מהר"ש חלק ד רצא

סי' ל"ט לכבוד הרב הה"ג הצדיק בנש"ק וכו' כקש"ת מ' בן ציון הלברשטאם שליט"א אבד"ק באביב יצ"ו

בדבר שאלתו בעופות החדשים המתחממים במאשיען ורב גדול א' חוכך לאוסרם ודרש כת"ה ממני לשמוע חוו"ד בזה

א) והנה בטרם שנבוא לדינא נקדים לעיין בדברי האוסר הנ"ל בראש כ' משום שאינם ב"ק וציין לעיין בתב"ש סי' ט"ו לא אדע כוונתו בזה התם מיירי התב"ש לענין אם שברו האפרוח והוציאו משם א"כ חשוב כמו עובר שלא כלו לו חדשיו דהוי נפל וזה פשיטא דכ"ז שלא כלו לו חדשיו דאסור דשהה לחוד אינו מוציא מחשש נפל רק בנולד דאז איכא רוב דרוב יולדות ב"ק ולענין מיעוט נפלים אף דהוי בכלל מיעוט המצוי מ"מ כיון דלשי' רוה"פ אין בו רק חשש דרבנן אז שוב מועיל שהיה ח' ימים ולש' הדג"מ אף בוודאי בן ח' מהני שהיה ח' ימים ותולין דאישתהי ונהי דלא שכיח אפ"ה שהיות ח' ימים מוציאו מחשש נפל עכ"פ חזינן דהיכי דהוא עדיין במעי אמו ליכא רובא דב"ק הם ושוב שפיר כ' התב"ש דכ"ז שלא יצא העוף מעצמו יש חשש נפל ולא עוד דהתב"ש הביא שם כמה שיטות דאף ביצא מהאפרוח יש בו חשש נפל ובעי שהה אבל התב"ש מסיק דביצא לאויר העולם ליכא חשש נפל אבל בשברו האפרוח בוודאי דיש חשש נפל ואז הוי החשש מה"ת כיון דכ"ז שלא יצא לאויר העולם לשי' התב"ש ליכא רובא דב"ק הם וכ"ז התם אבל בנ"ד דיוצאים בעצמם מתוך המאשיען כמו שיוצאים מן האפרוח א"כ הרי ליכא שום ריעותא לפנינו א"כ ממנ"פ אם רואין שאינו מתקיים בוודאי דאסורים וכמבואר בש"ס נדה דכ"ג דבעי עכ"פ שיהי' מינו מתקיים ואם נתברר שחיין עכ"פ זמן מה מהכ"ת לאוסרן

ב) והנה בתוס' נדה דכ"ג שם העירו בהא דאיבעיא התם בהמה במעי אשה אי אסור באחותה והקשו אמאי לא בעי לענין ההורגה אי חייב ותירצו דפשיטא דאינו חי שנה שלא תהי' טריפה ומוכח לכאורה דמידי שאינו חי עכ"פ שנה חשיב טריפה אך באמת כוונת התוס' דאינו חי שנה שלא תהי' נעשית אח"כ טריפה אבל אין הפירוש בתוס' דכיון דאינו חי זמן רב חשיב תיכף טריפה רק הכוונה כיון דאינו חי זמן רב בוודאי דתהי' נעשית אח"כ טריפה אך באמת אכתי תיקשי דכיון דלע"ע אינה טריפה אמאי לא יתחייב ההורגה בשלמא בטריפה ממש אף למ"ד ט"ח אפ"ה ההורגו פטור כיון דסופו למות ע' תוס' סנהדרין דע"ח ודמי לנגמר דינו למיתה דההורגו פטור ע' תוס' מכות ד"ה אבל הכא דלע"ע אכתי לאו טריפה אמאי ההורגה פטור ושוב תיקשי אמאי לא בעי הש"ס לענין אי ההורגה חייב או לאו וצ"ע לכאורה אולם היטב אשר דיבר בזה בני הרה"ג מ' חיים יחי' דלעולם י"ל הכוונה בתוס' דלע"ע אינה טריפה והאי דפטור ההורגה משום דלכאורה פריך בש"ס חולין די"א דאיך רוצח נהרג דילמא הנרצח טריפה הוא וההורג את הטריפה פטור ורק דמשני דאזלינן בתר רוב וכבר כ' התב"ש בסי' כ"ט דבמים בראש וס' אי מוח מקיפו ל"ש רוב בהמות כשרות הואיל דיצא מן הרוב דרובם אין להם מים בראש וע' חוו"ד יו"ד סי' נ' שהשיג עליו אבל הרא"פ החזיק בדברי התב"ש א"כ ה"ה הכא כיון דלא תוכל לחיות אף שנה שלא תהי' נעשית טריפה א"כ הרי יצאה מכלל רוב וולדות שבעולם ושוב בכה"ג ההורגה שפיר פטור דשמא גם עכשיו הוא טריפה ואי דנוקמה בכלל רוב דרוב אינן טרופה ז"א דבכה"ג דאח"כ בוודאי תהי' טריפה א"כ עכ"פ ויצאה מכלל הרוב ושוב א"א בה לדון גם עכשיו מכח הרוב ושפיר ההורגה פטור מחשש דילמא גם עכשיו טריפה הוא וכפירכת הש"ס חולין הנ"ל עכת"ד ובאמת בתוס' הרא"ש שם מוכח להדיא כן דהרגיש ג"כ כקושית התוס' דאמאי לא איבעיא בש"ס לענין ההורגה אי חייב ותירץ דאינו חי כולי האי שתהי' ראויה לביאה ולהוציא מידי טריפה ומוכח דאין הפירוש דהוא טריפה מעכשיו רק דעכ"פ תו ליכא מידי שיהי' יכול להוציא מידי חשש דילמא טריפה הוא וכסברת בני הרה"ג הנ"ל והנה בב"ש אה"ע סי' ל"ז העיר דאמאי לא נסתפק הש"ס לענין אי תפסי קדושי אחותה וכ' דרש"י נשמר מזה מדכ' ואחותה אינו אסורה אלא בחיה הכוונה דאינה חי כלל אבל לשי' התוס' דלע"ע חי רק שסופה למות אמאי לא נסתפק הש"ס אי תפסי קידושי אחותה ומסיק הב"ש דוודאי תופסין בה אף דחי עדיין אפיה כיון דסופה למות ל"ח וולד לענין זה שלא והי' תפסי קידושי אחותה עיי"ש ונודע מה שנסתפק מהר"ח אלפנדרי בספר מגיד מראשית באשה שנעשית טריפה אי מותר להבעל לישא את אחותה והעיר דכמו דאיבעיא בנדה דכ"ג במידי דסופה למות אי מיתסר באחותה ה"ה דיש להסתפק בטריפה עיי"ש וא"נ דכוונת התוס' שם הוי דכל היכי דסופה למות חשוב טריפה א"כ מה נסתפק מהר"ח הנ"ל הרי בטריפה גופא הוא איבעית הש"ס וע"כ דשם לא מיירי בטריפה ושוב עכצ"ל בכוונת התוס' כמ"ש לעיל ולפ"ז יש לומר לענין העופות הנ"ל דדוקא בנפש דכל הוולדות ב"ק נינהו וזו לא אסור אבל עופות הנעשים במאשיען כולם טבעם כך שאינן חיים זמן רב ושפיר כ"ז שחי מותרים וז"ב

ג) אך לכאורה יש להעיר לפמ"ש בט"ז יו"ד סי' נ"ב בהא דעוף בייתי שיש במינו מדברי ונפלה לאור דמפורש בש"ע דתולין להקל וחידש הט"ז דכיון דבנפלה לאור הבדיקה מעכב א"כ נהי דאפשר ליתלות אבל עכ"פ חשוב כלא נבדקה אך באמת היכי דליכא ריעותא רק לחוש שמא שכיח בהו טריפות בזה י"ל כיון דדומין בצורתן ובסימניהם כשאר עופות אין להחזיק ריעותא ובמקום דהוי בגדר אחזוקי איסורא לא מחזקינן אף באפשר לברר א"צ לברר כמפורש שם ביו"ד סי' נ"ב בשלקות ובש"ך סי' פ"ג ובט"ז יו"ד ס' קפ"ח ובפרט שיש עצה לבודקם איזה זמן אם לא שכיח בהם טריפות יותר מכפי העופות שלנו וכעין שכ' בשו"ת ד"ח ח"ב סי' ל"ט לענין וושטין בעופות שאינם לעוטות ונשמע דע"י בדיקה יצאה מחשש טריפות וה"ה הכא

ד) עוד העיר הרב האוסר די"ל דמהבצים נעשה מקודם דם וממנו נעשה אפרוח וי"ל דבכה"ג אסור ורמז לדברי המג"א בסי' רט"ז שהשיג על הר"י המתיר במוסק משום דנשתנה והמג"א העיר מבכורות ד"ו דס"ד דחלב אסור אף שנשתנה ונהי דגזה"כ דשרי מ"מ מחידוש לא גמרינן עכת"ד באמת כבר כ' הח"י בסי' תס"ז דבנשתנה לדבר המותר לכ"ע שרי דבתר השתא אזלינן וש"ס דבכורות קאי לפי ס"ד דאכתי לא ידענו דחלב שרי ושוב לא הי' בכלל נשתנה לדבר המותר עיי"ש וע' שו"ת מהרי"א הלוי סי' ע' מ"ש בזה א"כ ה"ה הכא כיון דנשתנה לדבר המותר אף שהי' דם מעיקרא אפ"ה שרי דבתר השתא אזלינן זולת לשי' המק"ח בסי' תס"ז שחולק בין עומד לכך או לאו והיינו