מהר"ש חלק ד רצ

בשבת ויו"ט ולא בחוה"מ ולכאורה יש להעיר מש"ס ע"ז דכ"א דתנן לא ישכור אדם לנכרי הא לכותי שרי הא כותי נמי קעביד מלאכה בחוה"מ וקשה שמא כוונת התנא גם בנתפרסם בעירו שהוא בשכירות ואפ"ה אסור מכח חשדא דאורחים ושפיר נקט דוקא נכרי דעושה איסור גם בשבת ויו"ט אבל כותי דאינו עובר רק בחוה"מ א"כ בנתפרסם שהיא בשכירות אין לאסור הואיל דבחוה"מ ל"ח לחשדא דאורחים אבל באמת בלא נתפרסם שהוא בשכירות שפיר גם בכותי אסור אך באמת י"ל לפמ"ש לעיל דבנכרי ל"ש איסור מכח שליחות רק מכח שבות ובכותי שפיר יש לאסור מכח שליחות א"כ י"ל דהא דכ' הנוב"י דבחוה"מ ל"ח לחשדא דאורחים קאי דוקא אנכרי אז שפיר יש לחלק בין שבת ויו"ט לבין חוה"מ דבשבת ויו"ט יש לחוש לחשדא דאורחים דהוי מ"ע אשבות אחד אבל בחוה"מ אי מלאכת חוה"מ דרבנן דהוי מ"ע על שבות דשבות שפיר אין לחוש ובאמת הנוב"י גופא כ' כן דאף לפ"ימ שהעלה המלמ"ל דגם שבות דשבות אסור ואפי' כשהוא מע"ש אפ"ה מ"ע בשבות דשבות לא חשדינן והא דבחוה"מ חשדינן גם כשהוא בקבלנות אפ"ה י"ל דלחוש לחשדא דאורחים דהוו חשש רחוק ל"ח כיון דיוכל להיות שיתוודע להם מקודם שהוא בקבלנות וכ"ז בנכרי אבל בכותי דיש לאסור מכח שליחות בכה"ג אף לחשדא דאורחים חוששין דחשש מ"ע מכח שליחות חמור מחשש מ"ע דשבות דאמירה לנכרי וצדקו דברי הנוב"י

יג) והנה כת"ה העיר דלשי' הרמב"ם והר"ן אין היתר בשום קבלנות הואיל דההמון לא ודעו החילוק בין קבלנות לשכיר יום הנה אף דהפמ"ג העמיס כן בכוונת דברי הר"ן אולם לענ"ד הדבר תמוה דאין סברא לאסור דבר המותר מכח חשש שמא יסברו ע"ה על היתר שהוא איסור דבוודאי לא יחזיקו אותו לרשע ופשטות דברי הר"ן מורין דמיחזי כשכיר יום והיינו כסברת הר"מ המובא בתוס' דלפי שאינו נועל שכרו בגוף החפץ דומה לשכיר יום והכוונה דיטעו לומר שהוא שכור יום אכן בנתפרסם שהוא בקבלנות ל"ש דבר זה וגם מ"ש כת"ה דהא ביד העכו"ם לחזור מהקבלנות ז"א דכיון דידוע שאין הנכרי שכיר יום רק בקבלנות וא"כ עכ"פ שייך בזה עכו"ם אדעתא דנפשיה קעביד וא"כ לכאורה באם באמת הדבר נתפרסם שהוא בקבלנות הי' מקום להתיר והרי הנוב"י כ' דברחוב עכו"ם עכ"פ ל"ח לחשדא דאורחים וסגי בנתפרסם בעירו שהוא בקבלנות ונהי דלא הקיל שם רק בחוה"מ מ"מ מוכח שם מדבריו דגם בשבת הי' מקום להתיר אך באמת אכתי י"ל דההיתר מכח שהוא בביתו של נכרי ל"ש בנ"ד לפי שאין בעל החצר הוא האומן זולת פועלים נכרים השכורים מהישראל וחשוב כהשכיר לו הנכרי חצירו והוא עושה בו מלאכה גם בימי החול ובפרט לשי' רשב"ם ב"ב דפ"ה דחצר הנפקד קנוי להמפקיד א"כ מיקרי חצירו של ישראל דלשי' כמ"פ חצר המושכר קונה לשוכר כנודע ממחלוקת רש"י והרמב"ם ז"ל וא"כ בחצר של ישראל שוב יש לאסור מכח מ"ע

