מהר"ש חלק ד רעו

ובפרט שההאנדשלאק לא נעשה על סכום ז' אלפים וה' ר"כ בוודאי דהי' יכול לחזור קודם החלטת הליצטאציא ובפרט כיון שאמר לו שלא ליתן יותר מז' אלפים וה' ר"כ ולא השגיח ונתן יותר מכפי שאמר לו יש הוכחה שקנאו לעצמו דלמ"ל לקנות לצורך השותפות והוא יפסיד המותר וא"כ אחרי דיש הוכחה שקנאו לעצמו שוב לא יוכל לכוף לשמעון להיות שותף אף לסכום ז' אלפים וה' ר"כ

ג) ולכאורה יש להעיר מחו"מ סי' קפ"ב סעיף ח' דבשלח לו למכור סאה ומכר סאתים מ"מ אם הלוקח מסכים ליתן לו סאה מחויב המוכר ליתן לו דמוסיף ל"ח משנה מדעת משלחו אך באמת ז"א דהתם במה שמכר השלוח יותר באמת אין לו כח למכור דבר שאינו שלו ואיני נראה מזה שחזר מהשליחות רק שהי' סובר אילי יתרצה המשלח למכור גם סאתים ואם לא יסכים למכור יותר עכ"פ גם השליח לא והי' מוכרח להוסיף לו עוד סאה ושפיר י"ל דעכ"פ על סאה אחת ששלח לו למכור חל המכירה אבל הכא בשעה שהוסיף יותר מז' אלפים וה' ר"כ הרי עבר ע"ד שמעון וראובן הרי מוכרח ליתן כמה שהבטיח על הליצטאציע א"כ פשיטא דהוי כבירור דאז קנאו רק לעצמו דאל"כ לא הי' רוצה להפסיד מעות מכיסו בשלמא אם הי' אומר אז בפני עדים או עכ"פ לשמעון שקונה להשותפות בעד ז' אלפים וה' ר"כ והמותר יפסיד מכיסו אז שפיר הי' עכ"פ נקנה להשותפות בסך ז' אלפים וה' ר"כ אבל בנ"ד דלא הי' כן כבר נתבטל השותפות ר וע' בש"ס מעילה ד"כ דמוכח דדוקא באומר אחת אדעתא דבעה"ב אז ל"ח כעוקר שליחתו ובעה"ב מעל אבל בסתם י"ל דבמכר ביותר עקריה לשליחתו ונהי דבכתובות דצ"ח משמע דאמרי' דחשיב כמוסיף על דבריו מ"מ י"ל דוקא שם דאם יסכים הבעה"ב על המותר עכ"פ לא יפסיד השליח ושפיר י"ל דלא עקר שליחתו אבל הכא שמגיע לו הפסד מן המותר מז' אלפים וה ר"כ שפיר יש הוכחה ברורה דחזר משליחתו וקנאו לעצמו ושפיר לא יוכל ראובן לכוף כעת את שמעון להיות שותף אף בסכום ז' אלפים וה' ר"כ כנלע"ד בס"ד נדינא

ה' מצורע תרע"ד ראדימישלא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סי' ר"ד להרבני המופלג בתוי"ר וכו' כש"ת מ' אהרן נ"י סת"מ מצעשינוב יצ"ו

בדבר שאלתו בהניח נייר על היריעה והעמוד עליו נר כדי שיוכל לכתוב שורה התחתונה ומחמת שהי' הנייר מלוכלך בדיו בקצה השני נעשה דיבוק על שני אותיות האחרונות שבשם והדיבוק הו' כזה וה ורק ג' תינוקות הכירו כי הוא אותיות וה מהשם כי הכירו ההפרש שבין ו' לה' ורק שכת"ה נסתפק דאולי צריך לכסות להתינוק כל הה' ורק רגל ימין יושאר ואז יוכל להיות שיגיד התינוק שהוא ח' שיהי' נראה לו כשני זייני"ן וחטטרת על גבו והביא דברי מהרי"ט המובא במג"א ס"ק י"ט ומספר דע"ק זה תורף השאלה

