מהר"ש חלק ד רצד

כיון דחייב אחלב ואטמא בכזית חיוב גם משום יוהכ"פ בכזית מטעם אחשבי' ז"א כמ"ש הכפ"ת דביוהכ"פ דתלוי ביתובא דעתא ל"ש אחשבי' וצ"ע אך י"ל דלכאורה תיקשי אמאי מקשה בש"ס דוקא על רבא הרי גם לר"ל דל"ל כולל באיסור הבא מעצמו ג"כ תיקשי אמאי לא חשוב התם בכריתות גם חיוב מכח שבועה וכגון שנשבע שלא אוכל ח"ש חלב דחייב משום שביעה לסוגיות הש"ס דשבועות וכמ"ש התוס' שם דגם לר"י אף דח"ש אסור מה"ת אפ"ה חל עליו שבועה דל"ח מושבע ועומד אך לשי' רש"י יומא דע"ד דאף אי שבועה חל אח"ש כ"ז היכי דבאמת לא אכל רק ח"ש אבל באכל זית שלם שפיר אינו חייב משום שבועה עיי"ש א"כ י"ל דגם רש"י מודה דלענין יוהכ"פ לא סגי בכזית והא דנקט רש"י זית אי כוונה אחרת יש בזה והיינו דהי' קשה לרש"י אמאי לא פריך הש"ס גם לר"ל ולכן נשמר רש"י בזה וכ' זית א' והיינו דהכא לכל הפחות מוכרח לומר שאכל עכ"פ כזית דאל"כ גם משום חלב לא הי' מתחייב וכיון דאכל עכ"פ כזית שוב אינו מתחייב משום שבועה וכשיטת רש"י הנ"ל ושפיר לר"ל א"א למיתני הכא חיוב שבועה ולכך פריך דווקא לרבא דמשכחת למיתני חיוב שבועה ע"י כולל עכת"ד ודפח"ח

ו) ובזה נבוא ליישב קושית התוס' שם שהקשו לר"ל מהא דמוקדשין חל מכח כולל אף דהוי איסור הבא מעצמו ונלע"ד דלכאורה י"ל בטעם דס"ל לר"ל דל"מ כולל בשבועה די"ל דל"מ כולל רק ביוה"כ אנבילה דאף א"נ דלא יחול איסור יוה"כ אפ"ה ידעינן בבירור דאשחוטות יחול איסור יוה"כ ובשום אופן א"א להפקיע איסור יוה"כ מכשירות אז שפיר י"ל דגורר חיוב יוה"כ גם אנבילה אבל בשבועה דמועיל שאלה א"כ ליכא הכרח שישאר השבועה אשחוטות כיון די"ל שלא ישאר השבועה גם אכשירות והיינו דיוכל להוות שישאל על השבועה בכה"ג דגם אכשירות אינו ברור שישאר עליו השבועה אין בכוחו עוד לגרור שיחול השביעה גם אנבילות וא"כ י"ל גם לענין מוקדשין דבמוקדשין כאלו שישנו בשאלה ל"ח כולל ושפיר באכל חלב קדשים שישנו בשאלה אינו חיוב מכח קדוש אבל בבכור דליתא בשאלה אז שפיר באכל חלב של בכור שפיר חייב מכח קודש הואיל דליתא בשאלה שפיר חל מכח כולל א"כ לפי"מ דמוקי הש"ס בשבועות שם המתני' דכריתות בבכור שפיר חייב משום מוקדשין הואיל דליתא בשאלה שפיר גם לר"ל מהני מכח כולל

ז) אולם לשי' התוס' בכריתות דמתני' מיירי אף בשאר מוקדשין רק דלאחר שנשחט ונזרק דמן כהלכתן ליתא בשאלה א"כ הדרא קושית התוס' איך חל לר"ל איסור קודש אחלב נהי דעכשיו אחר זריקה ליתא בשאלה מ"מ כיון דבשעת ההקדש הי' ישנו בשאלה ואז הרי לא הי' מיקרי כולל כיון דהי' אפשר בשאלה ואף דעכשיו ליתא בשאלה ושוב עכשיו לאחר זריקה הוי כולל מ"מ כבר כ' בראש יוסף חולין ד"צ לענין גיד של קודש והיינו בוולדות קדשים דלא חל גיד טל מוקדשין אף לאחר זריקה נהי דאז מותר לכהנים וחל לגבייהו איסור גיד ושוב י"ל דהוי מוסיף מ"מ ל"ח מוסיף שיחול גם לזרים איסור גיד הואיל דבשעת יצירת הגיד דאז הוא הזמן חלות איסור גיד אז הרי לא הוי מוסיף אף שיעשה מוסיף אח"כ מ"מ ל"מ עיי"ש וכן מצינו בכריתות די"ד דמשני כגון דאיכא ברא לסבא ומוכח דבאם לא הי' ברא לסבא מיד אף שנולד לו בן אח"כ ל"מ משום דבעי שיהי' מוסיף בשעתה ועיי"ש בפיהמ"ש להרמב"ם ז"ל שכ' דמיירי בבן קטן ואפ"ה מיקרי מוסיף הואיל דלכשיגדיל ויהי' בר מצות יחול עליו איסור אשת אביו אבל עכ"פ בליכא ברא לסבא ובשעת חלות האיסור בוודאי דל"ח מוסיף אף בנולד לו בן אח"כ דבעי שיהי' מוסיף מיד בשעת חלות האיסור א"כ ה"ה לענין כולל בעי שיהי' כולל בשעת חלות ההקדש אבל באם לא הי' כולל בשעת חלות ההקדש נהי דעכשיו לאחר זריקה ליתא בשאלה אפ"ה לא חל הואיל דלא הי' מיקרי כולל בתחילת חלות ההקדש ושוב הדרא קושית התוס' לדוכתא אך באמת י"ל דכבר העיר בריטב"א דפריך בש"ס בהא דיש אוכל אכילה אחת והרי הקדש וכ' הריטב"א די"ל דמיירי בהקדש הבא ליד הגזבר וליתא בשאלה וצ"ב אמאי לא משני הש"ס הכי תירוץ זה ועכצ"ל כמ"ש הריט"א דבקדשי מזבח מועיל שאלה אף בבא ליד הגזבר כיון דעיקרו בא לכפרה א"כ כ"ז שלא נזרק דמו כהלכתן ל"ח עוד גמר מעשה ושפיר מהני שאלה וכמ"ש בתוס' גיטין דל"ב דגט כ"ז שלא בא ליד האשה ל"ח גמר מעשה וא"כ י"ל לר"ל דסובר בקידושין דנ"ט בקידש אשה לאחר ל' יום וחזרה בה דל"מ והטעם דנתינת מעות ליד האשה ג"כ חשיב מעשה א"כ לשיטתו אף בקדשי מזבח ל"מ שאלה אחר שבא ליד הגזבר ונהי דמחוסר עוד הכפרה אפי"ה לשיטתו לא אתי דיבור ומבטל אף מעשה כל דהו עיי"ש ולפ"ז י"ל לפי"מ דאיתא בפסחים דס"ו דהלל הזקן לא הי' מקדיש פסחו רק כשהביאן לעזרה וכ' בתוס' שם דהכניסן לעזרה ממש ואז הקדישן א"כ י"ל דמתני' מיירי שהקדישו אחר שבא לעזרה ולר"ל לשיטתו דל"מ שאלה כשבא לעזרה א"ב הרי לא התחיל כלל בהקדש זה כח השאלה דהא מיד בשעת חלות ההקדש הי' בעזרה וכיון דלא הי' לו כח השאלה מעולם שוב הוי בירור שיושאר איסור קודש על הבהמה ושוב שפיר חשיב כולל וחל גם אחלב והתוס' בכריתות שכ' דרק לאחר שנזרק דמן כהלכתן ליתא בשאלה ומוכח דס"ל דבקדשי מזבח מועיל שאלה אף אחר שבא ליד הגזבר קאי לדידן דס"ל כר"י דכ"ז דלא הוו גמר מעשה אתי דיבור ומבטל דיבור ושפיר מהני שאלה אף בבא ליד הגזבר הואיל דכ"ז שלא נגמר הכפרה ל"ח עוד בכלל גמר מעשה ומיושב הכל בס"ד ודו"ק נחזור לנ"ד עכ"פ לשי' הרמב"ם מה"ת מהני סימן אמצעי בעגונה ורק מדרבנן ל"מ הואיל דבאיסור מיתה דחמור עוד מאיסור כרת וכמ"ש בתוס' יבמות ד"ה חז"ל חששו למיעוט עכ"פ נשמע דסימן מובהק מועיל בוודאי וסימן אמצעי ל"מ ולשי' רוה"פ בסימן אמצעי אף אם ניסת תצא

ח) וראיתי לכת"ה בהביא משו"ת פנ"י דבאשתהי אחר שהוציאו מן המים גם סימן מובהק ל"מ בזה דאמרי' דאישתני וע"ז כ' כת"ה דכ"ז אם הי' מכירים אותו בט"ע בפניו א"כ כיון דאחר ג"י אנו אומרין דוודאי אישתנו א"כ הרי מצד הצורה נראה שהוא אחר א"כ שפיר גם סימן מובהק ל"מ והרי זה ברור דאם בפ"פ ניכר שהוא אחר אף דע"ו הסימנים ניכר שהוא זה אפ"ה ל"מ ודמי להא דמפורש בש"ס ב"מ דכ"ז סימנים וסימנים יניח וא"כ עכצ"ל דאחר הוא והסימנים נשתנו אבל הכא דלא הי' אפשר להכירו בפ"פ א"כ ליכא שום הוכחה דאחר הוא א"כ מהכ"ת לחוש שנשתנו הסימנים יפה העיר וחוץ לזה י"ל לפמ"ש בשו"ת מהרש"מ ח"ג סי' קס"ז דבס' אישתהו אף להמחמירין מ"מ ביש סימן מובהק יש הוכחה דלא אישתני א"כ ה"ה בזה י"ל כיון דלשי' הר"ת בכל גופו שלם ויש טב"ע בגוף אף בנשתנה פניו יש להתיר וכן לדעת הר"י בכור שור הובא בדעת זקנים פ' שופטים דאם העדים שרואין אותו אחר מיתתו הכירו אותו בחייו אף לאחר ג"י מעידין עליו א"כ