מהר"ש חלק ד רסו

ברור אבל דבר שהוא מצד חיוב המוטל עליו אף שכבר נתחייב באופן המועיל מ"מ אם צריך עוד לקיים חיובו מועיל אומדנא לפטור מחיובו עיי"ש לענין שידוכין דבהמירה אחות המשודכת מועיל אומדנא א"כ הכא דלע"ע כ"ז שלא אמר ראובן שרוצה למכור זכותו לא נמכר עוד לשמעון רק חיוב חל עליו שבזמן שירצה רא בן למכור יתן לו כפי שיעלה ריוח מעשרה שנים לפי חשבון אבל עכ"פ כיון שנולד סיבה שלא שוה הדבר לקנות א"כ מועיל אומדנא לפוטרו מחיוב שקיבל עליו ועיין ח"ס חאה"ע סי' ק"נ וקנ"א

ג) וחוץ לזה גם בזה צדקו טענת הנתבע שהריוח הי' גם מגניבות ואין רצונו לסכן נפשו גם להבא ונהי די"ל דגם אם יהי' בשנים הבאות ריוח ממכירת משקה בהעלמה ג"כ יצטרך ליתן לו דאף דנודע דיש בזר ספיקא דדינא אם זוכה שותף בגנבות כמפורש בש"ך סי' קע"ו ובסי' ס"ב ועיי"ש בתומים דעכ"פ אם אומר השותף לעצמו זכיתי א"צ ליתן חלק לשותפו ובקצה"ח תמה ע"ז ועיין ח"ס חו"מ סי' מ"ז שהצדיק דברי התומים אבל כ"ז אם לא רוצה ליתן לו מתחילה ריוח מזה הי' יכול לומר לעצמי קניתי אבל אם כבר קיבל עליו לשלם לו הוי כקיבל עליו שיטה זו דשייך לשותפות א"כ י"ל דגם על להבא לא יוכל לחזור ועיין שו"ת מהרש"ם ח"ב סי' קי"ח שהביא ראי' לזה מדברי מהרשד"ם, אך באמת אין זה הדבר ברור דהא יכול לומר סברתי שעפ"י דין שייך להשותפות אבל עכשיו שנתברר שיוכל לטעון קים לי אינו רוצה ליתן מספק ועיין קצה"ח סי' ע"ה שהביא משו"ת בית יעקב דגם בדבר שמחויב לצי"ש ונתן בחזקת שסובר שמחויב עפ"י דין די"ל דחשוב בכלל מחילה בטעות ומקורו מתוס' סנהדרין דע"ז אך עכ"פ אף אם נחליט כמ"ש במהרש"ם שם זה רק לענין שיהי' מחויב ליתן גם להבא מה שיעלה ריוח אף ממשקה שימכור בלי רשיון אבל לא שיוכל לכופו לשלם בפעם אחת מדבר שהוא בחזקת סכנה ואין מחויב להכניס עצמו לספק סכנה בשביל שירויח חבירו וזה פשיטא להפוסקים דגם גניבות שייך להשותפות מ"מ א"י שותף אחד לכוף חבירו שיגנוב גם להבא שיוכל לומר דאינו רוצה להכניס א"ע לספק סכנה בשביל ריוח, וגם באומרים לו הנח לזרוק עצמך על תינוק א"צ למסור נפשו כמ"ש התוס' יומא דפ"ב ועיין בנה"מ סו' קכ"ה דא"צ להפסיד ממון שלו בשביל להציל פקדון חבירו היכי דהאונס בא על הפקדון

ד) ומה שכ' הרב רנ"צ דא"נ לומר שהריוח הי' גם ממשקה שנמכר בהעלמה והביא מחו"מ סי' פ"א באמת יש לחלק דשם רצונו לנכות מהקרן וקיי"ל דסליקי בלא זוזי אפיקא ממונא הוא א"כ חשיב כרוצה להוציא מן המלוה שפיר א"נ, ועיין מח"א פ"ג הלכות מלוה ולוה לענין הא דיורשי המלוה א"צ להחזיר ריבית דלכאורה י"ל דאם הלוה חיוב עוד הקרן דיוכל לזכות לו עיי"ש שכ' דלכאורה י"ל דכמו בא"ר דאין מוציאין אמרינן סליקי בלא זוזי אפוקא ממונא ה"ה לענין יורשי המלוה עיי"ש שכ' דיש חילוק, ואי אמרינן כ"א עומד בשלו יוכל לנכות א"כ שפיר אין נאמן לומר טעיתי דטעות ל"ש אבל כאן אין רצונו לתבוע בחזרה הריוח מן לשעבר רק דאין ברצונו לשלם בפעם אחת כפי הריוח שעלה מן המסחר שהי' בגניבה בכה"ג פשיטא דנאמן אך עכ"פ הי' יכול להטיל קב"ח על שמעון כמה עלה הריוח ממכירת משקים כשרים אך לפענ"ד טענת שמעון המה חזקים א"כ גם לקב"ח א"צ שמעון דהא קיי"ל לענין חיוב שבועה וקב"ח מספק אין משביעין וגם תפיסת התובע ל"מ בספק חיוב שבועה דרבנן כמ"ש בשט"מ פ"ב דכתובות ועיין ש"ש ובקצה"ח ונה"מ סי' פ"ז ובספרי ח"ב הארכתי בזה לכן אין להכריח כעת את שמעון לקנות מראובן את העסק ולשלם לו עשרה פעמים כפי שעלה הריוח בשנה הראשונה אחרי שכל העסק הוא בספק סכנה ובחשש קילקל עד אשר יעזור הש"י שיעבור הזעם והעסק יהי' על מכונו כמקדם אז יצטרך לקיים חיובו כפי ראות עיני בד"צ כנלענ"ד בס"ד ברור לדינא: באעה"ח ב' יתרו תרע"ה פה ואיצען. הק' שמואל ענגיל בין הגולים פק"ה. סי' כ"ט להרבנים הגדולים בדצד"ק דעמביץ יחי' בדבר שאלתם בעיסה הנילוש בגריץ אי דינה כפת הבאה בכיסנין

א) הנה באמת לפי המבואר בסי' קס"ח לכל הפירושים בפת הבא בכיסנין מבואר דבעי שיהי' מי פירות רק הפלוגתא אי סגי במילוי ממ"פ או דבעי שהעיסה בעצמה יהי' נילוש במ"פ והנה באמת באו"ח סי' ר"ה מפורש דבירקות המים שבישלו בהם ברכתו כמו הירקות ועי' עוד באו"ח סי' ר"ב סעיף ו' לענין פירות שבישלו במים אי דינו כפרי עצמו דפליגי בזה הרשב"א והרא"ש ולשי' הט"ז (סק"ט וסק"י בפירות ובשום שדרכן לבשלן או לשלקן או לסחטן גם לשי' הרשב"א חשיבי כמו בפרי עצמו ולשי' המג"א סקכ"ב אינו כן כיון דעכ"פ לא נטעו מתחילה אדעתא לבשלן ורק היכי דדרכן לבשלן עפ"י רוב אז גם המג"א מודה דגם לשי' הרשב"א חשיבי כמו הפרי עצמו וה"ה בירקות באם הדרך לבשלן עפ"י רוב לכ"ע המים חשיב כמו הירקות עיי"ש ולפ"ז י"ל דכמו דלשיטה זו סגי באם המילוי הוא מדבש ה"ה די"ל דאס יהי' המילוי מאורז או דוחן מבושלים דיהי' חשיב כפת הבא בכיסנין וממילא די"ל דגם לשי' הסוברים דבעי שהעיסה עצמה יהי' נילוש במ"פ מ"מ כיון דבמידי דהדרך עפ"י רוב לאוכלו ע"י הבישול המים חשיבי כמו הדבר בעצמו א"כ בוודאי די"ל דאם מבשלין גריץ עד שנרגש בהגריץ טעם מהמאכל בוודאי דיצא מתורת מים ונודע מ"ש הפוסקים לענין יין צמוקים שנעשה ממים דחשיב כמ"פ לחוד ואף דבשו"ת ח"צ סי' ק"מ חולק מ"מ בח"י סי' תס"ב סקי"א פסק דחשיב כמ"פ וע' בסי' ר"ב בט"ז ומג"א שכ' דביין צמוקים אחר ג"י אף בלא משך היין מן הצמוקים מ"מ יין גמור אף לענין ניסוך עיי"ש וע' ביא"פ סי' תס"ב שהעיר לשי' המג"א שנסתפק לענין מי דבש ה"ה דיש להסתפק לענין רוטב של בשר אם קלט הרבה טעם בשר די"ל דדינו כמ"פ עיי"ש ובפרט דמפורש בט"ז סי' קס"ח סק"ו דמקילין בספק דהוי סד"ר וכתב שם דודאי גם בעיסה גמורה יוצא בברכת במ"מ מה"ת ע"כ לענ"ד אם באמת הוא צורך גדול יש להקל, שיהי' נילוש בגריץ ורק באופן שיהי' שיעור כזה שיהי' נרגש בהגריץ טעם