מהר"ש חלק ד רסב

יש לחלק דבנדרים אזלינן בתר לשון בני אדם אף אם הוא סותר לשון תורה כמ"ש התוס' פסחים ד"ב ובר"ן שבועות דכ"ג ובר"ן נדרים דמ"ט ובמ"ל הלכות שבועות ובכ"מ בש"ס א"כ שפיר י"ל דפולין הלחין הם בכלל ירק דלשון בני אדם אבל הכא עיקר גזירת קטנית משום שיכולין לעשות ממנו פת ודומה לפת מדגן ואתו לאחלופי א"כ גם בפולין לחין מ"מ אחר שנתיבשו ראוי לעשות ממנו קמח א"כ שייך החשש אתי לאחלופי ואף שי"ל לפמ"ש בירושלמי אין מחדשין על הגזירה והא י"ל עכ"פ לא חמיר גזירת קטנית משאר איסור דרבנן ובפרט תקנה שנעשה אחרי חכמי הש"ס וודאי לא חמור כ"כ א"כ היכי שיש ספק או גם זה הו' בכלל הגזירה י"ל דבספק אזלינן לקולא ועיין בטו"ז חו"מ סי' ק"ג לענין תקנה דשומא הדרא אי הלוקח חשיב מוחזק די"ל דבעלים הראשונים מיקרו מוחזקים, וי"ל דהואיל דרק מצד התקנה הדרא ואם יש ספק אם צריכים לשלם לו השבח י"ל בספק בתקנה מוקמינן אדינא, ועיי"ש בקצה"ח ונה"מ מה שהעירו מהא דב"ב דכ"ה לענין ספק אם אילן קדום דקוצץ ואינו נותן דמים ועיין בחו"מ סי' צ' לענין אי עשו תקנת נגזל בשכירו ולקיטו דנשאר בתיקו ול"מ אף תפיסה, עכ"פ לכאורה בספק אם היא בכלל גזירות קטנית י"ל ספק לקולא אך באמת כיון דגזירות קטנית נעשה בשביל חשש אתי לאחלופי בקמח ויוכל לבוא לידי איסור כרת י"ל דחמיר משאר איסור דרבנן וי"ל דגם בספק אי הוא בכלל הגזירה נחמור ול"ש בזה לומר אין מוסיפין על הגזירה, דרק מטעם ספק מחמירין וכמ"ש הט"ז סי' צ"ח בבשר עוף בחלב ונשפך ויש ספק אם הי' ששים לא אמרינן ספק דרבנן לקולא כיון דגזרו אטו בשר בהמה חמור, ואף דלשיטת הש"ך גם בבשר עוף בחלב מקילין בנשפך אבל הכא דעשו הגזירה בשביל חשש איסור כרת יש להחמיר בכל מידי שי"ל דהי' בכלל הגזירה ומצינו בש"ס דסוכה דט"ז דשבות דאיסור סקילה חמיר מאיסור עשה ובש"ס יבמות דפ"ז ודקי"ט דבמידי דהרחקה יש להחמיר יותר באיסור כרת ועיין בב"י יו"ד סו' קפ"ג די"ל דתשמיש דיום ז' בזבה אסור מה"ת דבאיסור כרת אף מה"ת יש לחוש שמא תראה ותסתור ועכ"פ אסרו גם הטבילה ביום ז' שמא תשמש ושמא אח"כ תראה ותסתור וחזינן דבאיסור כרת חוששין אף נגד ס"ס ע"כ קשה להתיר

