מהר"ש חלק ד רסד

) עוד יש צד להתיר בנ"ד הואיל דלפי דברי הרופאים מה שיושב בלי אשה מזיק לו לבריותא א"כ י"ל לפי מה שהבאתי קושית המפורשים דבכל נשתטית נימא הואיל דבמקום מצוה לא גזר ר"ג לא יהי' פרעון כתובתה מעכב כמו לדינא דש"ס במקום שמהדין לגרשה דאין פרעון כתובתה מעכב רק שכ' המפורשים די"ל דר"ג גזר אף במקום מצוה ואפ"ה ל"ח מבטל מצות פו"ר הואיל דאנוס לישא אשה אחרת מפאת חדר"ג ל"ח מבטל מצוה וכמ"ש בתוס' שבת ד"ד דאף באנוס מלרדות הפת מכח תק"ח פטור מסקילה וע' בכ"מ פ"ו מהחו"מ עיי"ש וע' בשו"ת רח"כ בסופו בשם חכם אחד שהאריך בזה א"כ התינח לגבי ביטול מצוה אבל הכא דלפי דברי הרופא יוכל לבוא לידי פק"נ פשיטא דבמקום פק"נ נא גזר ובפרט די"ל דהוי אומדנא ברורה דאדעתא דהכי שיגיע לידי פק"נ לא קיבל עלי' כל החיובים ואף דבממון חבירו אסור להתרפאות אף במקום פק"נ כמ"ש בשטמ"ק ב"ק ד"פ מ"מ כ"ז בממון גמור של חבירו אבל עכ"פ מועיל הפק"נ לחשבו לאומדנא ברורה וממילא לא התחילו החיובים ושוב לא יהי' מיקרי כלל בגדר ממון חבירו וכעין שכ' בנה"מ סי' י"ז דבמקום דא"נ דמחל לא התחיל החיוב בכה"ג גם מחילה בלב מהני עיי"ש ולכאורה הי' מקום לחוש דאין לרופאים נאמנות באיסורים וכמו שהרגישו המפורשים מהא דש"ס נדה דכ"ז דקאמר שאלו לרופאים ואמרו תטיל למים אך באמת כבר תרצו דשם הרופאים בעצמם לא אמרו דבר ברור וחוץ לזה י"ל כיון דלשי' כמ"פ חדר"ג ל"ח רק כדרבנן א"כ י"ל דבדרבנן רופא מהימן ואף דמבואר בסי' קפ"ז דגם ברדמ"ת ל"מ נאמנות הרופאים אף דהוי רק איסור דרבנן אך באמת לשי' כמ"פ רדמ"ת הוי איסור תורה ובפרט די"ל דקאי התם שכבר איתחזקה באיסור רדמ"ת שפיר י"ל דגם להוציא מחזקת איסור דרבנן לא מהימן רופא אבל לענין חדר"ג לשיטת הסוברים דר"ג לא גזר רק עד כלות אלף החמישי ונהי דאף להסוברים דגם בלא נמנו להתיר החרם בפשוט ג"כ בטל החרם אפ"ה אכתי יש איסור מצד החרם אך לענין זה פשיטא דעכ"פ יש לסמוך אדיבור של הרופא דלא גרע עכ"פ מספק וכמ"ש הח"ס דדבור של הרופא משוי עכ"פ לספק וא"כ לענין איסור מצד קבלה ומנהג פשיטא דיש להקל בספק וכמ"ש בח"ס אה"ע ח"ב סי' צ"ט ובזה ל"ש לדון עוד מצד ח"א הואיל דהוי רק מצד מנהג ובפרט דיש לצרף סברת הר"ש הנודע דהואיל דעד אלף החמישי הי' עליו ח"א גמור וניתק עכ"פ מאיסור חרם לאיסור מצד מנהג בכה"ג בוודאי דיש להקל בספק ולסמוך אדיבור של הרופא ובפרט שכבר כתב הרדב"ז דהיכי דיש רגלים לדבר לכ"ע מהימן הרופא א"כ בנ"ד גם מצד הסברא ישיבה בלי אשה יוכל להביא לידי חולה א"כ חשיב כמו רגלים לדבר ושפיר יש להאמין לרופא וז"ב

