מהר"ש חלק ד רסט

מגודל חסרון דעתה וגם מכשלת אותו במאכלות אסורות והבעל הנ"ל לא קיבל שום נדוניא ממנה ודמי כתובתה ידו משגת לתת לה ורק שדמי כתובתה לא יהי' מספיק שתוכל לזון עצמה מהפירות מהמעות הלז ושואל כת"ה אם יש מקום להתיר לו החדר"ג עכ"פ באם יתן חיוב בכתב שיתן לה תמיד איזה סכום לסיוע לפרנסתה כ"ז שלא תחזור לבריאתה זה תורף השאלה

א) הנה בזה יש לדון באיזה פרטים א' בענין השלשת הגט ב' בענין המזונות כי לכאורה כפי המפורש בב"ח סי' קי"ט מוכח דא"א להתיר חדר"ג רק באופן שיתן לה מזונות וכ' הב"ש הטעם דאף לשי' הרמב"ם דבנשתטית היכי דיכולה לשמור את גיטה אין לה מזונות דחז"ל לא חייבו אותו במזונות בכה"ג אפ"ה עכשיו דמעוכב מכח תקנת רגמ"ה גם הרמב"ם מודה דחייב במזונות עיי"ש אך באמת מכח זה י"ל דעכ"פ באין לו ליתן לה מזונות דאין לעכב עליו ההיתר כיון דלדינא דגמרא כ' הפוסקים דהיכי דהיתה ראוי לגרשה לא מעכבו הגירושן בשביל הכתובה וגם הבית מאיר העיר בזה די"ל דגם במעוכב מחמת החדר"ג פטור ממזונות ועכצ"ל דהטעם הוא דכל תקנת היתר ק"ר הי' רק באופן זה שיתן לה כלום ואין אחר התקנה כלום והנה כבר כ' בשו"ת פנ"י דאסור לדור עם נשתטית ונהי דיוכל לדור ותהי' נבדקת ע"י פקחות כמבואר במתני' נדה די"ג אפיה הרי מכשלת אותו במאכא"ס ובשו"ת תפ"צ הביא בשם הג' מפוזנא ז"ל להסתפק די"ל דר"ג לא גזר כלל בכה"ג שלא יוכל לדור עמה זולת ע"י בדיקות פקחות וכ' די"ל דבתשובות פנ"י מיירי דוקא בנשבע שלא לגרשה ונהי דסיים די"ל דגם בכה"ג גזר ר"ג אפ"ה כ' התפ"צ שם דעכ"פ יש להתיר לו החדר"ג מכח ס"ס שמא ר"ג לא גזר אחר אלף החמישי ושמא לא גזר בכה"ג דצריך לבודקה ע"י פקחות ואי דאכתי גם אחר אלף החמישי אסור עכ"פ מכח מנהג מ"מ וי"ל דחשיב כמו הא דס"ס בד"ת וספק א' בדרבנן דמועיל עיי"ש ולכאורה דבריו צ"ע די"ל דחשיב כמו ס"ס נגד ח"א הואיל דבצד הס' אי ר"ג גזר בכה"ג חשיב ס' נגד ח"א כיון דקודם שנשתטית בוודאי דחל עליו החדר"ג והספק שמא פקע אח"כ בכה"ג שפיר חשוב נגד ח"א ונהי די"ל לשיטת הסוברים דהיכי דרק ס' א' הוא נגד חזקה שוב מועיל הס"ס ע' נובי"ת חיו"ד סי' ו' ובפמ"ג וחוו"ד סי' ק"י וסברתם כעין שכ' בתוס' כתובות ד"ט לענין רוב רצון דבס' א' הרוב מכריע לאיסור אבל בס"ס לא מגרע הרוב שאינו גמור ומצטרף ס' אונס לס"ס וה"ה די"ל לענין ס' נגד חזקה דנהי דבאפי נפשי' ל"ח ס' אפ"ה מועיל להצטרף לס"ס אבל באמת ז"א דכ"ז היכי דשני הס' מועלין גם מדרבנן שפיר הי' מקום לומר דס' שהוא נגד ח"א עכ"פ מצטרף לס"ס אבל הכא דבאמת גם עכשיו יש איסור דרבנן ורק די"ל דמהני מכח ס"ס בד"ת וס' א' בדרבנן אבל עכ"פ כשבאנו להתיר גם מדרבנן מכח ס' שמא ר"ג לא גזר בכה"ג שוב הוי לי' רק ס' אחד נגד חזקה דל"מ גם בדרבנן

