מהר"ש חלק ד רפג

גזה"כ או מטעם אנוס ונ"מ בין הטעמים י"ל דא"נ מכח גזה"כ שפיר י"ל דהיכי דעכ"פ מה"ת אפלק"ש לא דחי אבל א"נ מטעם אנוס אז אף דאפלק"ש מה"ת אכתי דחי הואיל דעכ"פ מדרבנן אאפלק"ש א"כ אכתי מיקרי אנוס מכח הדרבנן והנה כבר הבאתי בספרי ח"ב סי' ג' דבהא אי עדל"ת שיב"כ או לו ג"כ תלוי בזה דאי הטעם מכח גזה"כ שפיר בל"ת שיב"כ לא דחי אבל אי הטעם משום אנוס אז אף לל"ת שיב"כ נמי דחי וכבר כ' בספר הכריתות דכ"ע ס"ל עדל"ת שיב"כ זולת רבא ביבמות ד"ח דס"ל להדיא דאין עדל"ת שיב"כ נשמע דלדידן עדל"ת מטעם אנוס אבל לרבא הוא מגזה"כ וא"כ לדידן דהוי מטעם אנוס אז אם עכ"פ מדרבנן אאפלק"ש א"כ אכתי חשוב אנוס ושפיר דחי ושוב שפיר הקשו בתוס' דנימא עדל"ת ול"ש לומר משום דאפלק"ש לישא ממזרת ז"א דכיון דעכ"פ מדרבנן אאפלק"ש שוב חשיב אנוס ושוב י"ל עדל"ת וע"ז תירצו דל"ח בעידנא וכ"ז לדידן אבל התם ביבמות ד"צ דקאי לרבא עי' ברש"י שם אמר לי' ר"ח לרבא ולרבא לשיטתו דעדל"ת הוא מגזה"כ א"כ היכי דאפלק"ש מה"ת שוב ל"ש עדל"ת וא"כ לשיטתו קושית התוס' דנימא עדל"ת לק"מ הואיל דאפלק"ש מה"ת שוב ל"ש עדל"ת וא"כ לשיטתו קושית התוס' דנימא עדל"ת לק"מ הואיל דאפלק"ש מה"ת שישא ממזרת ושוב לרבא לא נשמע כלל דבכה"ג לא ידחה מכח דל"ח בעידנא ושוב לשיטתו שפיר כ' התוס' דכב"צ ל"ח בעידנא ואפ"ה דחי כיון דלשיטתו לא נשמע כלל דבכה"ג לא יהי' דחי מכח דל"ח בעידנא וז"ב בס"ד ודו"ק

יב) וראיתי לכה"ג שכ' ליישב שיטת רש"י מנחות ד"מ דכב"צ אסור הטעם משום דב"ש לשיטתו דאין שאלה בנזירות ושוב יש ללמוד מראשו דנזיר דעדל"ת וס"ל כר' יהודה דלא דריש סמוכין אלא היכי דמוכח ומופנה ושפיר כב"צ אסור דאין להתיר מכח עדל"ת הואיל דנשים פטורות מציצית א"כ הוי עשה שאש"ב ומראשו דנזיר אין ללמוד רק לעשה הש"ב עכת"ד הנה בגוף דבריו באמת כבר הרגיש בתוס' מנחות שם דב"ש ס"ל כמאן דיליף עדל"ת מראשו אולם בגוף דבריו דלב"ש אין להתיר בכלאים בציצית מכח עדל"ת כיון דהוי אש"ב באמת לפמ"ש בתוס' יבמות ד"ו נשמע דמאן דיליף עדל"ת מראשו סובר באמת דנשים חייבות בציצית וא"כ הא י"ל דאי ב"ש יליף עדל"ת מראשו וסבור ג"כ דנשים חייבות בציצית וראי' מדחזינן דבמנחות כ' התוס' רק דהא דלא מתירין בכב"צ משום עדל"ת משום דאפלק"ש בצמר ואמאי לא כ' משום דציצית חשיב אש"ב וע"כ דכיון דיליף עדל"ת מראשו שפיר גם לב"ש נשים חייבות בציצית וכמ"ש בתוס' יבמות הנ"ל וא"כ אזדא דברי כת"ה וחוץ לזה לפמ"ש בספר פרדס דוד דלב"ש דל"ל מתוך יש ללמוד עדל"ת מהא דגילתה התורה בש"ק דלא דחי יו"ט וכקושית התוס' יבמות ד"ה דלשיטתם ל"ש תירוץ התוס' שם וגם למ"ד נדונ"ד אין קריבין ביו"ט ג"כ ל"ש תירוצם וכמ"ש התוס' בעצמם שם וא"כ לב"ש שפיר יש ללמוד עדל"ת מש"ק וא"כ הרי שריפת נותר אינו רק ביום וגם בשאר קדשים פסולים רבו הפוסקים דאינו נשרף בלילה ע' בשעה"מ הלכות פסוהמ"ק הלכה ה' ובשו"ת נובי"ת או"ח סי' צ"ו ובצל"ח פסחים דכ"ח ויוצמח דשריפת נותר חשוב מעשהז"ג ונשים פטורות ויוצמח דלב"ש דל"ל מתוך ושוב לשיטתו יש ללמוד עדל"ת מהא דגילתה רחמנא בש"ק דלא דחי ושוב והי' נשמע דאף בעשה שאש"ב נמי אמרי' דדחי הואיל דש"ק נמי הוו מעשהז"ג ונשים פטורות ומהתם ילפינן דבעלמא עדל"ת ושפיר נשמע מהתם דבעלמא אף עשה שאש"ב נמי דחי ובאמת י"ל כסברת כת"ה דלב"ש עשה שאש"ב לא דחי ואי דהעירותי דמהא דש"ק נשמע דלב"ש אף עשה שאש"ב נמי דחי הואיל דנשים פטורות מש"ק בזה י"ל לפי מה דהקשו בתוס' קידושין דל"ד דלישרפינהו ע"ו נשים ומוכח דס"ל להתוס' דנשים חייבות במצות ש"ק ושוב שפיר י"ל כדברי כת"ה אולם כבר העיר שם הפנ"י אקושית התוס' דהרי נשים אינם חייבות במצות ש"ק משום דאש"ק בלילה ואף לפי דברי המנ"ח מצוה קמ"ג שהוכיח מרמב"ם פ"ז ממעה"ק דבשאר קדשים פסולים שורפין בלילה אבל נותר וודאי דאינו נשרף רק ביום ושוב עכ"פ שריפת נותר חשיב מעשהז"ג ונשים פטורות וגדולה מזו כ' הב"ט דאין התוס' בקידושין שם סוברים דש"ק אינו בלילה והא דהקשו לישרפינהו ע"י נשים מיירי בת"ע דבזה שורפין גם בלילה ושפיר ל"ח מעשהז"ג אבל ש"ק ובפרט שריפת נותר לכ"ע חשוב מעשהז"ג ונהי דנודע מ"ש הטו"א דמה דמיפסקו לילות מימים ל"ח מעשהז"ג אבל עכ"פ מפורש להדיא בתוס' קידושין דכ"ט דבמידי דאינו נוהג בלילה שפיר חשיב מעשהז"ג וא"כ אחרי דש"ק אינו נוהג באשה וכיון דמש"ק נלמד לב"ש דעדל"ת בעלמא שוב נשמע דגם עשה שאש"ב נמי דחי לב"ש ואזדא דברי כה"ג בזה וז"ב נחזור לדינא שיטת רוה"פ דר"ג לא גזר במקום מצוה ומוכח בשו"ת ד"ח דמדינא אף ק"ר א"צ בזה ורק מצד המנהג בעי ק"ר

יג) וראיתי לכה"ג שכ' צד להקל בנ"ד מכח דאף להמחמירין בשהה י"ש ולא ילדה דתולין בעין חו"ל והסברא דחוששין שמא לא יוליד גם מאחרת ונהי דרוב יולדין גם בחו"ל מ"מ הא רוב נשים מתעברות ויולדות וזו מדחזינן שיצאה מן הרוב שוב יש לחוש ג"כ דעון חו"ל גורם שגם מאחרת לא יוליד בנים בחו"ל אבל בנ"ד דעדיין היא תוך י"ש אכתי לא יצאה מן הרוב ושוב שייך ג"כ הרוב דרוב יולדין גם בחו"ל ובוודאי מאחרת יוליד עכת"ד באמת כבר הרגיש בסברא זו בשו"ת בי"ש אה"ט סי' ע"ז אך לענ"ד י"ל דבנ"ד בלא"ה ל"ש לתלות בעון חו"ל דבשלמא אם היא פחותה מארבעים י"ל דבא"י תלד ושפיר י"ל דעון חו"ל גורם שגם מאחרת לא יוליד בחו"ל ושפיר אין כופין אותה לקבל גט ומה"ט כ' הנוב"י והתפ"צ דברוצה ליסע לא"י ממנ"פ הדין עמו או דכופין לעלות לא"י או דשוב ל"ש לומר עון חו"ל גורם אבל בנ"ד דאף אם יסעו לא"י מ"מ אשה זו לא תלד עוד כיון דניסת למעלה מכ' אינו יולדת למעלה מארבעים כמפורש בש"ס ב"ב דקי"ט א"כ אצלה בוודאי איכא ביטול מצות פו"ר אבל באחרת יש ס' שמא תלד ושוב אין לגרום ביטול מצוה ונהי דאכתי י"ל דמה שלא ילדה עד עכשיו העון חו"ל גרם אבל עכ"פ עכשיו באשה זו הוו מעוות שלא יוכל לתקן ושוב י"ל דלכ"ע מותר לישא אחרת וע' שו"ת ח"ס חו"מ בהשמטות סי' מ"ו מ"ש בכעין זה וכה ראיתי בשו"ת הרי"מ שכ' עוד טעם בהא דלא רצו להקל בשהה י"ש משום דיש לחוש לסכנת האשה ונהי דיפה כ' כה"ג דבנ"ד דיש ג"כ טענת מאוסה עלי ובהדי הדדי יותר יש מקום להתיר ב' נשים הואיל דלשי' רוה"פ ב' נשים קיל מגט בע"כ עכ"ז הנני מיראי הוראה קצת להורות היתר בזה אחרי שהוא בעצמו גרם לזה שנשא לכתחילה אשה בת ל"ה שנים אך באם יראה כה"ג שא"א לפעול בשום אופן שתקבל גט אזי יוכל לצרף גם דעתי להתיר לו לישא אשה על אשתו ובלבד שיקיים בדברים שבממון ובענין השלשת