ד) והנה כת"ה העיר דאם אין לו לשלם כתובתה יתסור לגרשה כדי שלא יבוא לבטל מצות פריעת בע"ח וכהא דמבואר ביו"ד סי' כ"ח דאסור לשחוט היכי דאין לו עפר לכסות וחזר ודחה מהא דמבואר באו"ח סי' י"ג דמותר ללבוש בגד בלי ציצית היכי דאין לו ציצית ולשיטת כמה פוסקים גם בחול שרי עכת"ד הנה בגוף הסתירה מהא דיו"ד סי' כ"ח להא דאו"ח סי' י"ג כבר הרגיש בגליון מהרש"א טל יו"ד בסי' כ"ח שם וכן הרגיש בזה בשו"ת טוטו"ד מהד"ג סי' מ"א אך בגוף הדבר יש לומר דכבר העיר במג"א שם סק"ח די"ל דציצית חשיב שוא"ת וכסברת התוס' ובמות ד"צ ונדחה מפני כבוד הבריות עיי"ש ובאמת לשיטת התוס' ברכות ד"כ דלאו שאש"ב נדחה מפני כבוד הבריות אף בקו"ע א"כ ציצית אונו בנשים וחשיב אש"ב כמ"ש בתוס' יבמות ד"ו א"כ אף אי הי' אמרינן דמה שאינו פושטו הוי קו"ע נהי דהוי בלי מעשה מ"מ הואיל דתחילת הלבישה הי' במעשה גם השהי' חשיב מעשה וכסברת המלמ"ל בהלכות ביאת מקדש אפ"ה לאו שאש"ב אף בקו"ע נדחה מפני כה"ב אך באמת אין הלכה כשיטת תוס' הנ"ל מדקיי"ל בש"ע יו"ד סי' שע"ב דאם הגידו לכהן שהוא ערום שהוא בין אוהל המת מחויב לילך החוצה ערום ועיין נובי"ק או"ח סי' ל"ה אך עכ"פ המג"א שם כתב דבגנאי קטן אף שוא"ת אינו נדחה אך באמת דבר זה תלוי בשני תירוצי התוס' שבועות ד"ל אך לפי מה דנראה מרמ"א סי' שע"ב דס"ל כשיטת הרא"ש דהרואה כלאים בבגד חבירו אינו מחויב להגיד לו דזה חשיב שוא"ת כמ"ש הנוב"י שם א"כ שוב מוכרחים לבוא לתירוץ א' בתוס' שבועות שם אך לפמ"ש הנוב"י דאיסור תמידי אף בשוא"ת אינו נדחה א"כ אף לשיטת הרא"ש א"ש תירוץ ב' של תוס' שבועות הנ"ל ושוב י"ל דשוא"ת במקרה אף בגנאי קטן נדחה ומכ"ש מידי דהוי אש"ב ובשוא"ת בוודאי דנדחה מפני גנאי קטן א"כ א"ש הכל דוקא ציצית דהוי אש"ב והוי בשיא"ת שפיר נדחה עכ"פ מפני גנאי קטן אבל התם לענין כיסוי שפיר אסור לשחוט באין לו עפר לכסות וז"ב

ה) ובזה מיושב ג"כ מה שהעיר דיתסור מלגרשה משום דיבטל מצות פריעת בע"ח וכת"ה כתב דכמו דכבוד הבריות דוחה לציצית דהוו שב ואל תעשה ה"ה דמצות פ"ו דוחה למצות פריעת בע"ח באמת ז"א דשאני התם בציצית דהוי אש"ב שפיר נדחה מפני כה"ב דהרי לשיטת התוס' ברכות היכי דהוי אש"ב אך בקו"ע נדחה י אך בפשיטות י"ל דוקא בכיסוי דאם ישחוט עכשיו ואין לו עפר לכסות א"כ יהי' נבלע הדם בקרקע ושוב אם לא יכסה כעת יתבטל מצות כיסוי לגמרי שפיר אסור לשחוט אבל הכא אם ישלם ק אח"כ ג"כ וקיים מצות פריעת בע"ח שפיר במה שאינו משלם לה עכשיו ל"ח בכלל מבטל המצוה דהרי לא נפטר מן החוב ואם יהי' לו אח"כ יצטרך לשלם לה שפיר ל"ח אכתי בכלל ביטול מצוה וכעין סברת התוס' בקידושין ד"כ דמילה ל"ח מעשהז"ג לפי שמיום ח' ואילך אין לו הפסק וכן הוא שיטת הרמב"ם מובא ביו"ד סי] רס"א דלענין מילה אינו בחיוב כרת רק במת ערל אבל כל ימי חייו אינו בר כרת הואיל דבידו למול ורק שיטת והראב"ד דחייב כרת תיכף רק במל א"ע אח"כ נפטר מן הכרת וכן הוא שיטת התוס' מכות די"ד ע"א עיי"ש אבל לענין פריעת בע"ח פשיטא דל"ח מבטל המצוה הואיל דבידו לשלם אח"כ וכמ"ש בתוס' שבת דקל"א דדוקא בציצית וסוכה ומזוזה דאף אם יקיים המצוה מחר מ"מ מצות היום לא יקיים עוד לעולם אבל במילה גוף המילה שעושה בשמיני יעשה בתשיעי ל"ח מבטל המצה עיי"ש ה"ה הכא ג"כ הסברא כנ"ל וז"ב ע"כ אחרי דלפי דברי הרופאים יוכל לבוא לידי פק"נ א"כ אף להאוסרים ממון חבירו במקום פק"נ מ"מ קיי"ל דמותר להתרפאות ורק דחייב לשלם אח"כ א"כ ה"ה הכא הרי אינו מפקיע זכות ממון שלה לחלוטין רק עד שתשיג ידו ע"ל פשיטא דאינו מחויב להכניס א"ע לספק סכנה ע"כ באם יראה כת"ה שבאמת עני הוא ואין ידו משגת עכ"פ ישליש סכום עיקר הכתובה במזומנים ועל מותר החיובים ישליש וועקסעל וג"פ בד"ת אזי ג"א הנני נמנה בין המתירים כנלע"ד בס"ד לדינא: ב' מקץ תרס"ז ראדאמישלא. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל.