מהר"ש חלק ד רעח

מחויב להשגיח שלא ימחוק אף קצת אות מהשם אבל הדיבוק מותר לגרור בלי שום חשש כנלע"ד בס"ד לדינא: ועש"ק וישלח תרע"ד ראדמישלא וצ"ו הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סי' ל"ה להרב הה"ג חו"ב וכו' כש"ת מ' שרגא פייביש ז"ל מוצד"ק צא נז יצ"ו

בדבר שאלתו באנשים שעשו ביניהם כתב וקיבלו על עצמם באו"ש להתחבר עם אנשי חבורה החדשה והותנו שעשרה אנשים הנקובים בשמותם מהחתומים על הכתב יש להם רשות לשנות וכעת מת א' מהעשרה אנשים הנ"ל ורוב מהחתומים מתחרטים ורוצים כעת להתיר להם להתחבר עם ראשי קהילה שנתמנו כעת וכפי ראות עיני כת"ה יש בזה ענין מצוה וגם איזה מהם כבר עברו זה תורף השאלה

א) וכת"ה העיר די"ל דעי"ז שנתמנו ראשי קהילה אחרים זה גופא הוי כפתח ול"ח נולד משום דהוו נולד דשכיח והביא שיטת המבי"ט דבפתח א"צ היתר חכם מה"ת ולכאורה יש הוכחה לזה מש"ס יבמות דפ"ח דקאמר גבי הקדש אי דידי' משום דבידו לאתשולי והעיר ברשב"א ז"ל דהא י"ל מי יימר דמזדקקי לי' תלתא ולשי' המבי"ט ניחא דע"י פתח מה"ת א"צ היתר חכם ונהי דמדרבנן בעי ג' מ"מ לענין דרבנן שוב ע"א מהימן וכמ"ש בנובי"ק להשיג על הב"ש דע"א נאמן להעיד על מיתת אשה לענין להתיר לו חדר"ג עיי"ש וז"ב אולם יש להעיר מש"ס ב"ק דס"ו דגנב והקדיש מהני משום דהוו שינוי השם והקשו בתוס' דהא הוי שינוי החוזר וכ' הרשב"א דל"ח שינוי החוזר לפי שתלוי ביד ב"ד ושמא לא ירצו להתיר לו אבל לשי' המבי"ט שוב י"ל דחשיב שינוי החוזר וכה יש להעיר בהא דקתני הגנב שהקדיש ואח"כ טבח אינו משלם דו"ה דכי טבח דהקדש טבח א"כ לשי' המבי"ט דמה"ה חשיב שינוי החוזר וכל חלות ההקדש הוו רק מדרבנן א"כ היכי דכל חלות ההקדש הוא רק מדרבנן ל"מ לפוטרו מדו"ה וכמפורש בש"ס שם דלמ"ד מע"ש דרבנן ל"מ לפוטרו מחיוב דו"ה וע' במהרש"ל כתובות דל"ג וצ"ע

ב) אך באמת יש להביא ראי' לשי' המבי"ט מנדרים ד"ט דקאמר כשהן הוהין נוזרין וכשהן מטמאין ורבו עליהן ימי נזירות הן מתחרטין ונמצא מביאין חב"ע ולכאורה צ"ע דהא כ"ז שאין להם היתר חכם לא פקע הנזירות ושוב ל"ח חב"ע ולשי' המבי"ט ניחא דזה הוי כפתח שמצאו דבר שעל אופן זה לא הי' נודרין ושפיר חשוב חב"ע אך מדברי הר"ן שם נראה דלא כהמבי"ט מדכתב לאו דוקא חב"ע אלא כעין חב"ע וסברתו כנ"ל כיון דבלי היתר חכם אכתי לא פקע הנזירות מיהו י"ל דהר"ן יסבור דלמ"ד חב"ע לאו ד"ת גם לענין אכילה לאו ד"ת א"כ שפיר נהי דמה"ת א"צ היתר חכם מ"מ יפה כ' הר"ן דל"ח חב"ע ממש הואיל דמה"ת ליכא שום איסור בחב"ע ומדרבנן הרי שוב בעי היתר חכם ושוב ל"ח חב"ע ולכך כ' כעין חב"ע אבל אכתי ליכא הוכחה לומר דהר"ן חולק על המבי"ט ועפ"ז יונח לנו דברי רש"י דנקט ומביאין חב"ע דרש"י לשיטתו בפסחים דכ"ב דבאכילה לכ"ע חב"ע אסור מה"ת א"כ חשיב חב"ע ממש דמה"ת א"צ היתר חכם ומדרבנן נהי דבעי היתר חכם ושוב ל"ח חב"ע מ"מ ע"י חומרת חז"ל לא יוכל לצמוח קולא לד"ת וכמ"ש בר"ן פסחים ד"ל

ב) ובאמת מלשון הרא"ש מוכח כהמבי"ט מדכתב דהנדר אינו נעקר בחרטה רק ע"י הותר חכם מוכח מדבריו דבפתח שוב א"צ היתר חכם ודייק הרא"ש מדנקט הש"ס לשון מתחרטין מוכח דהכא לא מיירי בפתח רק בחרטה מש"ה מוכרח הרא"ש לדחוק כעין חב"ע אבל היכי דיש לו פתח אכתי י"ל דסובר הרא"ש כהמבי"ט דבפתח מה"ת א"צ הותר חכם שוב מצאתי בשו"ת מהרי"ט סי' י"ט שהרגיש על אביו המבי"ט מש"ס נדרים הנ"ל ובאמת מלשון רש"י חגיגה דף י' בד"ה אחת הפלאה לאיסור מוכח להדיא דגם בפתח בעי הותר חכם אף מה"ת עיי"ש ובני הרה"ג מ' חיים יחי' העיר מש"ס נזיר ד"ז במתני' דקתני הריני נזיר מן הגרוגרות בש"א ה"ז נזיר ובה"א אינו נזיר וקאמר בש"ס דטעמא דב"ש משום דס"ל הקדש טעות הוי הקדש וה"ה נזירות בטעות הוי נזיר והקשה בתוס' דגם לב"ה ליהוי נזיר כיון דאין לו חרטה והעיר מנזיר ד"ט במתני' דאמר אמרה פרה הריני נזירה אם עומדת אני דבש"א הוי נזיר ובה"א אינו נזיר וקאמר הש"ס ג"כ דהלכו ב"ש לשיטתם וב"ה לשיטתם ואמאי לא הקשו התוס' גם שם קושיא וזו וגם העיר דלשי' המבי"ט א"כ ל"ק קושית התוס' הנ"ל כיון דעכ"פ מה"ת פקע הנזירות ע"י היתר חכם אף בלי חרטה וכנודע מדברי המבי"ט ח"א סי' צ"ח דחכם יוכל להתיר מה"ת אף בלי פתח וחרטה ורק די"ל, בכוונת קושית התוס' דכיון דעכ"פ מדרבנן בעי חרטה שוב גם לב"ה צריך להיות עכ"פ נזיר מדרבנן ולפ"ז י"ל כ"ז בד"ז שפיר משכחת גם לב"ה עכ"פ נזירות מדרבנן אבל בד"ט הא מיירי בנזירות בתנאי א"כ כבר הקשה בתוס' נזיר די"א איך מועיל תנאי בנזירות הא ליתא עי"ש ותירצו דעכ"פ הקרבנות ישנו עי"ש וכבר כ' בתוס' נזיר ד"ב דבנזיר כזה דלא חל הנזירות רק מדרבנן ליכא בו קרבן ושוב ל"מ בו תנאי וממילא לא יוכלו התוס' להקשות בד"ט דיהי' עכ"פ נזיר מדרבנן משום דליכא חרטה ז"א הואיל דלשי' המבי"ט חכם יוכל להתיר מה"ת אף בלי חרטה ואי דנימא דיהי' עכ"פ נזיר מדרבנן הואיל דמדרבנן בעי חרטה לענין זה שוב י"ל כיון דהתם מיירי בנזירות ע"ת שוב א"א לומר הכוונה דיהי' נזיר מדרבנן כיון דבנזיר דרבנן ליכא קרבן ושוב לא הי' מועיל תנאו עכת"ד ודפח"ח ובאמת לענ"ד ז"א דמ"ש די"ל דלב"ה ל"ח נזיר אף דאין לו חרטה הואיל דמה"ת חכם יוכל להתיר אף בלי חרטה באמת אי נימא דחכם יוכל להתיר מה"ת אף בלי חרטה שוב גם לב"ש הי' מועיל דעיקר הא דלב"ש ל"מ שאלה משום דס"ל הקדש טעות הוי הקדש וכ"ז היכי דהחכם אינו מתיר רק ע"י פתח וחרטה א"כ עיקר ההיתר משום דהוי נדר בטעות אז לב"ש לא הי' מועיל התרה משום דלדידי' הקדש טעות הוי הקדש אבל א"נ דחכם מתיר בלי חרטה א"כ ע"כ דאין טעם ההיתר מכח דמשוי לה לנדר טעות רק הטעם מכח גזה"כ בכה"ג שוב גם לב"ש הי' מועיל התרה ומדחזינן התם דלב"ש ל"מ התרה ע"כ דסוגיא דהכא סובר דגם חכם לא יוכל להתיר בלי חרטה ושוב שפיר הקשו בתוס' דגם לב"ה יהי' נזיר כיון דאין לו חרטה וז"ב

ג) וגם מ"ש דכיון דמה"ת חכם מתיר בלי חרטה