א) והנה בגוף דין דיבוק אותיות ידוע שהוא מחלוקת הפוסקים דלשי' הסמ"ק בנעשה הפסול אחר הכתיבה אף בנפסל גוף האות והיינו שנפל טיפת דיו עלן האות או מ' פתוחה שנסתמה סגי בגרירת מקום (הדיבוק ול"ח ח"ת כיון שכבר הו' נגמר צורת האות כתיקונו ואף שנפסל אח"כ מ"מ אם הסירו הדיו או מקום הדיבוק נתעורר קדושה והראשונה וכמו דאינו מעכב אם ניקב סמוך לאות אחר הכתובה דל"ח מוקף גויל ואפ"ה אינו פוסל לחד תירוץ בב"י סי' ל"ב וה"ה דליכא חשש ח"ת בכה"ג אבל בנדבק מתחילת הכתובה אף אות לאות מ"מ פסול ונהי דתינוק יוכל להכיר האותיות מ"מ ל"ח כתיבה תמה ורק בס"ת מהני תיקון ולמחוק כל השני אותיות אבל גרירת הדיבוק נ"מ דחשיב ח"ת וא"כ בתפילין אם כבר כ' אחריהן שוב נ"מ תיקון דהוי שלכס"ד והרשב"א ג"כ קאי בשיטה זו דאם נעשה הדיבוק אח"כ אף בגוף האות כמו מ' פתותה שנסתמה מהני גרירת הדיבוק ול"ח ח"ת ולא עוד דדעת הרשב"א דא"צ לגרור כלל דכל הראוי אינו מעכב וע' ברשב"א שבת דק"ד בהא דחטריה לגגו דחי"ת ועשאו ב' זייני"ן דמבואר בש"ס דחייב לענין שבת וכ' הרשב"א דע"כ דבכה"ג ל"ח ח"ת דאל"כ לא הי' חייב לענין שבת ועיי"ש בר"ן נשמע דלשי' הרשב"א בדיבוק אות לחברתה וצורת האות עליו א"צ לגרור אבל מ' פתוחה ונסתמה אח"כ עכ"פ צרין לגרור ורק דלא מיפסל משים ח"ת אבל גרירה בעי לפי שאין צורת האות עליו אך אנו קיי"ל כשיטת הסה"ת דגם בנפסל האות אחר הכתיבה והיינו שנפל דיו או מ' פתוחה שנסתמה צריך לגרור כל החרטום דבלא"ה יפסול משום ח"ת ואם נעשה דיבוק מאות לחברתה בין אם נעשה קודם שנגמר האות בין אח"כ צריך לגרור ורק דליכא בזה חשש משום ח"ת כיון דליכא בזה שינוי בגוף האות לכך מותר לתקן ולגרור הדיבוק לחוד ול"ח ח"ת ובמחבר סי' ל"ב סעיף י"ח מפורש דבדיבוק אותיות זה לזה בין קודם שנגמר בין אח"כ פסול וצריך לגרור ומיהו גרירה מהני ול"ח ח"ת כיון שהאות גופא לא נשתנה ובט"ז שם הביא שיטת הרשב"א והעלה דבנעשה אח"כ אפשר לסמוך על הרשב"א להכשיר בלי גרירה ובמג"א ס"ק כ"ז כ' בשם הב"ח דבנדבק כל האות ל"מ תיקון ובנת"ח שם העלה להקל

ב) ולדינא אנו סומכין אשיטת סה"ת (דבנעשה דיבוק בין אות לאות אף מתחילת הכתיבה מהני גרירת הדיבוק ול"ח ח"ת וגם בתפילין ל"ח בכלל שלכס"ד ועיי"ש בשע"ת ס"ק ל"א שכ' בשם הדבר שמואל דרק ביש ס' שמא נעשה הדיבוק לאחר שנגמרו האותיות אז מהני גרירה מכח ס"ס שמא נעשה אחר גמר האותיות ושמא כסה"ת אבל היכי דוודאי נעשה קודם גמר האותיות יש להחמיר מכח שיטת הסמ"ק והרשב"א וחשיב שלכס"ד ורק שכ' שם דהסופרים נהגו להקל יצא דהמנהג להקל לגרור בדיבוק שבין האותיות וליכא חשש לא מכח ח"ת ולא מכח שלכס"ד ורק בנשתנה צורת האות ע"י הדיבור כ' במג"א דהוי כמו מ' פתוחה שנסתמה ובבאה"ט שם בשם אבן עוזר כ' דנדבק אות לחבירו בתחלת הכתובה ל"מ גרירה ובפמ"ג אות כ"ח כ' דגם באותיות השם שנדבקו למטה ג"כ מותר לגרור ולא אמרי' שמא כשיטת הרשב"א דא"צ לגרור ושוב גור בחנם ז"א דאי אסור לגרור לעולם שוב הי' חשוב אינו ראוי לבילה דדוקא לענין שבת כ' הב"ח דאיסור גרירה בשבת לא משוי לה לאינו ראוי כיון דיהי' ראוי למחר וכה"ג כ' בתוס' חגיגה ד"ב דנהי דקרבן קטן לא חזי להקריב ביו"ט אפ"ה לא