מהר"ש חלק ד רצו

דנהי דאח"ז איסור לא מהני מכירתו מ"מ אם הוציאו מרשותו והנכרי זכה בו שוב איני עובר אח"כ בב"י והביא דברי החולקים

א) הנה באמת מה שהביא דברי המ"א בשם המ"ב דאחה"פ סומכין אשי' הפוסקים דכסף קונה בעכו"ם באמת לשי' התניא גם בנודע לו בע"פ אחר זמן איסור שלא מכרו רק בכסף אפ"ה סומכין אקנין כסף דבאמת י"ל דחשיב ס"ס להיתר שמא כשי' רש"י ז"ל דהלכה כר"ל ושמא כשי' הרמב"ם ז"ל דגם לר"י מ"מ עכו"ם קונה בין בכסף בין במשיכה ובאמת העיר ברי"ט אלגזי די"ל דגם במכירת בכור יועיל קנין כסף מס"ס אך באמת בכור חשוב איסור כרת כמ"ש המרדכי סוף יבמות ונודע שי' השט"מ דבאיסור כרת גם ס"ס ל"מ או כמ"ש ברי"ט אלגזי דעכ"פ לא יוכל הנכרי להוציא מרשות הישראל דלשי' כמה פוסקים ס"ס לא מהני להוציא ממון ושוב כיון דנשאר ברשות הישראל אם יעבוד בו והו' נראה כעובד בקדשים ולפי"ז י"ל בחמץ בע"פ דעכ"פ לא חשיב של הישראל מצד איסור תורה אז אם יש ס"ס דקנהו העכו"ם שפיר יוכל להוציא מרשות הישראל ול"ש לומר דס"ס ל"מ בממון כיון דלעת עתה בלאו"ה אין להישראל זכות בו ושוב כיון דמחליטין מכח הס"ס שהוא של עכו"ם שוב אין הישראל עובר בב"י אך באמת יפה כ' בנוב"י דאח"ז איסורו בוודאי ל"מ במכרו בכסף אף לשי' רש"י ז"ל כיון דהמוכר אין לו מה למכור שוב בדבר של הפקר ל"מ קנין כסף ולפלא על כת"ה שלא העיר בזה, רק עכ"פ י"ל דמהני קבלת הכסף על שכירת החצר ושוב י"ל דקנה החמץ ע"י החצר

ב) וכת"ה העיר דכיון דלא עמד בצידו א"כ אינו מועיל רק מטעם שליחות ול"מ בעכו"ם וקנין אגב ל"מ בהפקר כמ"ש בנוב"י ונה"מ סי' ר"ב והביא דברי הקצה"ח בסי' רע"ה דמהני בהפקר קנין אגב, אך כ' דבשלמא אם הי' שייך קנין חצר אז מהני אף בלי כוונת קנין דחצר קונה שלא מדעתו אבל קנין אגב ל"מ באינו מתכוין לקנות זת"ד, באמת גם אם הי' שייך בזה קנין חצר ג"כ ל"מ בלי כוונה כמ"ש התוס' ב"ב דנ"ד דדוקא באם א"י שהוא בחצירו ואז מהני שלא מדעתו אבל ביודע שהוא בחצירו ולא מכוין לקנות ל"מ עיי"ש י אך גם להסוברים דבהפקר ג"כ מהני קנין אגב י"ל כ"ז באם מחזיק בקרקע הפקר ואחר מקנה לו אגבן מטלטלין דלשי' המחבר בסי' ר"ב בציבורין מהני אגב אף בלי אמר לו קני אגבן מ"מ חוץ לזה דהרמ"א חולק וגם לפמ"ש הש"ך שם גם כוונת הרמב"ם ז"ל הוא מטעם חצר והראב"ד ס"ל דלא מהני קנין בקרקע ומטלטלין ביחד א"כ שוב בעכו"ם דל"מ חצר שוב בוודאי גם בציבורין בעי שיאמר לו קני אגבן והגם דלשי' הסמ"ע מהני דחשיב אפסרא דארעא, מ"מ יש כמה סברות לאיסור ועיין בספרי ח"ב סי' א' אך באמת לשי' הנמ"י הביאו בש"ך סי' רמ"ג חצר המשתמרת אף באינו עומד בצידו מועיל מטעם יד ושוב מהני גם בעכו"ם ולשי' הקצה"ח בסי' קצ"ד מועיל חצר בעכו"ם מטעם שליחות דהיכי דהשליח אינו בר ברית ל"ב שיהי' המשלח בן ברית א"כ עכ"פ בחמץ שעה"פ דרבנן יש לסמוך אשי' הנמ"י הנ"ל בצירוף שכ' הקצה"ח דחשיב ס"ס שמא חשוב יד ושמא חצר מהני מטעם שליחות אף בעכו"ם ממילא הועיל הדראהן על שכירות קרקע ואיקני לו החמץ ע"י החצר

ג) אך באמת יש לחוש לשי' הירושלמי דלמ"ד דס"ל חמץ בע"פ מחצות אסור מה"ת גם ב"י יש ושוב אף דאח"כ קנה הנכרי את החמץ ע"י החצר מ"מ כבר עבר בב"י אך באמת לשי' המ"א ליכא ב"י עד הלילה וא"כ עכ"פ לא עבר רק ספק ב"י דשמא כשי' הפוסקים דליכא ב"י בע"פ בלילה כבר הו' של עכו"ם ואחר הפסח שוב הוי ספק דרבנן ואף דבע"פ גופא חשיב ס' ד"ת מ"מ אז לא הי' לנו נ"מ לדין בזה דבלאו"ה עיבר בעשה דתשביתו ומחויב להשביתו קודם שש ורק הנ"מ הוא לאחר הפסח ואז הוי סד"ר ועיי' בספרי ח"א סי' ס"ח וחוץ לזה יפה כי ובשו"ת ב"צ יו"ד ח"ב דכמו שכ' בתוס' ריש פסחים דנוקשה גם למ"ד ד"ת מ"מ גם לר' יהודא מותר אחה"פ דנוקשה דלית בי' רק חד קרא מוקמינן לי' רק לפסח גופא וה"ה בתערובות חמץ דנלמוד מקרא דכל מחמצת ג"כ אף לר' יהודה מ"מ בע"פ אינו אסור באכילה מה"ת שוב בוודאי ליכא ב"י בער"פ בתערובות חמץ עיי"ש וא"כ ביי"ש דלא חשיב רק תערובות חמץ א"כ אם עכו"ם זכה בו מקודם הלילה פשיטא דמותר אחה"פ וא"כ הכא די"ל דקנהו העכו"ם מטעם חצר או לשי' הנמ"י דחשיב כיד או לשי' הקצה"ח דמהני אף מטעם שליחות ובפרט די"ל דביי"ש ליכא מהחמץ רק דבר מיעוט כמ"ש במחצה"ש סי' תנ"א ועכ"פ ליכא כבא"פ ומפורש בשו"ת משיבת נפש דבליכא כזית בכדי אכילת פרס מותר אחה"פ דנהי דבפסח חוששין לשיטת הרמ"כ מ"מ אחה"פ מתירין היכי דליכא כבאכ"פ וגם יש לצרף מ"ש בתניא דביי"ש שא"א לשתות ממנו שיעור כזית בכא"פ מחמת חורפו יש להתירו בהנאה אחר הפסח עכ"פ בהפ"מ וההיתר מכח זיעה קשה לצרף עכ"ז בנידן דידן דהעיקר דבתערובות חמץ ליכא איסור תורה בע"פ גם לר' יהודה וממילא ליכא בל יראה בע"פ ושוב י"ל דקנהו העכו"ם בתורת חצר לשי' הנמ"י ומטעם יד ולשיטת הקצה"ח מטעם שליחות עיי"ש בסי' קצ"ד באריכות א"כ עכ"פ אחה"פ יש לסמוך להתירו בהנאה עכ"פ או לערבו חד בתרי אז יש להתירן אף בשתיה, וגם במג"א מפורש דבדיעבד סומכין אקנין כסף דעכ"פ חשוב כג"ד דלא ניחא לי' בגווי' ולא אוקמא רחמנא ברשותי' והסברא י"ל עפמ"ש הח"ס דנהי דחמץ שנמכר אינו בכלל ביטול מ"מ אם לא מכרו כדינו הוי בכלל ביטול וזה הכוונה במילת דבערתיו היינו שמכרתיו ורק דלא מהני המכירה שוב הוי בכלל הביטול וא"כ אם מכרו בכסף ממ"נ אינו עובר בב"י דאם הדין דכסף קונה בוודאי אינו עובר ואם לא חשיב קנין שוב הוי בכלל הביטול וא"כ ליכא חשש רק לענין דרבנן דמדרבנן אף בביטלו אסור ושוב לענין דרבנן יש לסמוך דכסף חשוב קנין וא"ש מה דבדיעבד סומכין אקנין כסף ויש לדבר בזה הרבה ואכמ"ל, ואלי נכתב בהשט"מ שעשה שאם נשכח ממנו דבר אחד יהי' בכלל המכירה בוודאי ליכא חשש אך גם בלא זה יש להתירו בהנאה עכ"פ או ע"י ביטול ברוב יש להתירו גם בשתי' כנלע"ד ברור בס"ד: בעה"ח יום ג' י"ב למב"י תרפ"ה קאשוי. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל.