מהר"ש חלק ד רסח

דם שבכבד האסור מה"ת בוודאי הי' ס' בהמים כנגדו וביש ס' נגד הדם לשי' רוה"פ אפי' אותו חתיכה מותרת אפי' לבישול ומכ"ש לצלי ונגד שאר הדם שלא נתבטל שוב זה הדם לא הוי רק מדרבנן ושוב אם יש ספק אי נכבש מעל"ע שוב חשוב סד"ר יצא בנ"ד יש כמה צדדים להקל חדא שמא כהחוו"ד ושוב ל"ח רק סד"ר ושמא דם שצלאו דרבנן ושוב ל"ח טפי מסד"ר וגם דבנ"ד דיש חזקה להיתר ול"ח אף בכלל נולד ריעותא בכה"ג ס' כבוש מותר אפי' באיסור ד"ת גם לשי' הנקה"כ ומכ"ש לשי' הט"ז והכו"פ וגם שמא כשיטות הסוברים דכבד אינה נאסרת בכבוש מעל"ע ושמא לאו כל הדם שבכבד אסור מה"ת ונגד חלק האסור מה"ת יש ס' בהמים ושוב הי' רשאי אף לבישול אחר צליתו ומכ"ש לאוכלו ע"ו צליה בוודאי דשרי דיש צירוף שיטת המחבר דכבוש מותר לצלוי

ד) וחוץ לזה י"ל דבאמת גוף דברי הפמ"ג דס' כבוש מעל"ע במים אסור משום דחשיב ס' ד"ת הואיל דדם שכבשו אסור מה"ת באמת צל"ע טובא הואיל דבאמת אין דרך בני אדם לאכול בשר חי ונהי דמצינו בש"ס חולין די"ד דבמבשל בשבת ל"ח מוקצה משום דחזי לכוס אבל עכ"פ דרך בני אדם אינו לאוכלו חי רק ע"י צליה או בישול א"כ אחר הצליה והבישול ל"ח טפי מסד"ר ואין לומר דכוונתו דאסור לצלותו ולבשלו דהוי כגורם סד"ר בידים ז"א דהרי המעשה כבר נעשה ורק דקודם הצליה הי' חשיב ס' ד"ת ואחר הצליה נעשה סד"ר ובכה"ג דגם בחתיכה של היתר אין הדרך לאכלו חי א"כ בזה שצלאו או בישלו לא נראה שעושה זאת כדי לעשותו סד"ר ורק דבלא"ה הדרך לעשות הכי ושפיר ל"ח כגורם ס' בידים וע' באו"ח סי' תל"ח בט"ז סק"ד לענין ככר למעלה מן הקורה שכ' דדוקא בביטל כבר שאר החמוצים אז הי' ס"ד דלא יועיל עוד ביטול על חמץ זה משום דחשוב כגורם סד"ר בידים אבל הכי דלא ביטל עדיין שום חמץ פשיטא שמותר לבטל גם חמץ זה דל"ח כגורם סד"ר בביטול זה הואיל דבלא"ה מוכרח לבטל עכ"פ שאר החמוצים עיי"ש וכן מצינו במתני' פ"ד מתרומות השחורות מעלות את הלבנות וכ' הרע"ב שאם הי' רוצה הי' דורסן ומערבין יחד והעיר בתוי"ט דהרי אין מבטלין איסור לכתחילה וכ' בהג"ה בני יששכר שם דכיון דבלא"ה הדרך לעשותם עגולים כדי שיתקיימו כמבואר בפ"ב דתרומות לכך ל"ח בכלל מבעל איסור עיי"ש וכן כ' התפארת ישראל פ"ז מדמאי בהא דמיחל ושותה דכ' הרא"ש דהכוונה כמו מוהל והיינו שמוזגו במים וכ' התפא"י הכוונה כדי שיתבטל התרומה ל"ח בכלל מבטל איסור כיון דבלא"ה הדרך לשתותו מזוג עיי"ש עכ"פ חזינן דהיכי דהדרך לעשות כן ל"ח בכלל מבטל איסור וה"ה הכא דהדרך לבטל ל"ח בכלל גורם סד"ר בידים

ה) ונהי די"ל דכיון דנולד הס' בעודו ד"ת אף דאחר הצליה והבישול הוי רק דרבנן אפ"ה ל"ש לומר סד"ר לקולא דחשוב כס' בנתגלגל וכהא דס' דרוסה שנתערב באחרים אפ"ה יש לחלק בשלמא התם דהי' לנו לדון על הס' בעודו ד"ת ואז החמרנו בס' ולא ידענו שיתהווה מזה סד"ר כיון דגם בס' איסור ד"ת לשי' כמ"פ אסור לבטל ובפרט לערב לכתחילה פשיטא דאסור בכה"ג אם ניקול אח"כ בשעה שנעשה דרבנן והי' זילזול לדבריהם שפיר יש להחמיר ובפרט שכבר כ' בשו"ת רעק"א ליישב שיטת מהריב"ל בס"ט שבישלו בכלי ונעשה אב"י דמותר מטעם סד"ר וקשה מהא דס' דרוסה שנתערב באחרים וכ' הרעק"א דבשלמא בס' דרוסה אף לאחר שנתערב יש מציאות שיצטרך עוד לדון לענין איסור ד"ת והיינו באם והי' ניכר הס' דרוסה אבל בכלי שנעשה אב"י שוב לא משכחת שיצטרך עוד לדון לענין איסור ד"ת עיי"ש ונהי דדבריו צע"ק דהא גם בכלי שאב"י ג"כ יש משכחת שנצטרך לדון לענין איסור ד"ת והיינו באם יבטל בה ד"ת ולשי' כמ"פ הא דחורפא מחליא לי' לשבח הוא מה"ת ע' שו"ת שובת ציון מ"ש בזה אבל עכ"פ גוף סברת רעק"א נכון הוא דהיכי דלא משכחת שנצטרך עוד לדון לענין ד"ת בכה"ג בוודאי דמקילין בדרבנן אף דהוי ס' בנתגלגל וכן לפמ"ש בשו"ת ב"א או"ח סי' מ"א דמה"ט מקילין בס' חמץ שעטה"פ אף דבימי הפסח הי' ס' ד"ת אפ"ה כיון דמיד בפסח ידענו דאחה"פ לא והי' טפי מסד"ר ושפיר יש להקל אחה"פ עיי"ש א"כ ה"ה בנ"ד אף שנולד הס' בעודו ד"ת אפ"ה כיון דאין הדרך לאוכלו חי א"כ הרי לא הי' לנו לדון כלל על הס' בעודו חי כיון דגם א"נ דמותר לאוכלו חי מ"מ אין דרך לאוכלו רק ע"י צלי ובישול א"כ שוב ל"ש לומר דהוי זלזול לדבריהם ושוב אחר הצליה ובישול הוי רק סד"ר א"כ שוב דברי הפמ"ג צ"ע בשלמא א"נ דע"י צליה ג"כ יש בו איסור ד"ת א"כ י"ל דחל עליו איסור לאוכלו ע"י צליה אבל א"נ דצלי ובישול שוים והוי רק דרבנן א"כ לא משכחת לדון על הספק רק באופן שיהי' סד"ר דאין דרך לאוכלו חי א"כ שוב יהי' מותר לצלותו או לבשלו וצע"ג וחוץ לזה לפי"מ שהוכחתי דאחר הצליה ג"כ אינו רק מדרבנן א"כ פשיטא דמותר לצלותו ונהי די"ל דכיון דלאוכלו חי הוי ס' ד"ת שוב אסור לעשותו לכתחילה סד"ר וכמו דקיי"ל בס"ע שבישלו בכלי אם נודע הס' בשעה שהו' ב"י אסור לבטל בו אף כשנעשה אב"י אפ"ה כ' בלב"ש בח"ד דבס' איסור כזה שיש בו דיעות להתיר והובא בש"ע דעת המתיר נהי דיש הכרעה בש"ע דלא כוותיה אפ"ה עכ"פ מותר לעשות ממנו סד"ר א"כ בנ"ד כיון דגם בוודאי כבוש מעל"ע דעת המחבר להתיר לצלי נהי דהרמ"א אוסר וסיים והכי נהוג מ"מ עכ"פ לענין ס' יוכל לצלותו לכתחילה ולעשות ממנו סד"ר כיון דלשי' המחבר לצלי אין ההיתר משום סד"ר א"כ שוב מוכרחין לומר דהפמ"ג אוסר רק לבשלו ומטעם דאסור לעשותו לסד"ר בידים דאלו לצלי הרי לא יהי' ההיתר משום סד"ר רק בצירוף שיטת המחבר דכבוש מותר לצלי וע"י בישול והי' ההיתר רק מכח סד"ר לקולא אבל עכ"פ נשמע דס' כבוש בדם מותר לצלותו אף לכתחילה א"כ מכ"ש ובנ"ד דלא נזכרה מן הספק רק אחר הצליה פשיטא (דשרי כנלע"ד בס"ד לדינא: ג' וארא תרע"ו ווייצען וצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סי' ל"א להרב הה"ג בנש"ק בוצ"ק כקש"ת מ' ארי' ליביש הלברשטאם ז"ל אבד"ק דיקלא יצ"ו. נכר

בדבר שאלתו באיש א' שנשא אשה זה ט"ו שנים וזה שש שנים היא נשתטית ר"ל וכבר עשה הרבה השתדלות לרפאות אותה והכל הי' ללא הועיל ועי"ז כבר בא לידי כמה מכשולות וגדול שבמכשולות שדר עמה בימי נדתה ר"ל והבעל לא קיים עוד פ"ו וצועק ככרוכיא להתירו מכבלי העיגון כי מוכרח לעבור איסור ולדור עמה אף בימי נדותה כי אינה ראויה לילך לבית הטבילה