מהר"ש חלק ד רסה

סי' כ"ח להרב הגה"צ בנש"ק כש"ת מ' יחזקאל אבד"ק דעש ולגיסו הה"ג מוה"ר נפתלי צבי הורוויטץ ולהרב הה"ג מו"ה אברהם יצחק אויסשפיטץ נ"י

בדבר שאלתם בראובן שעשה כתב עם שמעון שראובן יחזור מן ליסענץ שלו ויעקור דירתו ממקום שדר כדי ששמעון ישיג ליסענץ ושמעון התחייב א"ע עבור זה שאם ישיג שמעון ליסענץ יתן לראובן חצי רווח מן העסק וגם התחייב א"ע שבכל זמן שירצה ראובן למכור זכות הריוח שלו יתן לו בפ"א עשרה פעמים מכפי שעלה הרווח בשנה הראשונה וכעת רוצה ראובן בזה דהיינו למכור לו זכותו כפי שהתנה ביניהם ושמעון טוען א' כי לא השיג ליסענץ על מכירה לאחדים רק י"ש תחת החותם ועל אופן זה לא עשה הכתב ומה שהתחייב א"ע אח"כ ליתן ארבעים אחוזים 40% הי' אנוס כי הי' ירא שימכור זכותו לאחר וגם טוען שכעת מחמת פחד המלחמה מתירא לקנות פן יבא האויב ולא יוכל להוביל מסחרו כראוי וגם מחמת המלחמה נתקלקל העסק ובפרט כי בשנה הראשונה נתן לו ריוח גם מה שמכר בהעלמה וזה אינו דבר המתקיים על להבא ע"כ אין רצונו ליתן לו עשרה פעמים מכפי שנתן לו אשתקד רק שיתן לו בכל שנה ריוח 40% כפי שנתן לו עד עתה זה תורף הטו"ת בקצרה

א) הנה באמת עפ"י דין אם ביקש שמעון מראובן שיעשה לו טובה ועבור זה הבטיח לו שכרו פשיטא דשכר פעולה מתחייב אף בדיבור בעלמא והנה כאן ע"י שנתן ראובן כתב חזרה להממשלה על זכות הליסענץ שלו ועי"כ השיג שמעון ליסענץ זה עדיף משכר פעולה דשם עכ"פ הפועל אינו מפסיד מכיסו אפ"ה חל עליו חיוב שכר פעולה בדיבור בעלמא מכ"ש היכי דמפסיד זכותו שיש לו מכבר בוודאי דמחויב ליתן לו כל מה שהבטיחו וגם בערב שלא בשעת מתן מעות שאינו מתחייב בלי קנין אפ"ה הדין אם נפטר על פיו או החזיר שטר חוב ללוה ע"י מתחייב ועיין בקצה"ח סי' רס"ד דגם במבטיח לסרסור יותר מכדי שכרו דיוכל לומר משטה אני בך מ"מ אם נחסר להסרסור משהו חייב לשלם לו הכל כמ"ש התוס' ב"ק ד"כ וכתובות ד"ל לענין זה נהנה וזה לא חסר דפטור מ"מ אם חסור משהו חייב לשלם לו כל מה שנהנה וגדולה מזו דעת המרדכי פ' הגוזל דאף דבגרמא בנזקין פטור מ"מ אם הבטיח לשלם לו מתחייב אף בדיבור ועיין ח"ס חו"מ סי' קנ"ט ובשו"ת ד"ח ח"א חו"מ סי' ל"א עכ"פ פשיטא שאם שע"י שראובן הניח הליסטנץ שלו השיג שמעון ליסטנץ בוודאי דמחויב ליתן לו כל מה שהבטיחו ונודע שי' כמה פוסקים דאף בהבטיח לו בשכר פעולתו דשלב"ל מחויב ליתן לו ועיין קצה"ח סי' של"ב ובריט"א פ"א דבכורות ועיין בהג"א דאף אם הבטיח לו חפץ בשכרו דיוכל ליתן לו דמיו ועיין גיטין דע"ה ובקצה"ח סי' רמ"א

ב) ומה שטוען שמעון כי הי' אנוס במה שהבטיח לו אחר שראה שלא השיג רשיון למכור לאחדים ועבור זה שהשיג רשיון למכור רק תחת החותם באמת לא רצה ליתן שכר גדול כזה רק מתירא הי' שלא ימכור זכותו לאחר הנה פשיטא דזה ל"ח אונס כיון ששמעון לא הי' נפסד מכיסו רק שלא הי' מקבל טובה מראובן וע"י שהבטיח ליתן חלק ריוח עי"ז עשה לו ראובן טובה ממילא ל"ח אנוס כמפורש ברמ"א יו"ד סי' רל"ב בשם המהרי"ק דאם אינו נפסד משלו ל"ח אנוס וכן מפורש בחו"מ סי' רמ"ג דאם. רצה לישא אשה ולא רצתה רק באופן שיכתב לה נכסיו דל"ח מתנה באונס כיון שאפשר לו שלא לישא אותה ועיין בפר"ד שהאריך בהא דקבלו בערבות מואב עדן חשוב אונס כיון שכבר זכו בא"י א"כ הוו כמפסידם ליקח דבר משלהם עכ"פ פשיטא דל"ח בכלל אונס, אך באמת יפה כתב הרב מו"ה א"ו אויסשפוטץ דבאמת שמעון קיבל עליו שני חיובים אחד שמחויב ליתן לו חלק ריוח 40% וגם קיבל עליו חיוב לשלם לו הריוח מעשרה שנים בפ"א אם ירצה ראובן למכור כל זכותו, אבל עכ"פ זה פשיטא דלע"ע לא חל המכירה דלע"ע הדבר בשותפות רק דשמעון קיבל עליו חיוב לכשירצה ראובן למכור ישלם לו כפי המדובר אבל עכ"פ נהי דחיוב מהני אף בדשלב"ל לפי שגופו הוא בעולם וגם חזרה ל"מ אף קודם שבא לעולם כמ"ש הקצה"ח סי' ר"ט וסי' קי"ב אבל עכ"פ החיוב לא חל רק באותו זמן שיתרצה ראובן למכור וא"כ י"ל נהי דהוכחתי דהחיוב חל בדיבור הואיל שכבר גמר ראובן פעולתו במה שהחזיר הליסענץ ונתחייב שמעון במה שהבטיח לו ונודע שיטת הר"נ פ' האומר דאם קידש אשה ע"מ ליתן לה מאה ר"כ במשך שנה וכנסה תוך הזמן כיון דא"א המעשה להתבטל שוב חל עליו חיוב ועיי"ש בב"ש סו' ל"ח אך מצינו בש"ס דב"מ די"ד דאף במוכר שדה שלא באחריות מ"מ אם יצאו עליו עוררין עד שלא החזיק בה יוכל לחזור בו וקאמר בש"ס ה"מ בלא דייש אמצרי ומפורש שם בפוסקים דאף אם כבר נגמר הקנין בכסף או בשטר אפ"ה כ"ז שלא החזיק בה כאדם העושה בשלו מתבטל המקח ע"י ריעותא כל דהו ועיי"ש ברא"ש דהוא מדין סטימתא כמו דמהני סטימתא לעשות קנין ה"ה דמהני לבטל קנין ועיין במהרי"ט שהאריך בזה לענין שידוכין דכ"ז שלא נשאה יוכל לבטל השידוכין בשביל מום כל דהו ומפורש באהע"ז סי' נ' דבשידוכין ל"א נסתפחה שדהו א"כ פשיטא דגם בנ"ד אם קנה זכות ליסענץ מחבירו אף אם נגמר הקנין באופן המועיל ואף אם כבר שילם לו הכסף מ"מ אם קודם שנכנס הלוקח לתוך העסק נתהווה איזה סיבה שנתקלקל העסק פשיטא דיוכל לחזור בו מדין סטימתא מכ"ש הכא דלא שילם לו עדן דמי שיווי זכות ראובן נהי דחיוב חל עליו לקנות אבל כיון שנולד קלקול בהעסק קודם גמר הקנין ע"י המלחמה וזה הוי בכלל אונס דל"ש ול"ש דהוי לו להתנות בוודאי די"ל דאין על שמעון חיוב כעת לשלם בפ"א בעד זכות ראובן ונהי דא"א להחזיר לראובן את הזכות הליסענץ שלו אבל עכ"פ אין מחיוב ליתן לו לע"ע רק הריוח כפו חשבון 40% ובפרט דבאמת יש אומדנא דאם הי' שמעון מעלה בדעתו שיהי' כל העסק מקולקל ובס' סכנה לא הי' מתחייב א"ע לקנות הזכות בפ"א ואף שנודע שיטת התוס' כתובות דמ"ז דלוקח פרה ונטרפה ל"מ אומדנא משום דתלוי בדעת המוכר ג"כ אך באמת כמה תשובות בדבר א' דבמח"א באמת מתרץ קושיות התוס' משום שיוכל המוכר לומר נסתפחה שדך עיי"ש מה שמחלק בין חלה התלמיד לחלה המלמד א"כ הכא ל"ש לומר נסתפחה שדהו של שמעון דלע"ע חלק 40% היא של ראובן א"כ אירע הקילקול בחלקו של ראובן ג"כ ואף לשיטת התוס' מ"מ נודע שיטת מהר"ש יונה דלהחזיק מהני אומדנא אף בתלוי בדעת שניהם ואף דמ"ל הלכ' זכי' ומתנה תמה עליו מש"ס דכתובות דע"ו ע"ב אך בספרי ח"ג סי' פ"ו ישבתי שי' מהר"ש יונה וחוץ לזה נודע מ"ש בשו"ת נו"ב מה"ק חיו"ד סי' ס"ט דרק במקח שכבר נגמר אז ל"מ אומדנא לבטל מקח