מהר"ש חלק ד רסג

אף היכי דתלוי בדעת שניהם וגם היכי דהוי האומדנא ליפטר עצמו מחיוב חדש בכל יום בכה"ג מועיל אף בתלוי בדעת שניהם כמ"ש בנובי"ק חיו"ד סי' ס"ח וסי' ס"ט ועי' שו"ת ד"ח סי' אך כת"ה הבוא מ"ש בשו"ת ברית אברהם אה"ע סי' צ"א דצריך לשבע שאין לו ותמה עליו כת"ה חדא דהא מפורש בחו"מ סי' צ"ט דאם ידוע שהוא עני א"צ לשבע ועוד העור לפמ"ש בשו"ת ח"צ סי' קט"ז די"ל דלענין זיקת יבמה דהוו רק ככנוסה מדרבנן ליכא תקנת חדר"ג עפ"י דברי הש"ס ב"מ ד"ה דבכופר הכל לא אמרו שכנגדו נשבע ונוטל בחשוד דתקנתא לתקנתא לא עבדינן עיי"ש א"כ ה"ה הכא דכל חיוב כתובה הוא רק דרבנן ושבועת אין לי הוי רק תקנת הגאונים ושוב י"ל דלא עבדינן תקנתא לתקנתא עכת"ד כת"ה והנה באמת כדמות זה כתב בש"ך חו"מ סי' פ"ב ס"ק י"ט במת המלוה ויורשיו יש להם שטר והלוה טוען פרוע דנשבעים שבועת היורשים ונוטלים אבל אם הי' המלוה חשוד פסק המחבר דנוטל המלוה בלי שבועה ולא אמרינן שכנגדו נשבע ונפטר ותמה הש"ך והסמ"ע מאהע"ז סי' צ"ו דבאשה החשודה שכנגדה נשבע ונפטר וכ' הש"ך דבשלמא בהלואה דמה"ת חייב לשלם אף בלי שבועה ורק שחז"ל חייבו שבועה שפיר אמרינן בחשוד אוקמא אד"ת ונוטל שלא בשבועה אבל כתובה דהוי רק מדרבנן וכיון דחז"ל גופא אמרו שלא תפרע אלא בשבועה א"כ בחשודה שוב אוקמה אד"ת ולית לה כתובה עיי"ש ה"ה כיון דכל כתובה הוי רק דרבנן ובטוען אין לי אוקמא אד"ת ופטור בני שבועה ובאמת כתב הש"ך בסי' פ"ב סקי"ג ממש כסברא זו לחלק בין שאר נשבעין ונוטלין לבין נשבע ונוטל בשטר דבשאר נשבעין ונוטלין דמה"ת אינם נוטלין גם בשבועה ורק דחז"ל תיקנו ליטול בשבועה א"כ שפיר אמרינן בטוען אין לי דאין אחד מהם נשבע כיון דשבועת אין לי הוי רק תקנת הגאונים שפיר אמרינן תקנתא לתקנתא לא עבדינן אבל בנשבע ונוטל בשטר דמה"ת נוטל בלא שבועה ורק חז"ל חייבי לישבע שפיר מוכרח הלוה מקודם לישבע שאין לו עיי"ש, ועיין ג"כ בש"ך סי' צ"ב ס"ק י"ד שכ' ג"כ חילוק זה בין שאר נשבעין ונוטלין בחשוד לבין נשבע ונוטל בשטר וג"כ מכח סברא זו דתקנתא לתקנתא לא עבדינן עיי"ש, ונראה מכ"ז כסברת כת"ה די"ל דבכתובה דרבנן אין להשביע שבועת אין לי ובאמת המעיין בבר"א שם שציין להא דסי' פ"ב נראה שהרגיש בעצמו בזה

ב) איברא דמה שהביא כת"ה דברי הח"צ דבכנוסה דהוי רק מדרבנן ל"ש חדר"ג דברי כת"ה צע"ג דלפ"ז יוצמח דבקדושי חרשת דהוי רק קידושי דרבנן ל"ש חדר"ג ויהי' רשאי לישא אחרת וזה דבר פלא, ומצאתי בשו"ת הרי"מ אה"ע סי' מ"א שהשיג על הח"צ הנ"ל וב"ה שכוונתי לדעתו הקדושה, אולם גם בגוף הדבר אי בכתובה דהוי רק מדרבנן אי חיוב בשבועת אין לו הואיל דהוי בכלל תקנתא לתקנתא שהבאתי סמוכין לפוטרו עפ"י דברי הש"ך הנ"ל אפ"ה י"ל דדברי הבר"א הנ"ל נכונים ונקדים קושית המפורשים דכמו לדינא דש"ס במקום שמהדין לגרשה אין פרעון כתובתה מעכב א"כ אף אחר החדר"ג במקום דלא גזר ר"ג שוב י"ל דבאין לו לא יהי' פרעון כתובתה מעכב הגט ורק שכתב בשו"ת צ"צ דבאמת היכי דרשאי לגרשה בע"כ כגון בעע"ד או בנכפית להמתירין לגרשה בע"כ אז שפיר באין לו אין פרעון כתובתה מעכב מלגרשה אבל בנשתטית דעכ"פ מדרבנן א"א לגרשה אף ביודעת לשמור גיטה ושוב צריכין דוקא להתיר לו חרם שתי נשים א"כ זה הי' חד מתנאי ההיתר באופן שיסלק לה כתובתה ואם אין לו לסלק כתובתה באמת לא נתן ר"ג רשות להתיר לו חרם הנ"ל עיי"ש אך בשו"ת רח"כ סי' ל' כתב דבאין לו מעות מזומן מועיל השלשת וועקסיל משום אומדנא דאדעתא דהכי שבאם תשתטה ולא והי' לו מעות מזומן שיהי' מעוכב עי"ז מלישא אשה אחרת לא קובל עליו וחשוב כהתנה שבאופן זה יפטור מחיוב כתובתה וכל תנאי שבממון קיים ואומדנא גדולה מהני אף בתלוי בדעת שניהם עיי"ש, וכן מפורש בחו"מ סו' ר"ז דאומדנא דמוכח מהני כמו תנאי עיי"ש יצא דעיקר הא דאינו מעכב השלשת מעות מזומן הוי רק מכח אומדנא א"כ י"ל לפמ"ש בקה"ח סי' ר"נ סק"ה בהא דשכ"מ שהקדיש כל נכסיו ועמד דאבעיא בש"ס אי יוכל לחזור לדעת הרא"ש דההקדש נשאר קיים אף דספק הקדש אזלינן לקולא כמפורש בנדרים ד"ז אפ"ה י"ל כיון דהא דחוזר במתנה להדיוט הוי רק מכח אומדנא ולכאורה הא הוו דברים שבלב ועכצ"ל דהוי כמו דברים שבלב כל אדם אבל בהקדש דעכ"פ מספקא לן שמא הי' בדעתו להקדיש אף אם יעמוד ושוב עכ"פ לא הוו בכלל דברים שבלב כל אדם ושוב אף אם באמת הי' בדעתו לחזור אם יעמוד ל"מ משום דהוי דברים שבלב עיי"ש ובאמת בח"ס אהע"ז ח"א סי' צ"ז הרגיש ממש בסברא זו לענין הא דבקידושין וגירושין ל"מ חזרת תוכ"ד עיי"ש ועיין ג"כ בש"ע יו"ד סי' רי"א סעיף א' שיטת הרא"ש דביטל הנדר לא הוי רק בקול כדי שיהי' בכלל דברים שבלב כל אדם עיי"ש, ולפי"ז י"ל דכבר העיר בשו"ת בר"א חו"מ סי' י"ג די"ל דרוב יועיל לחיוב שבועה מק"ו דע"א דע"א ל"מ באבידה ורוב מועיל באבידה בכתובות דט"ו, וא"כ מדמועיל ע"א לחייב שבועה מכ"ש דרוב יועיל לחיוב שבועה ורק שתירץ דכמו דנשבע ר"נ ביבמות דק"כ דאכלו כוורי לחסא אף דמיעוט ניצולים ועכצ"ל דרור חשיב כבירור ומותר לשבע על הרוב ואפ"ה בחומר א"א לא סמכינן על הרוב וא"כ י"ל דכל שבועה הרי רק לברר הדבר וא"כ אדרבה נגד ע"א שפיר השבועה מברר אבל נגד רוב אף אם ישבע נגד הרוב לא יהי' מיקרי מברר הדבר דהרי אדרבה הרוב חשוב כבירור מדמותר לישבע על הרוב וא"כ בכה"ג גם אחר השבועה לא והי' בכלל בירור שפיר אין לנו לחייבו שבועה בחנם עיי"ש בסי' י"ד שהאריך בזה יצא מדבריו דכל שבועה מברר האמת א"כ לפי"ז י"ל באמת באשה דעלמא התובעת כתובתה ויורשים אומרים אין לנו פטורים משבועה משום די"ל דחשוב בכלל תקנתא לתקנתא כסברת הש"ך הנ"ל אבל הכא דבאמת התנה ר"ג שכ"ז שיש לו לשלם הכתובה אסור לישא אשה אחרת בלי פרעון כתובתה ורק היכי דאין לו חידש הגרח"כ דיוכל לישא אחרת מכח אומדנא א"כ קשה לכאורה הרי חשוב כמו דברים שבלב וכמש"כ הקצה"ח וח"ס הנ"ל ורק די"ל דהוו בכלל דברים שבלב כל אדם א"כ התינח אחר שנשבע שאין לו דאז השבועה מברר האמת שפיר מהני אומדנא דחשיב כתנאי אבל כ"ז שלא נשבע נהי דגלוי וידוע לפני הש"י שאין לו אבל עכ"פ א"א לכנותו בכלל דברים שבלב כל אדם ושוב לא מהני האומדנא ושוב א"א להתיר לו החרם ונכונים דברי הבר"א בס"ד ודו"ק ולפי"ז וי"ל בנ"ד דמפורסם לכל שהוא עני גדול א"כ בכה"ג שוב חשוב דברים שבלב כל אדם ושוב מועיל האומדנא ושפיר אפשר להתיר לו החרם אף בלי שבועה ובפרט במפורסם לעני בלא"ה מבואר בחו"מ סי' צ"ט דפטור משבועה זו ע"כ מכל הני טעמי הדבר ברור דפטור בנ"ד מלישבע שאין לו וז"ב: