מהר"ש חלק ד רצג

ג) והנה בסברא זו י"ל שיטת רש"י יומא דע"ד דמשני הש"ס מודה ר"ל שאסור מדרבנן ופריך אי הכי לא ניחייב עלה ק"ש אלמה תנן שבועה שלא אוכל ואכל נבילה חייב דמוקי לה ר"י בכולל ור"ל אומר אי אתה מוציא אלא במפרש ח"ש ואליבא דרבנן ופירש"י דמיירי באומר שבועה שלא אוכל נבילות ושחוטות והעיר בכפ"ת דהא זה הוא רק לפי הס"ד בשבועות אבל למסקנא במפרש אף לר"י ל"מ משום דליתא בהן ורק דמיירי בסתם וסובר דבסתם גם נבילה בכלל שבועתו ואמאי פירש"י הכא לפי הס"ד עכת"ק והנלע"ד ליישב דכבר כ' במהרש"א שבועות שם דלפי המסקנא דבסתם גם נבילה בכלל שבועתו אז גם לר"ל מועיל מכח כולל ורק בס"ד דמיירי בכולל במפרש בזה חולק ר"ל דל"מ כולל באיסור הבא מעצמו עיי"ש ודבריו לכאורה צ"ב ובאמת י"ל דהנה בהא דל"מ כולל בשבועה לר"ל כבר הבאתי הטעם משום די"ל מגו דלא חל אנבילות ה"ה דלא חל אשחוטות אולם עוד טעם וי"ל דענין כולל דחל הוי כהא דקני את וחמור דיש מ"ד דקני הכל הואיל שהקנה לו בהדי דבר הנקנה וה"ה הכא לענין אאחע"א ג"כ י"ל דבהדי שחוטות חל גם אנבילה וכבר כ' הנובי"ק חו"מ סי' כ"ה דבדבר הנקנה באמירה ל"ש לתלות חד בחבירו משום דהדיבור חלוק וכבר קדמו בשו"ת הריב"ש סי' שמ"ה וכבר תמהו האחרונים מדברי שו"ת הרשב"א הובא בט"ז יו"ד סי' רנ"ח לענין אסמכתא עיי"ש א"כ לסברא זו יוצמח דבאומר שבועה שלא אוכל נבילות ושחוטות אף בכולל ל"מ משום דהדיבור חולק ובזה הי' ניחא הא דנדרים ד"צ בנטולה אני מיהודים דיפר חלקו והקשו בתוס' דאיך חל איסור נדר אאיסור א"א ותירצו דחל בכולל והעיר באב"מ בתשובה דהרי חשיב כולל באיסור הבא מעצמו דל"מ לר"ל בשלמא לשי' הטור דהתם מיירי באמרה קונם תשמישי על כל העולם א"כ דמי למוקדשין דהוו כאיסור הבא מעצמו על כל העולם דמהני גם לר"ל וכמ"ש בתוס' שבועות דכ"ד אבל לשי' הב"י דמיירי באומרת קונם תשמיש כל העולם עלי א"כ חשיב כאיסור הבא מעצמו דל"מ עיי"ש ועפ"ז א"ש דהכא דהוי כולל בחד דיבור שפיר גם לר"ל מהני וז"ב עוד י"ל קושית האב"מ הנ"ל דהנה לכאורה י"ל בטעמא דר"ל דל"מ כולל בשבועה משום דהכולל הוא רק במקרה ול"מ שיחול עי"ז במידי שמעכב עליו איסור אחר בשלמא איסור יוהכ"פ כולל לעולם כל המאכלות וה"ה מוקדשין אבל כולל דשבועה הוי רק במקרה לפי שכלל עכשיו בדיבורו נבילות בהדי שחוטות כולל כזה אין בכוחו לעשות חלות במידי שמעכב עליו איסור הראשון ולפ"ז י"ל דכבר העיר בשעה"מ פי"ז מהא"ב בהא דהקשו בתוס' דאיך חל איסור נדר אאיסור א"א והרי י"ל הכוונה דאחר מיתת בעלה אז חל הנדר לכל העולם ר ותירץ די"ל בנדר לא אמרי' מיתלי תלוי וכיון דלא חל בשעתה יצא לבטלה והא דנשאל על הראשונה שניה חלה התם הטעם דע"י שאלה לחכם עוקר הנדר למפרע והוי כלא הי' עליו דבר המעכבו מלחול עיי"ש ולפ"ז וי"ל הכוונה בתוס' דאי לא היתה אוסרת התשמיש רק על אחרים לחוד שפיר הי' אמרי' דכיון דלא חל בשעתה יצא לבטלה ותו לא חייל אבל אחרי דבאותו דיבור כללה איסור תשמיש גם לבעלה ובאופן דחל האיסור לבעלה והיינו באומרת קונם תשמיש כל העולם עלי כשיטת הב"י וא"כ אף א"נ דלא חל לאחרים עכשיו מ"מ עכ"פ נשאר האיסור לבעלה ולא יצא הדיבור לבטלה ושוב נהי דלאחרים לא חל בעודה א"א מ"מ עכ"פ י"ל מיתלי תלוי וקאי וחייל לאחר מיתה א"כ אין כוונת התוס' דבעודה א"א אם תשמיש עם אחרים תעבור ג"כ משים נדר ז"א דבזה שוב י"ל דל"מ כולל באיסור הבא מעצמו רק הכוונה דאחר מיתת הבעל שפיר חל הנדר לאחרים הואיל דגם עכשיו חל עכ"פ לגבי בעל ולא יצא הדיבור לבטלה שוב י"ל מיתלי תלוי וז"ב