יד) וגם בצד ההיתר מכח דנתפרסם שהוא בקבלנות מאן מפיס שרוב קוצצי קרשים הם בקבלנות ואף אם בעירכם הוא כן עפ"י רוב מ"מ כיון דיהי' מפורסים ג"כ לאורחים שהוא של ישראל שוב יש לחוש שמא יבואו שמה אורחים ממקומות כאלו שאין רובם דרכם בקבלנות וגם יש לאסור מחמת חה"ש כמ"ש במג"א סי' רמ"ד לענין הוצאת הזבל וע' שו"ת שאי"ע ח"ב סי' ס' ובשו"ת ח"ס חו"מ בהשמטות סי' מ"ג לענין עשיית ארון קודש בשבת ע"י נכרי עיי"ש ונהי דבמקום שיש רשות מן הממשלה לעשות מלאכה גם ביום אידם שוב ליכא חה"ש כמ"ש המג"א וכן כ' הנוב"י סברא זו לענין להתיר למכור בשר בז' ש"פ מחמת שבעיו"ט הי' יום אידם והשואל רצה לאסור מכח חה"ש והנוב"י כ' דל"ש בזה חה"ש לפי שגם הנכרי קונה מה שצריך לחגו עיי"ש אבל בוודאי דבעירכם ליכא רשיון לעשות מלאכה בפרהסיא ביום א' שהוא יום אידם ושוב בשבת יש לאסור מכח חה"ש ולכאורה הי' עצה לעשות שע"מ ונהי שכ' בשו"ת ד"ח סי' ז' דגם במכירה שייך מ"ע וכסברת התוס' פסחים דכ"א מ"מ י"ל התם יש חשש ד"ת שיאמרו שנהנה מחמץ בפסח אבל הכא רק חשש מ"ע איכא היינו דיחשדו אותו דעובר באיסור אמירה לנכרי וא"כ י"ל דוקא באם הוא באמת במלאכת ישראל נהי דעכו"ם אדעתיה דנפשיה קעביד מ"מ כיון דזה אינו מפורסם שפיר אסרו חז"ל אבל הכא ע"י מכירה דחשיב באמת חפץ של נכרי וליכא רק חשש מ"ע על איסור דרבנן בוודאי דאין לחוש ובפרט דאגוף סברת התוס' פסחים דכ"א הנ"ל וכ"ה בב"ח סי' תמ"ה כבר העירו מירושלמי פ"ק דפסחים דר"ח צוה לישראל למכור כותח הנפקד אצלו בשעה ה' עיי"ש ושוב הדבר פשוט דיש עצה להתיר ע"י שט"מ ואף דיש לחוש מכח החשש מכירה בהערמה מ"מ התינח אי מלאכה ע"י נכרי הי' אסור מה"ת הי' לנו לחוש לשי' התב"ש דבמידי ד"ת ל"מ מכירה בהערמה אבל לפי"מ דקיי"ל דמלאכה ע"י נכרי אסור רק מדרבנן א"כ בדרבנן ל"ש חשש מכח מכירה בהערמה וגם הא יש חולקים על התב"ש וגם כבר כו באשל אברהם דגם לשי' התב"ש דבד"ת ל"מ מכירה בהערמה אפ"ה הוי רק חומרא דרבנן אבל מה"ת גם מכירה בהערמה מהני א"כ מכ"ש היכי דהוי בקבלנות בוודאי דיש להקל וגם י"ל דוקא היכי דבעי המכירה מה"ת אז יש שיטות דל"מ מכירה בהערמה אבל הכא דליכא חשש רק מכח מ"ע ואין המכירה בא רק להוציא מידי חשש על עבירה דרבנן בכה"ג הדבר ברור דגם מכירה בהערמה מועיל עכ"ז אחרי דעל גוף ההיתר ע"י שע"מ בשבת יש הרבה מפקפקים ועיקר ההיתר כ' הד"ח דדמי להא דאומרין חטא א"כ הכא דאין ההפסד גדול כל כך פשיטא דקשה להתיר ע"י שע"מ ומעולם לא נהגו היראים לבנות בית בשבת ע"י שט"מ דהוי הערמה ניכרת ומכח היתר דקבלנות כבר כתבתי די"ל דל"ח כמו נתפרסם וגם יש חשדא דאורחים ואף שאין עובדין בביתו שדר בו מ"מ כיון דעובד שם גם בחול א"כ מפורסם לכל שהוא עסק שלו ושלא בהפסד גדול גם הד"ח החמיר ובכמ"ק מצינו בקעה מצאו וגדרו בה גדר ע' פסחים דנ"ב גבי בני ביישן עיי"ש ט"ס לדעתי קשה להתיר לחתוך הקרשים בשבת כנלע"ד בס"ד דינא: ועש"ק וישלח תר"נ ראדמישלא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל.