מהר"ש חלק ד רעט

ולא נשאר רק נזיר מדרבנן שוב ל"מ בו תנאי לענ"ד ז"א דכ"ז היכי דכל תחילת חלות הנזירות לא הו' רק מדרבנן ושוב לא הי' שייך בו קרבן שפיר ל"מ בו תנאי אבל הכא דבתחלת חלות הנזירות הי' נזירות גמור גם לענין קרבן והי' חל בו תנאי א"כ איך אפשר לומר עכשיו לאחר שניתר ע"י חכם בלי חרטה ונתבטל הנזירות מה"ת דכיון דליכא בו קרבן שלא יועיל בו תנאי ז"א כיון דבתחילת הנזירות לא הי' חלות להנזירות רק בתנאי איך אפשר עכשיו לבטל את התנאי דוקא במידי דלא הו' חל מעולם רק מדרבנן שפיר י"ל כיון דנא חל לענין קרבן ל"מ בו תנאי אבל הכא דמתחילתו חל הנזירות גם לקרבן והועיל בו התנאי ושוב שפיר י"ל דלא פקע וז"ב וחוץ לזה י"ל דגם בנזירות כזה דלא הי' עליו חלות לענין קרבן מעולם אפ"ה מועיל בו תנאי דכבר כ' הפלאה בהא דהקשו בתוס' דאיך מועיל תנאי בנזירות הא ליתא עי"ש דלכאורה צ"ב כיון דנזירות הוו רק דיבור א"כ בפשיטות צריך להיות מועיל בו תנאי דאתי דיבור ומבטל דיבור וא"צ להיות בו דיני תנאי כמ"ש בתוס' כתובות דנ"ו וע"כ דעיקר קושית התוס' הואיל דבנזיר איכא קרבנות חשיב כמעשה ושוב לא אתי דיבור ומבטל מעשה ורק דילפינן מב"ג וב"ר ושוב בעי ד"ת דומיא דהתם וע"ז חידשו התוס' שפיר הואיל דגוף הנזירות הוי רק דיבור ועוקר המעשה הוא מכח הקרבנות א"כ הקרבנות הרי ישנו עי"ש עכת"ד ונשמע דבנזירות כזה דליכא בו קרבן א"כ גוף הנזירות ל"ח רק דיבור שוב שפיר מועיל בו תנאי אף דליתא עי"ש הואיל דנגד דיבור א"צ ד"ת כסברת הפלאה וז"ב

ד) נחזור לנ"ד הנה כת"ה כ' דהלשון של הכתב אינו מדוקדק באמת ע' בספרי ח"א סי' ס"א שהבאתי דלאביי בשבועות ד"כ בשבועה סגי בגילוי מחשבתו ה"ה הכא נהי דהלשון אינו מדוקדק מ"מ יש ג"ד שרצו לקבל על עצמם בחומר שבועה א"כ חשיב עכ"פ בכלל יד ונהי די"ל בשבועה בכתב דעיקרו משום גילוי מחשבתו והוי ג"כ רק כעין יד והיכי דגם הלשון של הכתב אינו מדוקדק שוב י"ל דבכה"ג ל"ח שבועה כלל משום דהוי כמו יד ליד אך באמת קשה לסמוך על זה לדינא אולם די"ל דבגוף הדבר בהא דשבועה בכתב כבר כ' בשו"ת ד"ח דגם המחמירין הוא רק משום דס' ד"ת לחומרא וא"כ נענין להתיר להם בחרטה דלשי' הריב"ש בנ"ד ל"ח בכלל נדר עד"ר ואף לשי' מהרי"ק דחשיב כמו עד"ר מ"מ כ' בשו"ת משיב כהלכה ובשו"ת מהרי"א סי' שכ"ט דרק מדרבנן חשיב כעד"ר ושוב י"ל ס' דרבנן לקולא דשמא שבועה בכתב ל"מ ואף דקודם המתרה הי' ס' ד"ת ושוב הי' מקום לומר דדמי לס' בנתגלגל דאסור מ"מ י"ל כמ"ש בשעה"מ פ"ו דמקוואות דבנולד על ד"ת ודרבנן ביחד אף דמחמירין לענין הד"ת אפיה מקילין לענין דרבנן כמו בס' ביצת נבילה וגם י"ל לפמ"ש החוות יאיר דכל הא דל"מ התרה בעד"ר הוא רק מדרבנן ושוב ל"ח טפי מס' דרבנן דהא בשבועה בכתב יש ס' אי הוי כלל חלות השבועה ובפרט שי"ל דגם המהרי"ק הסובר דבכה"ג חשוב בכלל עד"ר כוונתו רק מדרבנן אבל מה"ת י"ל דגם מהרי"ק מודה להריב"ש דבכה"ג ל"ח בכלל נדר עד"ר ולשי' הסוברים דגם בעד"ר ממש רק מדרבנן ל"מ התרה וא"כ י"ל בנ"ד דהוי בכלל תרי דרבנן ולפמ"ש בשעה"מ פ"י דמקוואות וחוו"ד סי' ק"י דבתרי דרבנן אף בס' נגד ח"א אזלינן לקולא הואיל דבזה עשו חז"ל את הס' להיתר גמור ודעת הפמ"ג בסי' שצ"ד דבתרי דרבנן יש להקל בספק אף היכי דהוי תרתי דסתרי עיי"ש ולפ"ז י"ל דבתרי דרבנן יש להתיר גם ס' בנתגלגל דעיקר הא דמחמירין בס' בנתגלגל משום דחשוב כמו תרתי דסתרי ובתרי דרבנן הא מקולין גם היכי דהוי תרתי דסתרי וכעין זו כ' ברשב"א ריש נדה דבדשאבד"ל דגזה"כ שאינו מקב"ט מס' אז אף בתרתי דסתרי יש להקל עיי"ש וכה העירותי בחידושי בהא דכ' המהרי"ט דלשי' הרמב"ם ז"ל הא דכתבה רחמנא להתיר ס' ממזר היינו אף בתרתי דסתרי להתירו בבת ישראל וממזרת ומוכח דתרתי דסתרי באמת הו' אסור מה"ת לולי גילוי דקרא אף דכבר כ' התוס' פסחים ד"י דהא דבבאו לישאל בב"א שניהם טמאים הוא רק מדרבנן אף דהוו תרתי דסתרי אך באמת התם הטעם משום דיש להעמיד לכל אחד בחזקת טהרה וכמ"ש התוס' שם אבל עכ"פ נשמע דהיכי דכתבה התורה קולא מיוחדת הכוונה להתיר אף בתרתי דסתרי וא"כ ה"ה בתרי דרבנן וז"ב

ה) ובפרט דכבר הבאתי בחידושי שיטת הכנה"ג דבסד"ד אף ס' א' בגוף וס' ב' בתערובות מהני וה"ה דס' בנתגלגל מועיל במידי דכל הספק נצמח מחמת סד"ד דל"ש לומר שכבר אסרנו את הספק הואיל דסד"ד במקומו עומד וא"כ שבועה בכתב דהוו סד"ד שפיר ל"ש להחמיר מכח ס' בנתגלגל ובפרט דכבר כ' בשו"ת בית אפרים או"ח סי' מ"א דהיכי דתיכף ידענו דיוכל להיות נ"מ בדרבנן ל"ח בגדר ס' בנתגלגל א"כ הכא דתיכף ידענו דאחר ההתרה לא יהי' טפי מס' דרבנן שוב ל"ש להחמיר מכח ס' בנתגלגל ובפרט שלפי דברי כת"ה יש מצוה בהתרה זו א"כ לשי' כמ"פ לדבר מצוה אף שאין הרבים שייכים להמצוה ג"כ יש להתיר להם ואף אם הרבים מוחים מ"מ בנוגע לדבר מצוה מוטל על הרבים לבטל דעתם ולהסכים להתיר להם ובפרט שכבר עברו איזה מהם א"כ נודע שיטת הרשב"א מובא במלמ"ל דבכבר עבר מתירין אף בעד"ר כדי שלא יעבור עוד וע' במהרש"א גיטין דל"ג ובתומים סי' ע"ג מ"ש בזה ע"כ מכל הני טעמי נלע"ד דיש להקל להתיר להם ע"י פתח וחרטה כד"ת כנלע"ד בס"ד לדינא: ג' בא תרס"ח ראדמישלא וצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סי' ל"ו להרב הגאון המפורסי' פאר הדור וכו' כקש"ת מ' אברהם מנחם (שליט"א) ז"ל אבד"ק בראדי יצ"ו

בדבר שאלתו באחד שנשא אשה בת ל"ה שנים וכבר עבר ז' שנים מיום שנשאה ועוד לא ילדה וכפי הנראה אשה זו לא תלד עוד אחר מלאת לה ארבעים שנים והבעל עוד לא קיים פו"ר וברצון כה"ג להתיר לו לישא אחרת עפ"י ק"ר וכה"ג נתייעץ עמדי להגיד חוו"ד בזה ואכתוב את הנלע"ד בזה

א) והנה כה"ג הביא שיטות הסוברים דר"ג לא גזר במקום מצוה ורק ביבום אכתי יש לאסור משום דאפשר בחליצה וכ' כה"ג הסברא דלשי' הגה"מ בכתובות דחדר"ג ניתקן מכח קטטה וא"כ כמו דדחינן מצות יבום בשביל קטטה כמפורש בש"ס יבמות דמ"ד ובאה"ע סי' קס"ו דמשיאין לו עצה הוגנת ה"ה דיש לדחות מצות יבום בשביל החדר"ג דניתקן ג"כ מחשש