ב) ולכאורה הי' מקום לומר צד קולא ונקדים ליישב קושית הפנ"י בהא דפריך בש"ס כתובות ד"ט ואמאי ס"ס הוא והקשה הפנ"י דהא ס' לאו תחתיו הוי כנגד חזקת הגוף אך באמת י"ל דהיכי דרק ס' א' הוי נגד חזקה אי מהני והי' תלוי בזה דנודע מ"ש המפורשים דטעם הס"ס לשי' הרמב"ם משום דס' ראשון מה"ת לקולא וס' שני מדרבנן לקולא והיכי דהוי נגד חזקה דאז גם להרמב"ם הספק מה"ת לחומרא שוב ל"מ ס"ס א"כ לשי' הפר"ח בסו' ק"י דסד"ר אף נגד חזקה לקולא וכהא דפליגי בזה תנאי ר"מ ור"י בעירובין דל"ה וסברתו לשי' הלח"מ בטעם דסד"ר להקל משום דחז"ל לא גזרו כלל בספק א"כ חשוב הספק להיתר גמור וא"כ א"נ דחזקה ל"ח בירור אז שפיר יש להקל בסד"ר גם נגד חזקה ולפי"ז י"ל דכ"ז אם החזקה עומד נגד בי הס' א"כ כל ס' בפ"ע מה"ת לחומרא שפיר ל"מ הס"ס אבל אם יש ס' א' שאינו נגד הח"א א"כ מתחילין בהס' שאינו נגד החזקה ואז מה"ת לקולא ולענין דרבנן שוב מועיל ס' השני אף שהוא נגד חזקה וכ"ז אי חזקה ל"ח בירור אבל א"נ דחזקה חשיב בירור שוב גם סד"ר נגד חזקה ל"מ ושוב ל"מ הס"ס אף היכי דרק ס' א' הוי נגד חזקה וכבר כ' המפורשים דר"י ור"א דפליגי בכתובות די"ג אי לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה או פוסל בבתה פליגי אי חזקה הוי בירור דר"י סובר דהוי בירור ושפיר מהני מאמה לבתה ור"א סובר דחזקה ל"ח בירור לכך פוסל בבתה ולפ"ז י"ל לדידן דקיי"ל דגם בתה כשירה וע"כ דחזקה הוי בירור ושפיר לדידן סד"ר נגד חזקה לחומרא ושוב בס"ס אף היכי דרק ס' א' הוי נגד חזקה ג"כ ל"מ אבל בכתובות ד"ט דקאי לר"א ור"א לשיטתו דפוסל בבתה וע"כ דס"ל דחזקה ל"ח בירור ושוב לשיטתו סד"ר נגד חזקה לקולא ושוב לשיטתו בס"ס ורק ס' א' הוי נגד חזקה שפיר מועיל הס"ס דמתחילין בצד הס' שאינו נגד חזקה וס' השני מהני גם נגד חזקה ומיושב קושית הפנ"י בס"ד ובזה מיושב ג"כ מה שתמה הפנ"י בהא דהקשו בתוס' שם דהא רצון הוי רוב והעיר הפנ"י דהא י"ל סמוך מיעוט אונס לפלגא דלאו תחתיו ועפ"ז ניחא דלכאורה ס' לאו תחתיו הוי נגד חזקה ורק שכתבתי דמתחילין בס' השני אבל הכא דגם ס' השני הוי ס' שאינו שקול דרצון הוי רוב א"כ בכל ס' שנתחיל לדון יהי' נוטה לאיסור ואסור מה"ת ושוב ל"ח ס"ס ועל זה כ' התוס' דלענין ס"ס רצון ל"ח רוב ושפיר מתחילין בצד ס' אונס דאינו נגד ח"א ושוב לענין הדרבנן מועיל ס' לאו תחתיו אף דהוי נגד חזקה ודו"ק יצא דלשי' הסוברים דהיכי דרק ס' א' הוא נגד חזקה מועיל הס"ס ע"כ דס"ל דסד"ר נגד חזקה לקולא א"כ גם בנ"ד אף דלא נשאר לענין הדרבנן רק ס' א' שמא ר"ג לא גזר בכה"ג וס' זה הוי נגד ח"א אפ"ה מותר לשיטה זו דסד"ר נגד ח"א לקולא אבל לפמ"ש המפורשים דרק לענין ס"ס מהני היכי דס' א' הוי נגד ח"א אבל בס' א' נגד ח"א גם בדרבנן אין להקל שוב גם בנ"ד אזדא סברת התפ"צ הואיל דלענין הדרבנן ליכא רק ס' א' והוא נגד חזקה

ג) אך בגוף הדבר י"ל דכבר העירו המפורשים איך אפשר לומר דר"ג גזר אף במקום מצוה הרי לא עדיף מנשבע לבטל את המצוה דלא חל ותירצו דחל בכולל ובאמת יש להעיר עפ"י שיטות הפוסקים דבמתחיל באיסור לא חל גם בכולל ע' שו"ת מהרי"ט ובקצה"ח סי' ע"ג מ"ש בזה ואכ"מ אולם אף א"נ דחל מכח כולל אפ"ה יש להעיר דכבר העירו המפורשים דנהי דנדר חל עד"מ אפי"ה י"ל דהמצוה ידחה לל"ת דנדר וכ' הרשב"א ז"ל משום דכתיב לד' ולכאורה קשה דילמא כוונת התורה רק דצריך לישאל על הנדר כדי לקיים המצוה אבל בלא שאל אכתי נימא דידחה לל"ת דנדר וכה"ג כ' במלמ"ל פ"ד ממלוה ולוה במי שנשבע לבטל מצוה דרבנן והיינו לעבור על דרבנן בידים דנהי דהשבועה חלה לענין זה דמחויב לישאל על השבועה אבל היכי דלא שאל מוטב לעבור על השבועה בשואו"ת ולא יעבור על האיסור בקו"ע אך באמת י"ל דבאמת העירו