדולה ל"ח שינוי דעת המתנדב דכוונת המתנדב גם למצוה היותר גדולה אבל להפוך מצדקה דרבים לצדקה דיחיד חשיב מצוה גרוע וא"כ יש בזה שני טעמים לאיסור א' מכח שינוי דעת המתנדב ב' משום דכבר זכו בו עניי אה"ק ואף לשי' ר"ת דהגבאי מותר לשנות עכ"פ לדבר מצוה כ"ז בגבו לצורך עניי עיר דעכ"פ יספיקו צרכי עניי העיר וליכא בזה פסידא לעניים מהאי טעמא לא אמרינן שזכו בו העניים ועיין בתוס' קידושין דכ"ט ע"א ובתוס' גיטין דנ"ב אבל בגבו לצורך עניי אה"ק ויגיע עי"ז פסידא לרבים בכה"ג נ"ל שאסור לשנות ובפרט שנודע מה שנדפס על זה קונטרס מיוחד נקרא בשם מגיני ארץ מגאונים שבדור שלפנינו שאסרו בפירש לשנות ממעות קופות אה"ק לצורך יחידים וסברתם שכבר זכו עניי אה"ק במה בבא המעות להקופה שנקנה ממעות אה"ק ונקנה להם המעות ע"י כליו דמועיל מטעם חצר ובתשו' לק"ק צשעשעניב ולק"ק סטריזוב הארכתי בזה הרבה ועיין שו"ת מאמר מרדכי יו"ד סי' ט"ו ובשו"ת אמרו אש יו"ד סי' ק"ב ובשו"ת רמ"ץ יו"ד סו' ע' שהרעישו ע"ז, אך יען שכתב כת"ה שכבר נתייסד כן המנהג בגליל שלכם א"כ י"ל שהמתנדבים נדרו אדעתא דכ"ק זקינו אדמו"ר הגה"ק זי"ע מצאנז א"כ הוי כמו שמפורש בש"ס דמגילה דבבהכ"נ דמתא מחסיא אדעתא דר"א נבנה ויוכל למוכרו ועיין במג"א או"ח סו' קי"ג בשם המ"ב מ"ש לענין בהכנ"ס של כרכים ועיין בשו"ת ד"ח או"ח ח"ב מה שמפלפל בזה הענין א"כ י"ל דגדול כח המנהג ועיין בנמ"י ב"מ פ' המקבל שכ' דלא מהני מיגו נגד מנהג המדינה דהוי כעין מיגו במקום עדים עכ"ז אולי רק אז בימי זקינו מרן הקדוש זצ"ל נתנו אדעתא דזקינו ז"ל אבל עכשיו יען שאנשי הגליל הפרדו עצמם מהעיר א"כ י"ל שגם אצל העיר יש בזה שינוי דעת המתנדב ועיין שו"ת מהרש"ם להג' מברעזאן (נ"י) זצ"ל שפקפק ג"כ בהא שמשנים מעות אה"ק לצורך יחידים ואינו מועיל מנהג בזה ועיין שו"ת ח"ס חו"מ בהשמטות סי' כ"ז כ' דבזה הוי איסור תורה ע"כ לענ"ד קשה מאוד לשנות שלא מדעת אנשי עירו ואף שאביו הה"ק ז"ל נהג כן מי יודע טעמו בזה ע"כ לענ"ד יראה כת"ה לעשות זאת מדעת רוב אנשי העיר ואז יוכל להנהיג בחלוקה ליחידים כמקדם והרבה יש לדבר אך יען שהארכתי בזה בכמה תשובות לכן קשה עלי האריכות: בעה"ח יום ד' האזינו תרס"ד פה ראדאמישלא. הק' שמואל ענגיל חופק"ק הנ"ל. סי' מ"ג להרב הגאון מו"ה אלטר נ"י מוצד"ק וישניצא וכעת ראב"ד בק"ק סטאניסלאוו

בדבר אשה אחת שרצתה ליתן ס"ת ואמרה לאחד מאנשי בהכנ"ס היינו לגבאי דבהכ"נ שיזכה בהמעות לצורך בהכ"נ היינו שאמרה לו בזה הלשון איך גיב מעות אויף אס"ת אין וועמין שתרצה והי' שייך הס"ת היינו או לבהכ"נ או לבהמ"ד והוא אמר שרצה לזכות לצורך בהכ"נ ועתה רוצים אנשי בהמ"ד דוקא ליקח הס"ת לבהמ"ד זה תורף השאלה

א) והנה אם לא סילקה האשה עצמה מגוף הספר ורק שיהי' ט"ה של הקדש שייך לבהכ"כ כמו שכ' הפוסקים דאם נותנת במתנה לבהכ"נ אין מקוים בזה מצות ועתה כתבו לכם הגם שיש ס' אי נשים מחויבים במצוה זו לשיטת הרא"ש עיין במנ"ח א"כ ל"ש לומר בזה דכבר זכו בו דבזכות ט"ה ל"ש זכי' הגם דלענין עדות חשיב נוגע בשביל זכות ט ה אך לענין עדות לשיטת הרבה פוסקים ל"ב נגיעת ממון עיין בש"ך סי' ל"ז ובמהרי"ט סי' פ' ובקצוה"ח ועכ"פ סגי בזכות ממון כל דהו אבל ל"ש לומר בזה דכבר זכו בו דזכות ט"ה הוי דבר שאין בו ממש כמפורש ב"מ די"ב דזכות ט"ה אינו נקנה באגב קרקע ולא בחליפין אך אי הקנתה גוף הס"ת לבהכ"נ א"כ נודע שי' רוב הפוסקים בהא דעירוכין ד"ו דעד שלא בא ליד גיזבר מותר לשנותה היינו רק ללוותה אבל לשנות לגמרי אף למצוה אחרת אסור ובמח"א הלכות צדקה כ' דזה תלוי אי שייך בצדקה אמירה לגבוה ובאמת בנודר לעני ידוע דעת הרדב"ז דאמרינן אמירה לגבוה ובש"ע סי' רנ"ט משמע כדעה זו דרק ללוותה שרי והארכתי בזה בחידשי דבתומים כ' דזה תלוי בבעי' דיש יד לצדקה ושם דעת הר"ן ז"ל