ב) ובדבר שאלתו השני' אם המוכר חמץ מלוה מעות להעכו"ם הקונה לקנות החמץ אם יש בזה חשש מכירה בהערמה והביא משו"ת ד"ח לענין מכירת מאכלות אסורים הנה נודע שיטת התב"ש דאסור להאכיל לבהמות ישראל חמץ אם נמכרו הבהמות והחמץ משום דמכירה בהערמה ל"מ רק לענין איסור דרבנן דחמץ שנמכר הוא ג"כ בכלל הביטול וכן דעת המק"ח דמה"ת מהני מטעם ביטל, אך באמת שיטת הרבה פוסקים דחמץ שנמכר אינו בכלל הביטול ורק דל"ח מכירה בהערמה דבאמת דעת הישראל הוא למכירה גמורה דמחמת איסור חמץ גמר ומקנה ועיין תוס' שבת די"ח גבי גיגית אפקורי מפקיר להו דמפני איסור שבת היא גמר ומקני אף בלי ג' ועיין תוס' ב"מ ד"ל, ואי לחוש שהנכרי אינו מכוין לקנות אין צריכין להשגיח על דברים שבלב היכי שסותר מה שבפיו ובפרט שעושה מעשה ולוקח שט"מ ונודע מ"ש הנוב"י לדחות דברי המ"ב שמחמיר באם אינו מבטל בלב שלם דהוי כטובל ושרץ בידו והנוב"י כתב דאין משגיחין על דברים שבלב ועיין פמ"ג סי' תמ"ח אך באמת לשי' הר"ן ז"ל עיקר הביטול הוא לגלות דלא ניחא לי' לקנותו ושוב לא עשאו הכתוב כאלו הוא ברשותו א"כ אם אינו מבטלו בלבו שוב אוקמה רחמנא ברשותו ובאמת הר"ן ז"ל כ' דמש"ה תיקנו ביעור] שמא לא יבטל בלב שלם עכ"פ במכירה אין משגיחין על דברים שבלב לבטל קנין ברור עכ"פ גם אם הלוה מעות לעכו"ם הקונה ג"כ מהני ועיין גיטין דל"ז לענין פרוזבל דאם אין ללוה קרקע מזכה לו ע"י אחר ועיי"ש בר"ן שי"ל דרק מפני קולי פרוזבל מהני דבלא"ה חוששין לזה חשש חוב ועיין חו"מ סי' קכ"ה עכ"פ הכא ליכא חשש אך לכאורה אם אשה מוכרת חמץ והנכרי אין לו מעות והאשה מלוות לו י"ל שמא אשה לא ידעה לאקני' וכדנסתפקו בש"ס דגיטין ד"כ ע"ב ועיי"ש ברש"י ז"ל דבאשה אם יודעת שמחזר לה אינה נותנת רק בתורת שאלה א"כ שוב י"ל דל"ח ממון של הקונה אך באמת מסיק שם דאשה עצמה נותנת גיטה ולשיטת הרמב"ם נ"ל הטעם דמסקינן דאשה ידעה לאקניי א"כ גם כאן ליכא חשש הגם לשיטת הרשב"א ז"ל הטעם דאמרינן דגם טבלה ממש אקני לי' רבנן מפני תקנות עגונות ושוב י"ל דגם לפי המסקנא אמרינן שמא אשה לא ידעה לאקניי אך באמת עיי"ש באה"ע סי' ק"כ וקנ"ד מוכח דשיטת הרמב"ם נ"ל עיקר דבשלה ממש לא אקני לי' רבנן ורק באקניתה לו אמרינן אשה ידעה לאקנוי' ועיין ח"ס אה"ע סי' פ"ו ובספרי ח"א סי' ט' וא"ב סי' ע"א ובפרט בחמץ הקרקע ניקנית בשטר אם עכ"פ לא עייל ונפיק אזוזי ובפרט שכירת קרקע על איזה ימים בוודאי דסגי בכתיבת שטר לחוד ובפרט שכותב הרני כאלו התקבלתי והחמץ ג"כ נקנה באג"ק לשי' רוב הפוסקים ול"ח שמא קנין אגב דהוי דרבנן אינו מועיל לענין איסור תורה דשיטת התוס' קידושין ד"ה דקנין אג"ק הוא מה"ת דלא כשיטת התוס' ב"ק די"ב עכ"פ קנין כסף שכותבין הוא כן לרווחא דמילתא שפיר יש לסמוך אשיטת הרמב"ם ז"ל דגם אשה ידעה לאקני' ע"כ גם באשה המוכרת ומלוית כסף להערל הקונה ג"כ אין חשש וז"ב בס"ד לדינא: באה"ח ד' צו תרע"ה ווייצען. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סי כ"ז להרב הגאון המפורסים מ' יהושיע אלטר נ"י אבדק"ק קאנסקיוואלא רוסיע

בדבר שאלתו באיש אחד אשר זה י' שנים שנגעה בו יד ד' ונשתגעית אשתו כאחד המשוגעים והבעל לא קיים עדיין פ"ו והרופאים אומרים שאם ישב בלי אשה יזיק לו לבריאתו והוא עני ואביון ואין לו כדי להשליש סך כתובתה ות"כ ומזונות כמבואר בב"ח ובחמ"ח ובב"ש אהע"ז סי' קי"ט ונפשו בשאלתו אם להתיר לו ע"י ק"ר אף שאין לאל ידו לקיים כל הנ"ל

א) הנה כבר הבאתי בספרי ח"ג סי' ה' בשם שו"ת רח"כ להקל בהשלשת וועקסיל מטעם אומדנא דחשוב כהתנה שאם לא תהי' ראוי' לדור עמה ולא יהי' לו להשליש שיהי' פטור מחיובים שלו ואף דבתלוי בדעת שניהם ל"מ אומדנא לשו' התוס' כתובות דמ"ז אפ"ה נודע מש"כ בשו"ת הרא"ש דאומדנא גדולה מהני