מהר"ש חלק ד רפד

הגט כפו המפורש בנוב"י ובח"ס וכפי אשר יגזור עליו כת"ה כנלע"ד בס"ד לדינא: ג' בשלח תרס"ו ראדימישלא וצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל סי' ל"ז להרב הה"ג הקדוש בנש"ק מ' משה הלברשטאם ז"ל אבד"ק שינאווא יצ"ו

בדבר שאלתו בעירכם המנהג מאז שבעסק מכירות מקומות בהכ"נ ובהמ"ד נתמנו ע"ז הגבאים בצירוף איזו יח"ס ובראשם הרב אב"ד והבד"צ גם הי' שם מנהג שהרבה אנשים קנו מקומות בבהכ"נ ובהמ"ד ע"מ שלא לשלם הכל בפעם א' רק לשלם לאחדים ונכתב בפנקס שם הקונה וסכום מחיר המקח ובכ"פ שנותן איזה סכום נרשם זאת בהפנקס וכשגומר לשלם כל דמי מחיר המקח אזי הגבאים נותנים לו קנין מקוים בחת"י הרב והבד"צ והי' שם איש א' שהחזיק במקומות בהכ"נ בעז"א ובעז"נ וגם בבהמ"ד החזיק מקום א' בעז"א וזה איזה שנים שהאיש הנ"ל של"ח ואשתו וב"ב קבעו דירתם בעיר אחרת ועד עתה לא נעשה שום החלטה במקומות הללו וכעת קנה איש א' המקומות מהאשה ויורשי הנפטר הנ"ל ורק זאת לדעת שלא נמצא שום פנקס אם כבר שילם אביהם דמי מחיר המקומות וכעת בא הקונה הנ"ל להרב והבד"צ ולהגבאים לחתום את הקנין ויש שמה מערערים אחר שלא נודע אם אבי היורשים שילם דמי המקומות ומה שלא הי' שום מערער על המקומות בעת שהי' אביהם בחיים חיותו זאת הי' מפני שהו' איש מסוים וגבר אלם גם יש עוד סכסוך דהיינו שראשי הקהילה חתמו שמם על קנין הנ"ל וגוזרים על הגבאים והרב שיחתמו ג"כ שמם על הקנין והבע"ב טוענים אחר ששם המנהג שדבר זה אינו מסור בידי ראשי קהילה זולת בידי הגזברים והרב והבד"צ וא"כ הכתב קנין של הקהל הוו כחספא בעלמא זה תורף הטו"ת

א) והנה בעסק תקנת הקהל ידוע מחלוקת הקדמונים דעת ר"ת דאין כח בידי ט"ה לעשות תקנה רק בנתמנו בפירוש על זה ודעת הראבי"ה דט"ה בידם לתקן כ"מ שירצו ובאופן שלא ימחו הרוב וברמ"א חו"מ סי' ב' מובא דהמנהג שט"ה בעירם הם כב"ד הגדול אף שיש מערערים וכיון שכן המנהג י"ל דחשיב כקיבלו עליהם אנשי העיר שיהי' כח בידי ט"ה לתקן בכל דבר כיון דידעו שכן הוא המנהג ואם לא רצו להסכים לזה שיהי' כח בידם לתקן בכל דבר הו"ל לאנשי העיר מיד בשעת מינוי הט"ה להתנות ע"ז הואיל דידעו דלא יהי' נאמנים לטעון נגד המנהג וגדול כח המנהג כמבואר ברמ"א חו"מ סי' ש"א וכה"ג כ' ברשב"ם ב"ב דצ"ב דלשמואל דס"ל דרוב ל"מ בממון הו"ל להלוקח להתנות עיי"ש וגדולה מזו מצינו בש"ס ב"מ דק"י דמנהג מהני לענין אריס וכ' הנמ"י דמנהג חשוב כמו עדים ואף מיגו נגד מנהג ל"מ וע' בש"ך סי' פ"ב בדיני מיגו שהעיר ממתני' פ"ח דפיאה דל"מ מיגו נגד מנהג ועיי"ש שהעור דלר"י בב"מ דק"י דסובר דבעה"ב נאמן אף נגד מנהג ותיקשי עליו ממתני' דפיאה הנ"ל ובתומים כ' די"ל דמנהג לא עדיף מרוב וגבי פיאה דהוי מידי דאיסורא ובאיסור הרי מועיל רוב וכיון דמנהג הוי עכ"פ כמון רוב שפיר אף מיגו ל"מ נגד מנהג אבל לגבי אריס דנוגע לממון א"כ כמו דרוב ל"מ בממון ה"ה מנהג נמי ל"מ דגם מנהג לא עדיף מרוב ושפיר סובר ר"י דמועיל מיגו נגד מנהג וחזר והעיר מתוס' ב"ב דצ"ב דמוכח מקושיתם דמועיל מיגו נגד רוב אף דהתם קאי לרב דסובר דרוב מהני בממון ונשמע דאף במידי דמועיל רוב אפ"ה מיגו נגד הרוב מהני עיי"ש שהניח הדבר בצ"ע ובאמת וי"ל דעיקר הטעם דלרב מועיל רוב בממון משום דסובר דרוב חשיב בירור כמ"ש הכו"פ ולפ"ז י"ל היכי דיש מיגו נגד הרוב אז עכ"פ מועיל המיגו שלא יהי' עוד הרוב בכלל בירור ושפיר תו ל"מ הרוב בממון גם לרב אבל לדידן דרוב ל"מ בממון שפיר י"ל דבאיסורין דהתירה רחמנא לסמוך על הרוב אז אף שיש מיגו נגד הרוב ונחלש כח הרוב קצת ול"ח בכלל בירור מ"מ לדידן כל רוב ל"ח בירור ואפ"ה התירה התורה לסמוך עליו ה"ה אף שיש מיגו כנגדו ג"כ מותר נסמוך על הרוב ושפיר גבי פיאה ל"מ מיגו נגד מנהג הואיל דמנהג הוי עכ"פ כמו רוב אבל באריס דנוגע לממון שפיר סובר ר"י דבעה"ב נאמן במיגו דהשתא רוב ל"מ בממון מכ"ש היכי דיש לו מיגו נגד המנהג בוודאי דל"מ וצדקו דברי התומים בס"ד אכן לשי' מהרי"ט דמנהג חשוב בירור גמור שוב הדרא קושית הש"ך לדוכתא וכמ"ש התומים שם עכ"פ נשמע דגדול כח המנהג וע' שו"ת דברי ריבות סי' ס"ח ושו"ת ח"ס יו"ד סי' ה' ובשו"ת ד"ח חו"מ ח"א סי' כ"ג וסי' כ"ד שהכריעו דמכח המנהג יש כח בידו ט"ה לתקן בכל דבר ויוצמח לפ"ז דהכתב קנין שניתן מהקהל להקונה מועיל