ד) נחזור למ"ש לעיל דבכולל בחד דיבור י"ל דמועיל גם לר"ל וא"כ לפ"ז דברי מהרש"א נכונים דבס"ד דנבילה ל"ח בכלל שבועתו ורק דמיירי במפרש שפיר לא הו' מועיל לר"ל משום דהוו כולל בשני דיבורים אבל למסקנא דגם בסתם נבילה הוי בכלל שבועתו א"כ בחד דיבור מהני גם לר"ל אולם להטעם שהבאתי לעיל די"ל להיפוך מגו דלא חל אנבילות ה"ה דלא חל אשחוטות י"ל דגם בסתם ל"מ כולל לר"ל וגם י"ל נ"מ בין הטעמים והיינו אם נימא דלר"ל גם על ח"ש לא חל שבועה ויסבור דמכח איסור דרבנן ג"כ חשוב מושבע ועומד אפ"ה יוצמח היכי דנשבע שלא יאכל ח"ש נבילה ושחוטה אז נהי דלר"ל ל"מ כולל בשבועה מ"מ לפי הטעם משום די"ל מגו דלא חל אנבלות לא חל נ"כ אשחיטות א"כ י"ל כ"ז היכי דמה"ת לא חל אנבילה אבל הכא דח"ש לר"ל אסור רק מדרבנן א"כ מה"ת הרי חל השבועה גם על הח"ש נבילה בכה"ג בוודאי דל"ש לומר מגו דלא חל אנבילה לא חל גם אשחיטה הואיל דמה"ת חל גם על נבילה וכמ"ש בב"ש אה"ע סי' ל"א דבאומר בתך בפרוטה ופרתך בפרוטה ל"ש לומר מגו דלא קנה הפרה לא קנה גם האשה הואיל דמה"ת גם הפרה נקנה בכסף עיי"ש והדבר מפורש בש"ס ב"ב דקמ"ג דהיכי דמה"ת תרומה מעליא הוא ל"ש לומר מתוך שלא קנה זה לא קנה זה עיי"ש ושוב כיון דל"ש מגו להיפוך וחל אשחוטות שוב חל ג"כ אח"ש נבילה מכח כולל אבל לפי הטעם דכולל בשני דיבורים ל"מ שוב גם בח"ש נבילה לא חל מכח כולל כיון דהדיבורים חולקים ולפ"ז י"ל בהא דפריך הש"ס אי הכי דח"ש אסור מדרבנן לא יחול עליו שבועה מאי פריך דילמא מיירי התם בנשבע על ח"ש נבילה בכולל עם שחוטות דאז שפיר חל גם לר"ל בכולל דל"ש לומר להיפוך הואיל דמה"ת חל השבועה גם על הח"ש נבילה ועכצ"ל דהמקשה סובר כטעם השני דהא דל"מ כולל בשבועה משום דהדיבור חלוק ובכה"ג שפיר אף בח"ש נבילה לא חל הכולל וניחא פירכת הש"ס וכיון שכן מוכרח רש"י לפרש דמיירי במפרש ואי דנימא דמיירי בסתם ואפ"ה פליג ר"ל דלא חל בכולל ז"א דאי נימא דר"ל חולק גם בסתם ע"כ דאין הטעם משום דהדיבור חלוק רק הטעם משום די"ל מגו להיפוך ושוב לא הי' קשה פירכת הש"ס הואיל דהיכי דחל עכ"פ מה"ת ל"ש לומר מגו דלא חל לענין זה כנז"ל ומדחזינן דהש"ס פריך לר"ל ע"כ דהמקשה סובר בטעמא דל"מ כולל בשבועה לר"ל הוי רק משום דהדיבור חלוק ושוב בסתם דהוי בחד דיבור שפיר מועיל גם לר"ל כמ"ש מהרש"א הנ"ל ומדחזינן דר"ל פליג ע"כ מוכרח רש"י הכא לפרש דמיירי במפרש דבסתם לפי שיטת המקשה דהכא גם לר"ל הי' משכחת שיחול על ח"ש נבילה והיינו בכולל וז"ב בס"ד ודו"ק

ה) ובענין זה העיר בני הרה"ג מ' חיים שליט"א לפרש פירש"י ז"ל שבועות דכ"ד בהא דקאמר רבא דמהני כולל באיסור הבא מעצמו ופריך הש"ס מהא דיש אוכל אכילה אחת ובד"ה אכילה אחת פירש"י זית אחת וקשה הא קתני התם דחייב גם משום יוהכ"פ והרי יוהכ"פ חיובו בככותבת ול"ש לומר