מהר"ש חלק ד רעז

דמי לחיגר ביום ראשון הואיל דידעינן דלמחר יהי' ראוי

ג) ובאמת יש להעיר ממ"ש בשאג"א סי' ו' דבעומד באמצע שמ"ע ושומע קדושה די"ל דאינו יוצא בשמועה ונהי דשומע כעונה מ"מ היכי דאסיר לענות לא אמרי' שומע כעונה דהוי כמו אינו ראוי לבילה ומוכח דגם היכי דרק איסורא רכוב עליו ג"כ חשיב אינו ראוי ודלא כשיטת הב"ח ואולי ש לומר דכוונת הב"ח הוי דוקא לענין שבת דרק יומא קגרים וקיל טפי וכסברת הט"ז בחי"מ סי' ר"ח לענין אעל"מ עיי"ש וע' בפרישה יו"ד סי' א' לענין ערום דל"ש שומע כעונה וע' פמ"ג או"ח סי' ק"ד לענין מי שידיו מטונף די"ל דל"ש שומע כעונה מכח דאסור אז לברך ורק שם כ' דאי בעי הי' יוכל לנקות ידיו אבל עכ"פ מוכח דע"י איסור ל"ח כעונה וגם יש להעיר מש"ס ב"ב דקנ"ו דקאמרו רבנן בשבת דבריו קיימינן אבל לא בחול ר"י אומר בשבת ק"ו בחול וכ' רשב"ם בשבת אף שאיני ראוי לקנין מכ"ש בחול דראוי לקנין וכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת א"כ מפורש דבשבת מכח האיסור שבת חשיב אינו ראוי אף דרק יומא קגרים ונשמע דלא כהב"ח הנ"ל

ד) ובאמת בזה יש להעיר בהא דהערי' דבשבת הי' הו"א לומר דלא יועיל משום דאינו ראוי לקנין וקשה הרי כל איסור קנין בשבת אינו רק מדרבנן וא"כ עכ"פ מה"ת מיקרי ראוי ונהי דעכ"פ מדרבנן אינו ראוי מ"מ כבר נסתפק במלמ"ל פ"ז מתרומות די"ל דאינו ראוי מדרבנן ל"ח בכלל אינו ראוי מה"ת י אך באמת ניחא דכיון דכל הא דמועיל צוואת שכ"מ בדיבור לחוד הוא רק מדרבנן א"כ לענין זה שפיר י"ל כיון דעכ"פ מדרבנן אסור לקנות בשבת שוב עכ"פ לזה חשיב אינו ראוי שלא יועיל צוואת שכ"מ בדיבור לחוד ודרבנן מהני לדרבנן כמ"ש בתוס' חולין דע"ג ור"ן פסחים ד"ל ושפיר קאמר ר"י דמדחזינן דמהני בשבת נשמע ממילא דא"צ כלל שיהי' ראוי לקנין וז"ב עכ"פ מבואר מדברי הרשב"ם דלא כשיטת הב"ח אולם לעומת זה מצינו בש"ס פסחים דס"ט דמשני גברא לא חזי והיינו חולה או זקן אבל הזאה בטמא גברא חזי תקוני הוא דלא מתקן וכ' התוס' דאף א"נ דשלא לאוכליו מעכב כ"ז בלא חזי בגופו אבל היכי דבגופו חזי ורק שמעוכב מכח איסור הזאה בשבת מיקרי חזי ומוכח דהיכי דרק איסור שבת גורם אכתי חשיב ראוי ונהי די"ל דוקא התם דהזאה הוי רק שבות דרבנן אבל באיסור ד"ת אכתי י"ל אף דיומא קגרים אכתי חשוב אינו ראוי וכמ"ש התוס' פסחים ד"פ בחד תירוצא דהיכי דמה"ת יוכל לבוא אף דמדרבנן לא יוכל לבוא חשיב ראוי עיי"ש אך באמת מסקי התוס' שם דאף אי תחומין ד"ת אפ"ה דוקא ערל וטמא מיקרי לא חזי כיון דלא חזי בנופו אבל היכי דרק מחמת איסור לא וכל לבוא שפיר חשיב חזי ונשמע שפיר כשיטת הב"ח

ה) וכה יש להעיר מש"ס יומא ד"ז דקאמר ר"ש דאף באינו על מצחו מרצה ומביא ראי' מכה"ג ביוהכ"פ ולכאורה תיקשי לפי"מ דמפורש התם דבנשבר הציץ לכ"ע אינו מרצה דרשינן הראוי למצחו מרצה א"כ נהי דסגי בראוי למצחו מ"מ באירע טומאה בשעת עבודה בפנים דאז הרי לא משכחת שיהי' על מצחו דעבודת פנים אינו רק בד' בגדים ובעובד בח' פסול מכח יתור בגדים ושוב ל"ח בכלל ראוי למצחו ושוב נימא דאינו מרצה כמו בנשבר הציץ ועכ"ח דהיכי דרק מחמת איסור אינו ראוי אכתי חשיב בכלל ראוי למצחו והיינו כסברת הב"ח וז"ב

ו) עכ"פ גם לשי' הב"ח כ"ז היכי דעכ"פ למחר יהי' ראוי אבל היכי דנימא דלעולם אסור לגרור דיבוק שבין השם א"כ הרי לעולם לא יהי' ראוי שוב הגרירה מעכב דחוששין לשי' הסוברים דגרירה מעכב וכבר כ' בשו"ת בית אפרים סי' ס"א דגם בשם הפסול מכח ס' מותר לגרור דעכ"פ ל"ח דרק השחתה אך בעיקר הספק אם צריכים לכסות צד השני של ה' עם הגג דאולי אז יגיד התינוק שהוא ח' באמת מבואר באו"ח סי' ל"ב סעיף ט"ז דבנפסק האות מראין לתינוק וא"צ לכסות האותיות ובט"ז כ' דאם יש הפסק ברוחב האות צריך לכסות חלק התחתון דהתינוק יצרף גם חלק התחתון שנפסק אבל לענין היכי אם יש בו שיעור אות א"צ לכסות ובמג"א סקי"ט כ' בשם מהרי"ט דצריכין לכסות מלפניו והפמ"ג בשם הלביש כ' דא"צ לכסות שאר האותיות ובאמת נלע"ד דאף לשיטת המהרי"ט י"ל דוקא שם בנפסק אורך האית ולא נשאר חלק התחתון א"כ נעשה שינוי בגוף האות ורק שהדין דבנשאר שיעור אית כשר וכיון דאנו מסופקין אם באמת נשאר שיעור אות ומוכרחים לברר ע"י ותינוק שפיר י"ל דצריך לכסות כדי שלא ירגיש התינוק משאר האותיות ובעי שיכיר מעצמו שיש לו צורת ו' ואז כשר אבל בנ"ד דבגוף האות לא נעשה שינוי רק שנעשה דיבוק מ"ו לה' בכה"ג אינו מבואר כלל בש"ע שיהי' צריכים להראות לתינוק רק מבואר בסתם דמותר לגרור א"כ ממנ"פ אם נשתנה האות ל"מ גרירה כמ"ש במג"א סקכ"ז ואם און רואין שינוי באות שוב מהני גרירה וא"צ לכסות צד השני של "ה" שמא עי"ז יגיד התינוק שהוא ח' הואיל דלפנינו ליכא שינוי בהאות א"צ לחוש שמא ע"י הכיסוי נדמה לו לאות אחר ודוקא בנכנס ראש למד לחלל ר' בשיטה העליונה וצריכים להראות לתינוק דאז הדין דצריכים לכסות שורה התחתונה שאני התם דיש שינוי בגוף האות דמסתמא אם נכנס למ"ד לתוך ר' נשתנה צורת האות וכמ"ש בב"ש אה"ע סי' קכ"ה ס"ק כ"ה וא"כ אם באמת נשתנה האית ל"מ הכרת תינוק ורק דאכתי יש עכ"פ סי שמא באמת נשתנה צורת ר' ובעי להראות לתינוק להוציא מידי ס' אז א"ש הא דצריכים לכסות ועיי"ש ברמ"א אה"ע סעיף י"ח דא"צ לכסות האותיות מהצדדין רק מראין לו כך ועיי"ש בח"מ ובב"ש

ז) אבל היכי דלפנינו לא נשתנה צורת האות א"צ לכסות ולהראות לתינוק בשעה שמכוסה מכח שמא ע"י הכיסוי יהי' דומה לאות אחר וע' שו"ת ד"ח ח"ב סי' קל"ב שכתב לענין נכנס למד לחלל כ' פשיטה ואחר הכיסוי מאות שלמטה נדמ' לה' ארוכה דאם לפנינו לא נשתנה האות א"צ לכסות רק כ' שם דכיון שיש דיעה שכל שנכנס לחלל אות חברתה מיפסל אף בלא נשתנה צורת אות לכך מותר למוחקו עיי"ש עכ"פ מבואר מדבריו דכל שלפנינו לא נשתנה צורת האות א"צ לכסות שורה התחתונה שמא ע"י הכיסוי יהי' נדמה לאות אחר וא"כ בנ"ד בדיבוק שבין האותיות ונעשה אחר גמר האותיות בכה"ג לכ"ע מותר לגרור דלשי' הסמ"ק והרשב"א מותר מכח שנעשה אחר גמר האותיות ולדידן שרי משום דליכא שינוי בגוף האות וכיון דלפנינו לא נשתנה צורת האות פשיטא דא"צ לכסות ואף אם אחר הכסוי הי' אומר שהוא ח' לא איכפת לן כיון דלפנינו ליכא שום ספק אי נשתנה צורת האות ע"כ לפענ"ד מותר לגרור הדיבוק ורק יראה להיות נזהר שלא ימחוק ק"ו קצת מגוף השם דגם במוחק מקצת אות משם אף בנשאר עוד צורת אות עובר איסור ונהי דלשי' הנוב"י בכה"ג ליכא רק איסור דרבנן אכן בשו"ת הרמ"ע מפאני מבואר דיש בזה איסור תורה מדין ח"ש באיסורין עיי"ש לכן