ב) איברא די"ל להיפוך הואיל דכל תוקף כח הקהל הוי רק מצד המנהג א"כ לפ"ז בקהלתכם שהמנהג מאז דמכירות מקומות אינו מסור בידי הקהל א"כ וודאי דהקהל שנתמנו כעת נתמנו ג"כ רק אדעתא דמנהגא שהי' שם מקדמת דנא וכבר כ' הרא"ש ב"מ די"ד דכמו דמועיל מנהג לקיים קנין ה"ה דמהני מנהג לבטל קנין וע' שו"ת עט"ח יו"ד סי' כ"ד שכ' דנהי דבכל קנין א"א לבטל הקנין רק אם ועשו קנין על הביטול ובמחילה לחוד לא סגי כמפורש ברמ"א חו"מ סי' קפ"ט אפ"ה היכי דהקנין נגמר רק בסטימתא שוב מועיל סטימתא לבטל הקנין במחילה לחוד הואיל דעפ"י מנהג הסוחרים במחילה לחוד נפקע הקנין עיי"ש ואף לשי' הראבי"ה דגם מדינא כח בידי ט"ה לתקן בכל דבר אפ"ה עיקר הטעם משום דבסתמא נתמנו על כל דבר א"כ הכא דהי' המנהג בפירוש דבמכירות מקומות אין להקהל שום כח פשיטא דל"מ כלל עשיית ט"ה בזה נגד המנהג אשר בעירכם שדבר זה מסור רק ביד הרב והבד"צ והא מצינו דלמכור בהכ"נ אין רשות בידי ט"ה בלי הסכמת אנשי העיר ובבהכ"נ של כרכים שיטת המ"ב דל"מ מכירתם אף מדעת אנשי העיר וע"כ משום דלא נמסר להם כח לעשות בדברים כאלו בלי דעת אנשי העיר ה"ה הכא כיון דלא ניתן להם מאז כח במכירות מקומות רק הדבר מסור ביד הרב והבד"צ פשיטא דהכתב קנין מהקהל אין בו ממש וביותר ביאור י"ל דאף לשי' הראבי"ה ואף בנתמנו בסתמא אפ"ה אם הרוב ממאנים בתקנתם בוודאי דמועיל מחאה של הרוב וכמ"ש הח"ס סי' ה' ומכ"ש אם יש חכם העיר הא מפורש בחו"מ סי' רל"א דאינם יכולים לעשות בלי דעתו וכמ"ש הח"ס לדוגמא מדברי הירושלמי מובא בתוס' יומא די"ב דכה"ג מתמנה בפה ומסתלק בפה ומסתברא דתלוי במלך ואחיו הכהנים עיי"ש ומכ"ש בנ"ד דהמנהג להדיא שלא לעשות