מהר"ש חלק ד רע

המפורשים איך שייך לומר עדל"ת בנדר הרי חשיב אפלק"ש ע"ו שאלה ורק שכ' הב"ט דא"נ עדל"ת שוב והי' חשיב כלא חל הנדר ושוב ל"ח אפשר בשאלה דאין מתירין הנדר עד שיחול וא"כ י"ל דזה כוונת הרשב"א במ"ש דכיון דכתיב לד' והיינו דכיון דכתיב לד' נשמע דחל הנדר ונהי די"ל דהכוונה רק דצריך שאלה אבל בלא שאלה אכתי י"ל עדל"ת ז"א דכיון דאמרת דעכ"פ צריך שאלה ע"כ דמועיל שאלה א"כ מדמועיל שאלה ע"כ נשמע ג"כ דל"ש עדל"ת דאי הי' שייך לומר עדל"ת שוב הי' חשיב כלא חל הנדר ושוב לא הי' מועיל שאלה ומדמועיל שאלה ע"כ נשמע דל"ש עדל"ת והטעם י"ל באמת דכיון דעכ"פ נשמע דמועיל שאלה שוב ל"ש עדל"ת כיון דאפשר בשאלה ובזה י"ל קושית הפר"ד בהא דכ' החינוך דמה"ט ל"ש עדל"ת משום דנדר הוי לתו"ע ותמה הפר"ד דהא ישנו בשאלה וכהא דיבמות ד"ה ועפ"ז ניחא דבאמת גוף סברת הב"ט דכיון דא"נ דדחי והי' חשיב כלא חל הנדר ושוב נ"מ שאלה י"ל דתלוי אי עדל"ת הוא מטעם הותרה שפיר והי' מיקרי כלא חל הנדר אבל א"נ דעדל"ת היא דחויה ל"ש לכנותו בכלל לא חל הנדר ושוב שפיר אף דדחי מ"מ ל"ח בכלל לא חל הנדר ושוב אכתי והי' מועיל שאלה וידוע שיטת התוס' מנחות ד"מ דבכלאים בציצית דהוי הותרה דחי אף היכי דאפלק"ש בהיתר ולפ"ז י"ל דהחינוך בקושיתו שהקשה דנימא עדל"ת בנדר ע"כ דלא ודע עוד דנדר הוי לתו"ע ושוב הי' מקום לומר דהלימוד בזה דעדל"ת הוא מכב"צ ושוב ע"כ דהי' סובר דעדל"ת הוא מדין הותרה ושוב גם באפלק"ש הי' דחי לכן שפיר הקשה דנימא עדל"ת ול"ש לתרץ דאפלק"ש ע"י שאלה ז"א דכיון דמדין הותרה הוא דחי גם היכי דאפלק"ש אבל לבתר שתירץ דנדר חשוב לתו"ע א"כ אם נרצה לומר דאכתי י"ל דדחי הואיל דהלתו"ע דנדר ושנו בשאלה א"כ שוב לא יהי' הלימוד מכב"צ כיון דהתם ליכא רק ל"ת גרידא וע"כ יהי' הלימוד מנזיר מצורע וכמבואר מש"ס יבמות ד"ה בכה"ג פשיטא דל"ח מדין הותרה רק מכח דחויה ובדחויה הרי שוב היכי דאפלק"ש לא דחי וה"ה הכא דאפשר בשאלה א"כ חשוב אפלק"ש ע"י שאלה ומיושב קושית הפר"ד ודו"ק

ד) ובזה י"ל קושית התוס' נזיר ד"ד דפריך הש"ס קדושא ואבדלתא מושבע ועומד מה"ס והקשו בתוס' משמע מכאן דקידוש הוי ד"ת א"כ מאי פריך הש"ס נימא דגלי קרא וגם מאי משני דמיירי בנשבע לשתות ואח"כ אמר הריני נזיר אכתי תיקשי הא מושבע ועומד מה"ס ונלע"ד ליישב ונקדים עה שהעיר השאג"א בהא דפריך ורבנן נמי הא בעי לאסור יין מצוה כיון רשות הא לרבנן בלא"ה חל בכולל ולפ"ז י"ל לפמ"ש הרמב"ן דדבר הבא במקרה אף אי דחי ל"ח רק דחויה אבל דבר שהוא בתמידות אז אם דחי מיקרי הותרה א"כ י"ל דלעולם לא ק"ל להש"ס דהכא מכח קידוש ד"ת רק זה כוונת פירכת הש"ס דמשמע דלר"ש נזיר אסור לקדש על היין וקשה הא לר"ש לא חל הנזירות על קידוש כיון דר"ש ל"ל כולל ונהי די"ל דגלי קרא אפ"ה אכתי י"ל דלא גלי קרא רק לענין זה שיהי' צריך לשאול על הנזירות כדי שיהי' יוכל לקיים מצות קידוש אבל בלא שאל שוב י"ל דעשה דקידוש דוחה לאו דנזיר ול"ש לומר דחשוב אפלק"ש ע"י שאלה ז"א דקידוש הרי איכא בכל שבת ולא משכחת נזירות שלא יהי' שייך בו קידוש בכה"ג א"נ דדחי יהי' מיקרי הותרה ושוב בהותרה אף דאפלק"ש ג"כ דחי ועל זה משני הש"ס דמיירי באמר שבועה שאשתה וחזר ואמר הריני נזיר דבזה ל"ח רק דבר הבא דמקרה דהוי רק דחויה בכה"ג שפיר ל"ש עדל"ת כיון דאפלק"ש ע"י שאלה ולפ"ז שפיר פריך הש"ס ורבנן הא מבעיא לאסור יין מצוה כיין הרשות ואין הכוונה דצריך קרא כמו לר"ש ז"א דלרבנן בלא"ה חל מכח כולל ורק די"ל הכוונה דלרבנן קרא אתי להשמיענו לענין קידוש דס"ד דנהי דחל בכולל אפ"ה י"ל עדל"ת ול"ש לומר משום דאפלק"ש ע"י שאלה ז"א דבקידוש דהוי הותרה גם באפלק"ש נמי דחי דבשלמא לר"ש דל"ל כולל בעי קרא לגלות דחל הנזירות אבל לרבנן דחל בלא"ה מכח כולל שוב י"ל דאתי הקרא לגלות לענין דלא נימא עדל"ת ומיושב הכל בס"ד ודו"ק

ה) נחזור לנ"ד לענין החדר"ג אף א"נ דחל בכולל מ"מ עכ"פ י"ל דמ"ע דפו"ר דוחה החדר"ג בשלמא היכי דאפשר בהיתר ק"ר וי"ל דלא דחי משום דאפלק"ש אבל באין לו ליתן לה על מזונות דכתבתי דבזה א"א להתיר עפ"י ק"ר שוב י"ל עדל"ת ול"ש לומר משום דנ"ח בעידנא ז"א דלפמ"ש בנובי"ק או"ח סי' ל"ה דבאיסור שאפשר להפקיעו ע"י סברת אפקעינהו הוי כאיסור שישנו בשאלה ונדחה מפני כבוד הבריות וה"ה בחדר"ג שיש משכחת להפקיעו ע"י ק"ר חשיב קיל ובל"ת הקל ל"צ בעידנא לשי' התוס' פסחים דנ"ט וכיון דבזה שייך לומר עדל"ת ורק די"ל דהועיל החרם לענין זה שאחר שכבר והי' מקיים פ"ו יהי' מחויב לגרשה כדי שלא יעבור אחדר"ג ול"ש לומר דנשא בהיתר נעשית כאשתו ז"א כמ"ש בתו"ס יבמות דכ' דהיכי דהיתר הנשואין הי' רק מכח דחויה ל"ש לומר כיון שכנסה נעשית (כאשתו לכל דבר וא"כ לענין זה דיצטרך לגרשה אחר שכבר קיים פו"ר בזה שוב יש להתיר מכח ס"ס ול"ש לומר דהוי נגד חזקה ז"א דנגד זה שוב יש חזקת היתר לבעלה ואף דיש ס' על תחילת הנשואין אם הי' הותרה או רק דחויה אפ"ה אחר שכבר יושבת תחת בעלה שוב א"א להוציאה מספק וכהא דמצינו בכתובות דכ"ב דרמנב"י מחלק בין ניסת ואח"כ באו עדים דמקצת פוסקים ס"ל דהוא מטעם קנס ומקצת פוסקים ס"ל דמדינא הוא משום חא"א דל"ל חזקת דיוקא והא דניסת ואח"כ באו עדים דל"ת שם יש חזקת היתר ג"כ ע' שו"ת ח"צ סי' ג' מ"ש בזה לפלפל עם הגרא"ב ז"ל ובשו"ת דברי אמת ודבריהם מבואר ברשב"א ז"ל א"כ ה"ה הכא וא"כ ממנ"פ מותר או עפ"י ק"ר וא"נ דבלי מזונות א"א להתיר לו עפ"י ק"ר שוב יש להתיר לו עכ"פ לישא אשה מכח עדל"ת ואחר שכבר נשאה שוב איכא חזקת היתר נגד הח"א ושוב מועיל הס"ס ושוב שפיר ק"ר יכולים להתיר לו לישא אשה וז"ב

ו) עתה נבוא למ"ש הב"ח דישליש גט והמגיה במלמ"ל מעורר בזה עפ"י שיטת הרמב"ם ז"ל שכ' דכתוב גט לאשה דעלמא חשיב שלא לשמה וא"כ קודם שתשתפה יש חשש הנ"ל ואי יצוה לכתוב אלאחר שתשתפה שוב יש חשש מכח כ"מ דלמ"ע לא מצי משוי שליח והפנ"י ביאר הדברים דכמו באם המגרש שוטה ל"מ לכתוב בעת שטותו דבעי שיהי' בשעת כתיבת ראוי לנתינה ה"ה בכותב גט בעת שאשתו נשתטית ג"כ ל"מ דבשעת כתיבה אינו ראוי לנתינה אכן בשו"ת רח"כ תמה עליו דהרי שיטת הרמב"ם ז"ל דנשתטה בשעת כתיבה כשר מה"ת אף באין סמא בידן לרפאותו כמ"ש הב"ח והח"מ והב"ש בסי' קכ"א דלא כהב"י וא"נ כסברת הפנ"י דבעו שיהי' בשעת כתובה ראוי לנתינה א"כ יפסל מה"ת וע"כ דל"צ שיהי' בשעת כתובה ראוי לנתינה עיי"ש ולכאורה דבריו צ"ע דהא באמת שיטת הרמב"ם ז"ל דהיכי דעשה שליח בעודו בריא יכול לכתוב וליתן אף