מהר"ש חלק ד רסז

המאכל ולא טעם מים לבד כנלע"ד בס"ד לדינא: ועש"ק ויחי תרנ"ט ראדמישלא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סי' ל' להרב הה"ג חו"ב וכ' כש"ת מ' דוד קאצבורג נ"י מוצד"ק ווייצען יצ"ו

בדבר שאלתו בכבד שנכבש וצלאו ואחר הצלאה נולד ס' להאשה אם לא נכבשה הכבד כ"ד שעות במים זה תורף השאלה

א) הנה בגוף הדבר נודע ממחלוקת הפמ"ג והחוו"ד דלשי' הפמ"ג דם שכבשו אסור מה"ת ל"כ חשוב ס' ד"ת ואף דלא נודע הספק רק אחר הצליה אפ"ה י"ל דא"נ דדם שכבשו הוי מה"ת ול"ח כבישול ממש דבכבוש נהי דמפליט ומבליע מ"מ אינו משנה הדם ולא נפקע איסורו ה"ה די"ל דצלי ל"ח כבישול ממש שיופקע איסורו ונהי דלשי' רוה"פ דלענין בב"ח צלי אסור מה"ת וחזינן דחשיב כבישול אפ"ה גבי דם קיי"ל דדם שמלחו דרבנן אף: דבב"ח ע"ו מליחה אינו רק מדרבנן חזינן דנהי דלגבי בב"ח ל"ח כבישול אפ"ה לענין איסור דם מליחה משנה את הדם ושוב י"ל להיפוך כמו דט"י כבישה לא נפיק מכלל איסורו ה"ה דצלי אינו מפקיע האיסור תורה שבו ושוב שפיר לשי' הפמ"ג חשיב ס' ד"ת ולחומרא אולם לשי' החוו"ד שהביא בשם האו"ה דדם שכבשו אינו רק מדרבנן י"ל דחשוב סד"ר ולקולא והנה לכאורה בנ"ד דיש ספק אי איכא ס' איסור תורה או רק ס' איסור דרבנן אי אזלינן בו לקולא באמת נודע מ"ש בשו"ת ח"ס יו"ד סי' קצ"ג דמה"ט מחמירין בס' חציצה במיעוט המקפיד אף דהוו רק סד"ר אפ"ה י"ל דיש שיטות בפוסקים דבבשר אף מיעוטו חוצץ מה"ת א"כ חשוב בכלל ס' שמא יש בו איסור תורה ואזלינן לחומרא ובאמת הדבר צ"ע דהרי בכה"ג הוי כמו ס"ס לענין ד"ת וספק א' לענין דרבנן דמבואר בסי' פ"ג וסי' ק"י דמהני והכא לענין ד"ת איכא ס"ס שמא לא הי' חציצה ושמא גם בבשר אינו חוצץ מה"ת רק רובא ומקפיד ולענין הדרבנן דגם מיעוט המקפיד חוצץ לענין זה שוב סגי ספק הראשון שמא לא הי' חציצה אך באמת י"ל דגם ס' חציצה במיעוט המקפיד אף א"נ דל"ח טפי מסד"ר מ"מ חשיב נגד ח"א ונהי דבישי"ע יו"ד סי' ר"א העיר עפ"י שיטת הר"ש פ"ב דמקוואות דהיכי דבוודאי יצאה מח"א ד"ת שוב אזלינן לקולא לענין דרבנן אף נגד ח"א אפ"ה לענין זה יפה כ' הח"ס דכיון דעכ"פ ויש דיעה דבבשר גם מיעוט המקפיד חוצץ מה"ת א"כ שפיר יש ס' שמא נשארה בח"א ד"ת שוב הוי נגד ח"א וי"ל דאף ס"ס לא יועיל ומכ"ש דל"ש לומר סד"ר לקולא וצדקו דברי הח"ס וכ"ז התם אבל בנ"ד ל"ש לומר דחשיב נגד ח"א אף דלשי' הנקה"כ בסו' ס"ט ס' במליחה חשיב נגד ח"א כ"ז אם הספק שמא כבר יצא הדם א"כ הרי הו' חזקה להבשר שיש בו דם אבל הכא עיקר הספק שמא נכבש מעל"ע ויצא הדם וחזר לתוכו באופן שלא יועיל אף צלי לענין זה אדרבה הי' לו חזקה מתולדה להיפוך דע"י צליה יצא כל הדם והספק שמא נתחדש מעשה לאיסור א"כ אמרי' עליך הראיה וכמ"ש הרשב"א יבמות דל"א דמה"ט א"ח לס' דרוסה ועי' חוו"ד סי' ק"ו שכ' דמה"ט ס' ניקה"א ל"ח ס' בשחיטה וע' פמ"ג בסי' ס"ט שכ' דבע"א מעוד שלא נקרש הבשר נאמן דל"ח כמעיד נגד ח"א דאדרבה הי' לו חזקה בתולדה שיצא הדם ע"י מליחה עיי"ש וכיון דבנ"ד עכ"פ ל"ח בכלל ס' נגד ח"א א"כ לשי' החוו"ד בלא"ה מותר משום סד"ר לקולא ורק דיש לחוש לשי' הפמ"ג דדם שכבשו אסור מה"ת אפ"ה י"ל לדינא דמותר משום דהוי כמו ס"ס לענין ד"ת וס' א' לענין הדרבנן לענין הד"ת איכא ס"ס שמא לא נכבש מעל"ע ושמא כשיטת החוו"ד דדם שכבשו דרבנן ולענין הדרבנן שוב מצרפין ס' ראשון שמא לא נכבש מעל"ע וז"ב

ב) וחוץ לזה י"ל דאף א"נ כשיטת הפמ"ג וממילא והי' חשיב הכא בגדר ס' ד"ת אפ"ה י"ל לשי' הט"ז בסי' ק"ה דבס' כבוש בשאר איסורין אפי' באיסור ד"ת מקילין משום דמוקמינן בחזקת היתר ועיי"ש בכו"פ שכ' דדוקא באם חתיכה אחת בוודאי נכבשה מעל"ע עם האיסור וחתיכה ב' לא נכבשה מעל"ע אז הי' מקום להחמיר בס' משום דחשיב איקבע איסורא אבל בחתיכה א' ס' נכבשה מעל"ע גם באיסור ד"ת יש להקל מטעם חזקה עיי"ש א"כ בנ"ד דקודם הכבישה הי' להחתיכה שם היתר לאוכלו חי דדם האברים שלא פירש שרי וגם לאוכלו צלי רק הספק שמא נתחדש איסור ע"י כבישה מעל"ע לענין זה שוב יש חזקה להיתר ושפיר יש להקל אף א"נ דדם שכבשו אסור מה"ת ואף לשי' הנקה"כ בסי' ק"ה דס' כבוש אסור ולא מוקמינן אחזקה משום דנולד ריעותא אפ"ה י"ל דעיקר כוונת הנקה"כ משום דלשי' החוות יאיר גם בתוך מעל"ע יש בליעה רק דבעל בס' ואחר כלות המעל"ע יש בליעה מרובה ותו ליכא ס' א"כ שפיר חשיב בכלל נולד ריעותא דהרי עכ"פ נתערב בה איסור ורק הספק אם יש בה שיעור ביטול א"כ אדרבה האיסור יש לו חזקה דלא נתבטל ולא פקע ממנו שם איסור וכ"ז התם אבל הכא בתוך המעל"ע אינו עושה שום ריעותא להבשר דכ"ז דלא נכבש מעל"ע בוודאי יצא הדם ע"י מליחה או בצליה א"כ הוי כספק על התחלת האיסור שמא נתהווה סיבה שלא יצא הדם עוד גם ע"י צליה בכה"ג שוב יש חזקת היתר גמור ושפיר יש להקל אף בס' כבוש באיסור ד"ת

ג) ובפרט דעיקר להלכה דדם שצלאו ג"כ אינו רק מדרבנן דלא חזי לכפרה וכהא דדם שמלחו ושוב ל"ח טפי מסד"ר ולקולא וגם י"ל בכבד לשי' כמ"פ אינה נאסרת אף בכבוש מעל"ע משום דכבד פולטת ואינה בולעת ע' שו"ת שער אפרים ובשו"ת ד"ח מ"ש בזה ונהי דהפמ"ג מחמיר גם בכבד מ"מ עכ"פ חשוב בכלל ס"ס שמא לא הי' כבוש מעל"ע ושמא כבד לא נאסרה אף בכבוש מעל"ע ובפרט דבנ"ד דלא בישלו את הכבד ורק נצלה ורוצין לאוכלו צלי א"כ יש צירוף שיטת המחבר סי' צ"ט דכבוש מותר לצלי ובפרש כשאינו מלוכלך בדמים בוודאי דמותר לצלי ונהי דהרמ"א אוסר אף לצלי מ"מ עכ"פ חשיב ס"ס שמא לא נכבש מעל"ע ושמא כבוש עכ"פ מותר לצלי ונהי דיש להסתפק מאחר דסיים הרמ"א והכי נהוג אי יש לצרף שיטת המחבר לס"ס וכמ"ש הפמ"ג בהנהגות או"ה אפ"ה י"ל דהא הפמ"ג גופא מצרף הרבה פעמים לספק מכח שיטת המחבר דכבוש מותר לצלי ובפרט דלפמ"ש הפמ"ג בפתיחה דלא כל הדמים שבכבד אסורין מה"ת א"כ י"ל דנגד חלק