מהר"ש חלק ד רפה

בזה בלי הרב בוודאי דהקהל שנתמנו כעת א"א להם לעשות בזה מאומה בלי דעת הרב ובפרט דהרב נתמנה שם לרב מקודם שנתמנו אנשים הללו לראשי קהילה א"כ אין בידם לגרע זכות הרב שנתמנה לזה מקודם וכהא דמפורש בש"ס תענית די"ב ביחיד שקיבל עליו להתענות בה"ב של כל השנה ואירע בהם יו"ט הכתובים במג"ת דאם גזרתינו קדם לנדרו יבטל נדרו מפני גזירתינו ואם נדרו קדם יבטלו גזירתינו מפני נדרו עיי"ש א"כ הדבר פשיט דאין כח בידי ט"ה לשנות מכפי המנהג שהי' אז שדבר זה מסור ביד הרב והבד"צ

ג) ובפרט דיפה כ' כה"ק דלכאורה מפורש ברמ"א סו' קס"ג דבכל עניני ציבור יגיד כ"א דעתו לש"ש וידוע ג"כ שיטת רוה"פ דהא דרוב יכולים לכוף להמיעוט בעי דוקא שיהי' מתוועדים כולם ביחד כדי שיהי' רמת"כ וכמו שהי' גבי סנהדרין א"כ בזה"ז דמינוי הקהל הוא עפ"י בחירה וכ"א בא בפ"ע ונותן פתקא א"כ ל"ח בכלל רמת"כ וי"ל דל"מ כלל המינוי של אותן האנשים שלא נתמנו מדעת כל אנשי העיר ונהי דקשה לומר כן כי עי"ז יתבטלו כל תקנת הקהל ויתרבה המחלוקת כמ"ש בשו"ת הרא"ש אבל עכ"פ לעשות דבר נגד המנהג שנהגו מאז ע"ז בוודאי דל"מ המינוי שלהם עכת"ד ודבר חכמה אמר בזה אולם אכתי יש עלינו לברר גוף הדין ולכאורה הרי מפורש ברמ"א חו"מ סי' קמ"ו סעיף ו' דהבא מכח ירושה א"צ כלום אם ידעינן עכ"פ שדר בו המוריש או היורש ג"ש א"צ שום טענה א"כ היכי דאבי היורשים ישב על המקום כמה שנים באין מוחה א"כ מפורש בט"ז חו"מ סו' קצ"ב דבמקומות בהכ"נ ישיבה הוי חזקה דדמי לשביל של כרמים דנקנה בהילוך דעביד לכך ועיי"ש בנה"מ א"כ כיון דכבר נקנה המקום לאביהם א"כ אף אי הי' הדבר ברור שבשעה שקנה המקום לא פרע ושוב הי' חשיב עכשיו בכלל איא"פ מ"מ מבואר בחו"מ סי' ע"ה דיורש גם באיא"פ פטור ועיי"ש בקצה"ח שכ' דאף למ"ד דגם בלא הו"ל למידע חייב אפ"ה פעור היורש הואיל דטוענין ליורש שוודאי פרע אביהם ונודע מ"ש בבי"מ אה"ע סי' קע"ח דאף בכבר טען אביהם איא"פ ומת אפ"ה היורשים פטורים דאצלם הוי ס' על התחלת החיוב עיי"ש אך בגוף דברי הבי"מ שכ' דמה"ט בה' נשים ל"מ רק שלא תשתה ולא לפוסלה מכתובתה משום דלענין הכתובה הוי הבעל בכלל איא"פ לכאורה יש להעיר די"ל דחשיב ס' בחיוב דאם זינתה לא הי' עליו חיוב מעולם דעיקר החיוב הוי רק אחר מיתת הבעל או אחר הגט ואם זינתה לא חל החיוב מעולם ונודע מ"ש בתוס' ב"מ ד"כ וגיטין די"ג דל"ש מעמ"ש בכתובה משום דלא ניתנה לגבות מחיים וע' בש"ך סי' פ"ב בדינו מיגו אות ט"ו שכ' דאף לשי' התוס' ב"ב דבאיכא שטרא מעליא מהני מיגו להוציא אפ"ה בכתובה ל"מ מיגו להוציא הואיל דנולד ס' על התחלת החיוב ועיי"ש בהג"ה אמ"ב

ד) ובזה יש להעיר ג"כ על דברי הפלאה שהעיר אקושית התוס' כתובות ד"ט בד"ה אי למיתב לה וכ' הפלאה די"ל דלגבי מנה חשיב הבעל בכלל איא"פ דחשש זינתה ברצון חשוב כמו פרעון עיי"ש ולפי הנ"ל ז"א כיון דכ"ז שלא גירשה לא התחיל החיוב א"כ י"ל דחשיב כמו ס' בחיוב ולכאורה י"ל בכוונת הפלאה לפי"מ דאיתא ביבמות דל"א אשה זו בח"ה לשוק עומדת אל תאסרנה מספק אף דבשעה שנולד הספק אכתי יש עליה איסור א"א אפ"ה הי' בה חזקה דאחר מיתת בעלה תהי' מותרת לשוק ואח"כ נולד הריעותא שפיר י"ל כיון דמעשה המתיר נעשה בוודאי רק הס' על מעשה האוסר עליך הראי' וכמ"ש הרשב"א שם א"כ ה"ה הכא כיון דבשעת נשואין הוחזקנו דעכ"פ אחר הגט והי' מחויב לתת לה מנה ומעשה החיוב היינו הגט הרי נעשה בוודאי ורק שיש ס' במעשה הפוטר שוב י"ל דחשיב כמו איא"פ דס' פטור אינו מוציא מידי חיוב וודאי כן י"ל בכוונת דברי הפלאה אך באמת ז"א דכ"ז למ"ד דגם בנולד ריעותא מחיים מהני חזקה אבל למ"ד דל"מ חזקה בנולד ריעותא מחיים והטעם כיון דנולד הס' קודם ביאת שעת היתר חשיב בכלל ח"א א"כ ה"ה הכא דנולד הס' שמא זינתה עוד קודם שנתגרשה שוב אכתי י"ל דחשיב ס' בחיוב ולפ"ז אזדא סברת הפלאה הואיל דקושית התוס' שם קאי לפי"מ שהוכיחו מקודם מהא דמשארסתני נאנסתי דמוציאין ממון ע"י ס"ס ולפ"ז שפיר הקשו אהא דקאמר הש"ס אי למיתב לה כתובה דלא מצי להפסיד לה הכתובה כיון דאיכא ס"ס ול"ש לומר דהתם שאני משום דחשיב בכלל איא"פ ז"א דהרי הש"ס שם בכתובות קאי אליבא דאביי מדקאמר אביי אף אנן נמי תנינא ואביי לשיטתו דל"מ חזקה בנולד ריעותא מחיים וכמ"ש בש"ך יו"ד סי' נ' וממילא לשיטתו גם בכתובה כ"ז שלא נתגרשה לא הוי בכלל חיוב וודאי ושוב לאביי לשיטתו ל"ח בכלל איא"פ רק הס' על החיוב ושפיר הקשו בתוס' ואזדא סברת הפלאה דלאביי לשיטתו הוי ס' בחיוב ודו"ק

ה) ובזה י"ל קושית הפנ"י שהעיר בהא דמשארסתני נאנסתי דלמ"ד כנסה בחזקת בתולה יש לה מנה עכ"פ א"כ הו"ל כמו נ' ידענא ומתשואיל"מ ועפ"ז ניחא דלכאורה גם לענין מנה יש ס' שמא זינתה ברצון בשלמא לסברת הפלאה די"ל דלענין מנה הוי איא"פ א"כ הרי קיי"ל באומר נ' איא"פ ונ' לא ידענא דהוי מתשואיל"מ אבל לדידן דקיי"ל דשלא בהפ"מ ל"מ חזקה בנולד ריעותא מחיים ושוב גם לענין מנה חשיב כמו א"י אם נתחייבתי ורק דחייב עכ"פ מנה מכח הס"ס אבל עכ"פ ל"ח חיוב ברור ולא דמי להודאות פיו ואף לשי' הש"ך בסי' ע"ה דבמתחייב מקצת עפ"י ב"ד מועיל להתחייב שבועה מ"מ בעי עכ"פ שיהי' החיוב ברור אבל במתחייב רק מכח ס"ס אכתי ל"ח חיוב ברור להתחייב שבועה וז"ב ובזה י"ל קושית הרא"ש פ"ב דכתובות דאמאי לא יתחייבו היורשים שטוענים אלמנה הוית בשעה שנשאך אבינו לשבע שבועת מודה במקצת ועפ"ז ניחא דבאמת כבר העירו אחרונים דהא באשה שנתארמלה לפי דברי היורשים שנשאה כשהיא אלמנה א"כ הוא קטלנית ואסורה להנשא ושוב ל"ש לומר לכשתינשא לאחר תטלי מה שכתוב ליכי ושוב אף מנה אינו מגיע לה ובאמת ברא"ש פ"ד מכתובות הביא שיטה זו די"ל דגם מן השני אין להם כתובה אך בש"ס ובמות דס"ה מבואר דמהשני יש לה כתובה דאזלינן בתר רוב נשים שאינם קטלנית ורק בנישואין מחמירין דבס' סכנה חוששין אף למיעוט כמ"ש בתוס' פסחים דקט"ו ונהי די"ל דגם לענין הכתובה לא יועיל הרוב משום דרוב ל"מ בממון אפ"ה י"ל דזה חשיב כמו רוב גמור דמועיל גם בממון כמ"ש בתוס' סנהדרין ד"ג ובפרט די"ל דכתובה עדיף דחשובה מוחזקת וכמ"ש המרדכי פ' אלמנה ניזונית וע' באב"מ סו' ק"ג מ"ש בזה ובפרט דיפה כ' הרא"ש שם דעכ"פ כיון דבדיעבד אם ניסת ל"ת שוב חשיב בכלל לכשתנשא ואף א"נ כשיטת הי"מ דגם מהשני ל"ל כתובה כ"ז בנתברר עכ"פ ששני בעליה מתו אז י"ל כיון דעכ"פ אסורה להנשא לכתחילה ל"ח בכלל לכשתינשא אבל הכא הרי היא אומרת בתולה הייתי וחזקה"ג מסייע לדבריה ורק דר' יהושע סובר דבברי וברי ל"מ החזקה"ג להוציא ממון אבל עכ"פ