מהר"ש חלק ד רעא

לאחר שנשתטה והטעם משום דס"ל דבכל עניני שליחות הפעולה מתייחס להשליח וכיון דכבר מסר לו כח הבעלים השליח עומד לגמרי במקום הבעלים וא"כ לפ"ז י"ל דבאמת בעי שיהי' בשעת כתיבה ראוי לנתינה ושפיר בכותב גט לאשתו נשתטית י"ל דל"מ והא דנשתטה הבעל בשעת כתובה כשר מה"ת הטעם משום דעכ"פ קודם הכתובה בשעת מינוי השליחות לשי' הסוברים דבעי' שליחות בכתובה או אף לשי' הסוברים דל"צ שליחות וכמ"ש הב"ש סי' ק"כ מ"מ לשי' המרדכי יבמות דכיון דבעי דעתו בגט חשוב כמו שליחות וא"כ הרי הי' הבעל שפוי בדעתו וממילא קיבל השליח כח הבעלים וא"כ בכה"ג חשוב שפיר כאלו בשעת כתיבה ראוי לנתינה דהרי כיון דמסר לו כח הבעלים יוכל ליתן הגט אף בעת שטותו

ז) אולם יש להסביר דברי הגרח"כ ז"ל דלפי דברי יוצמח דאם לא עשה שליח רק על הכתיבה לחוד בכה"ג שוב בנשתטה בשעת כתיבה לא יועיל דנהי דנימא דלענין הכתיבה כבר מסר לו כח הבעלים ומהני אף אם בעי שליחות בכתיבה מ"מ שוב ל"מ משום דאינו ראוי לנתינה ואם הי' כן הו"ל להרמב"ם לפרש דאם לא עשה שליח רק אכתיבה לחוד ל"מ כתיבה בעת שטותו וכן הרגיש בזה בשו"ת תפ"צ ונשמע דלא כסברת הפנ"י הנ"ל וכן בשיטת הטור דסובר דנשתטה בשעת כתובה פסול מה"ת ג"כ א"א לומר דטעמו כסברת הפנ"י דבעי שבשעת כתיבה יהי' ראוי לנתינה דהא באמת כתב הב"ש דאף לשי' הטור אפ"ה נשתטה בשעת נתינה כשר מה"ת ומוכח דבעשה שליח על הנתינה בעודו בריא אף אם ותנו בשעת שטותו כשר מה"ת א"כ איך אפשר לומר דהא דפסול בנכתב בשעת שטותו הוי משום דאינו ראוי לנתינה ז"א דהא בשעת שטותו כשר לנתינה מה"ת עכ"פ בעשהו שליח והנה לכאורה סברת הב"ש שכ' דגם לשי' הטור בנשתטה בשעת נתינה כשר מה"ת צ"ב מאי חילוק יש בזה דהא באמת מוכח בירושלמי דאף בשעת חלות הגט בעי שיהי' שפוי בדעתו אך באמת י"ל דכבר הבאתי שיטת הרמב"ם דנשתטה בשעת כתיבה כשר מה"ת משום דהפעולה מתייחס להשליח ורק אחר שמסר לו המשלח כוחו השליח עומד לגמרי במקום הבעלים ולפ"ז וי"ל דגם הטור מודה לסברא זו ורק דס"ל להטור דבאמת ידוע שיטת מהרי"ט דהקדש ל"מ עי"ש משום דהו"ל מילי ותמהו עליו דהא שליח ראשון מהני גם במילי אך באמת י"ל דבכל שליחות דהוי מילי בשעת גמר שליחות הוי מעשה כמו בכתיבת גט אבל בהקדש דבגמר ג"כ ליכא רק מילי ל"מ וא"כ י"ל דאם מינה שליח על כתיבת גט נהי דמהני השליחות תיכף מ"מ כ"ז שלא נכתב א"א לומר דקיבל כח הבעלים דעל מילי לחוד א"א לחול כח הבעלים מה"ט בעינן לייחס עוד הפעולה אל המשלח אבל אחר שכבר נכתב אז מקבל כח הבעלים ושפיר יכול ליתנו בעת שטותו וכ"ז היכי דמינה שליח שפיר יכול ליתנו בעת שטותו אבל בנותן גט בעצמו בוודאי דצריך להיות שפוי בדעתו אף בשעת חלות הגט עכ"פ נשמע דע"י שליח יוכל ליתנו אף בעת שטותו ועכצ"ל דהא דאינו יכול לכתוב בעת שטותו אינו משום דאינו ראוי לנתינה רק ע"כ הטעם דלענין כתיבה לחוד כיון דלשי' הטור קודם הכתיבה אין לו כח הבעלים א"כ לא מבעיא אי בעי שליחות בכתיבה בוודאי צריכין לייחס פעולת הכתיבה למשלח לכך פסול בנשתטה ואף אי ל"צ שליחות בכתיבה אפ"ה כיון דבעי ציווי הבעל ובלא"ה ל"ח לשמה א"כ בעי שיהי' בר ציווי בשעת כתיבה ולשי' הרמב"ם אמרי' כיון דמיד בשעת ציווי מקבל כח הבעלים א"כ תו ל"צ כלל לציווי הבעל דכמו באם הבעל גופא כותב הוי לשמה ה"ה הכא דהשליח קיבל כח הבעלים חשוב לשמה וממילא נשמע דלא כסברת הפנ"י ושוב נכונים החילוקים שכ' הגרח"כ והתפ"צ דשם בהא דאשה דעלמא לא הוו ראוי לכתיבה ג"כ דאינו אשתו כלל אבל הכא ראוי לכתיבה כיון דיש עניני אישות ונהי דאינו ראוי לנתינה מהני וחשיב לשמה וז"ב

ח) עוד יש לי להוכיח כשיטת רח"כ והתפ"צ דאי כסברת הפנ"י יוצמח דקרא דכתוב ונתן בעו שיהי' בשעת כתובה ראוי גם מצד הגברא א"כ תיקשי בהא דכ' הב"י דבין כתיבה לנתינה אם נשתטה אין קפידא אף אם נשתטה באמצע הכתיבה אם פסק אז מלכתוב וגמרו אח"כ כשהי' שפוי בדעתו מהני והא מפורש בטור סי' קכ"ד דאם חיברו בין כתיבה לנתינה ג"כ פסול וכ' הב"י בשם רשב"א להקל דעיקר הקפידא רק דבשעת כתיבה לא והי' מחוסר רק נתינה אבל אח"כ אין קפידא אבל בירושלמי מפורש דכיון דכתיב וכתב ונתן בעי שמתחילת הכתיבה עד שעת הנתינה יהי' ראוי בכל שעה לנתינה בלתי מחוסר מעשה וא"נ דנם מצד הגברא בעי שיהי' ראוי לנתינה בשעת כתיבה א"כ שוב נימא דבעי שיהי' ראוי לנתינה בכל שעה וא"כ אף בנשתטה באמצע יופסל וע' ברשב"א קדושין דס"ב בהא דבעיא ר"א הנותן שתי פרוטות לאשה והקשה מ"ש מנותן קדושין אלאחר שלשים יום ותירץ הרשב"א ז"ל דשאני התם דבכל הזמן והי' ראוי לקדושין אבל הכא יגיע זמן שלא יהי' ראוי לקדושין ויש ספק אי בעי רק שבשעת אמירה יהי' ראוי לקדושין אבל בין שעת אמירה לחלותו אין קפידא אם יש זמן שאינו ראוי לקדושין או דבעי שיהי' ראוי בכל שטה משעת אמירה עד שעת חלות הקדושין עיי"ש יצא דיש צד לומר דבקדושין בעי שמשעת אמירה עד שעת חלותו יהי' ראוי לקדושין וא"כ א"נ דהא דכתוב ונתן הכוונה דמצד הגברא בעי שיהי' בשעת כתיבה ראוי לנתינה א"כ גם בנשתטה באמצע יופסל דבעי שבכל שעה ושעה יהי' ראוי לנתינה וע"כ דמצד הגברא ליכא קפידא ועיקר הפסול לכתוב בעת שטותו משום דבעי שליחות בכתיבה או דבעי עכ"פ ציווי הבעל משום לשמה ושוב בעי שיהי' בר ציווי בשעת כתיבה דאל"כ חשוב כנכתב שלא בציווי הבעל וחשיב שלא לשמה ושוב צדקו דברי רח"כ והתפ"צ דרק בנשתטה הבעל פסול אבל בנשתטית שפיר מותר לכתוב דנהי דלא חזיא אז לנתינה מ"מ הא לא בעי שיהי' בשעת כתובה ראוי לנתינה וז"ב בס"ד

ט) עכ"פ יצא דמכח חשש שלא לשמה אין לנו לדון בנ"ד ורק דאכתי נשאר החשש מכח כ"מ דלא מצי עביד ואולם נודע מ"ש הבי"מ דעיקר תלוי אם החסרון הוא בהמגרש אבל הכא דמכח המגרש ליכא שום ריעותא ורק דל"ל כעת יד לקבל הגט בכה"ג שפיר אמרי' דאח"כ לכשתשיג ידה לקבל הגט שפיר מהני עי"ש וגם כבר כ' בשו"ת רח"כ דממנ"פ מהני דאי ראויה לשמור גיטה א"כ מהני מה"ת ונהי דמדרבנן ל"מ הגט בשעת שטותה מ"מ לענין דרבנן ל"ש החשש מכח לא מצי עביד וכמ"ש במלמ"ל פ"ב מביאת מקדש ואי אינה ראויה כלל אף לשמור גיטה א"צ כלל לגרשה אולם לפמ"ש התפ"צ וח"ס סי' י"א דעכ"פ מועיל מטעם זכיה להבעל להצילו מחדר"ג אם יהי' לו אז אשה אחרת ולפ"ז לא יצטרך ליתן לה גט אחר כשתשתפה אולם בזה לא אכניס עצמי אחר שכבר הוכיח הנוב"י דחייב ליתן לה גט אחר לכשתשתפה וכן לסברת הרח"כ ג"כ חייב ליתן לה גט אחר ע"כ הדבר פשוט דגם מצד לא מצי עביד ליכא חשש בנ"ד ומעתה נלע"ד דבנ"ד יש להתיר אף באם לא ישליש מעות מזומן על מזונותיה דבאמת כ' הב"ש דמה"ט