מהר"ש חלק ד רסא

גם בדין דמכרו לו טבעת ג"כ נימא דהיכי דקיבל מקודם המעות א"כ הי' עליו חיוב ליתן לו חפץ טוב והספק אם פקע חיובו, שוב נוקמא בחזקת חיוב הראשון אך באמת יש לחלק דשם אם קנה ממנו טבעת ידוע ג"כ תיכף שמסר לו המעות ממ"נ לר"י תיכף נקנה לו החפץ ושוב אין עליו חיוב להחזיר לו המעות ואין עליו אף חיוב פשיעה כמו"ש בשע"מ, ורק הספק שמא החליף לו הטבעת א"כ הוי ספק בחיוב, ולר"ל דכסף אינה קונה אף מה"ת א"כ אסור להמוכר להשתמש במעות כמ"ש התוס' ב"מ דמ"ג א"כ המעות הם ממילא ברשות הלוקח דהוי רק כפקדון בלא אחריות ברשות המוכר וא"כ עכ"פ הוו כספק על תחלת החיוב

ב) עכ"פ בנ"ד היכי דקנה תבואה ומשכו קודם נתינת המעות ומשיכה עושה קנין גמור א"כ חל עליו חיוב לשלם המעות א"כ כשיש לו ספק אם שילם כל המעות הוי איא"פ, ועיין ח"ס חו"מ סי' ק"נ שכ' באחד שהחליף באנקנאט מאלף ר"כ על באנקנאטים קענים ונגנב עשרה ר"כ ויש ספק שמא נגנב קודם שהסירו מעל שלחן הגדול שעומד אצל המחליף וממנו מוסרים על שלחן הקטן שעומד לפני המקבלים ואם נגנב משלחן הגדול עדיין הוא ברשות המחליף וכשנתנו לשלחן הקטן כבר הוא באחריות המקבלים וחילק דאם קיבל הב"נ הגדול מקודם שהתחיל ליתן להם הב"נ הקענים הוי בכלל איא"פ דכיון דהוי עליו חיוב בשום פעם ליתן להם ב"נ הקטנים דלא קני ב"נ מיוחדים א"כ הוי בכלל ספק בפרעון דשמא נגנב עוד כשהי' ברשותו אבל אם נתן להם הקענים מקודם ואח"ז קיבל הגדול א"כ הוי ספק בחיוב דשמא נגנב משלחן הקטן וא"כ הוי באחריותם עיי"ש א"כ ה"נ אם קיבל הסחורה חל עליו חיוב לשלם סך ששה אלפים כתרים וכשיש לו ספק שמא טעה במנין הוי ספק בפרעון ושפיר לשי' הפמ"א דבס' פרע לו מטבע מזויפת חשוב בכלל איא"פ א"כ ה"נ וודאי מיחייב וי"ל דגם לשי' הט"ז מ"מ דוקא שם דרוב מטבעות אינם מזויפת א"כ הוי כנתברר שנפטר מחיובו הראשון א"כ שפיר חשוב כס' בחיוב ונהי דעכ"פ הי' עליו חיוב קודם שפרע לו מ"מ עכ"פ כיון שמכח הרוב הוי כוודאי פרעון א"כ א"א להטיל חיוב עד הרוב אבל הכא דהס' אם פרע לו כל הסך א"כ שפיר י"ל דמוקמינן לי' בחזקת חיוב הראשון אבל אם נתן מקודם המעות ואח"ז קיבל התבואה א"כ שפיר הוו ספק בחיוב דשמא שילם לו כל הסך מקודם ושוב מספק א"א להעיל עליו חיוב חדש

ג) ושוב מצאתי כעין זה בשו"ת הגאון מהרי"ל דיסקין אבד"ק בריסק בא' שקנה תבואה וטוען הלוקח שחסר לו מהמדה ורק שא"י בבירור דשמא נגנב לו בדרך ומחלק ג"כ דאם המוכר קיבל המעות מקודם הוי ספק בפרעון אבל אם מסר לו התבואה מקודם הוי ס' בחיוב וכ' דל"ד לדברי הט"ז דשם לפי שרוב המטבעות אינן מזויפות עיי"ש נמצא בנ"ד שיש ספק בסכום המעות ג"כ יש חילוק דבקיבל הסחורה מקודם הוי ס' בפרעון ובנתן המעות מקודם הוי ס' בחיוב עיי"ש בפסקים סי' קע"ו אך כ"ז אם הי' התובע טוען ברי שחסר לו הסך אלף כתרים והנתבע הי' טוען שמא אז הי' מקום לחלק כנ"ל דאם קיבל הסחורה מקודם הוי בכלל א"ו אם פרעתיך אבל השתא שגם התובע אינו טוען בבירור שמנה המעות תיכף בשעה שקיבל ממנו והי' חסר רק שנתנו לתוך תיבה משתמרת והנתבע טוען בבירור שמסר לו הסך בשלימות יש להסתפק אי זה חשוב כטענת ברי להשביע את הנתבע ולכאורה קיי"ל דבטענת ספק אין להשביע אך באמת מצינו בחו"מ סי' ע"ה דביש רגל"ד כמו במצא תיבה פרוצה ואחד נכנס וחסר לו מעות אף דלא ראה בבירור שהוא קיבל המעות יוכל להשביעו א"כ שוב י"ל כיון דלפי טענת המוכר הי' המעות מונח בתיבה משתמרת ול"ש שיגנבו שמה מהמעות א"כ הוי עכ"פ רגל"ד שטעה הנתבע בשעת שמנה המעות ושוב יוכל להשביעו

ד) עוד י"ל עפ"י מ"ש בשו"ת ברית אברהם די"ל דרוב יועיל לחייב שבועה ק"ו מע"א, ומ"ש שם דאם ישבע נגד הרוב נחזיק דנשבע לשקר כיון שיוכל לישבע על סמך הרוב כמ"ש בהג"ה מיימני בהא דנשבע ר"נ יבמות קכ"א טבע חסא משום דמים שאל"ס רובן למיתה, באמת בספרי פקפקתי דשם במים שאל"ס בשהה עד שתצא נפשו הוי רק מיעוט דל"ש מש"ה מצי לישבע ע"ז אבל רוב פשוט דא"מ להוציא לא יוכל לישבע כמ"ש הע"ז או"ח סי' ח' דבחשש ברכה שאינה צריכה ל"מ חזקה ומפורש בחו"מ סי' ע"ה דבנשבע שפרע חוב לחבירו ואח"כ הוציא המלוה שער דאע"פ דמהני חזקה דשטרך בידי מה בעי להוציא ממון אפ"ה לא נעשה חשוד דשמא באמת פרעו ועיי"ש בקצה"ח ובספרי ח"א סימן א' וסי' פ' הארכתי בזה עכ"פ גם לדברי הברית אברהם עכ"פ רוב שאינו גמור אם ישבע כנגדו בוודאי לא נחזיקו למשקר, ושוב י"ל דעכ"פ גם רוב שאינו גמור מצי לחייב שבועה, ומש"ה בהא דמשארסתני נאנסתי יש מחלוקת הפוסקים לר"ג אי צריכה לישבע, ועיי"ש בתיו"ע דדברי הרמב"ם ז"ל סותרים מפירוש המשנה לפסקיו אי חייבת לישבע כיון דהבעל אינו טוען ברי ועפי"ז הי' מקום לומר כיון דטענת משארסתני נאנסתי הוי נגד הרוב דברצון א"כ צריכה לישבע דעכ"פ לא הי' ברצון והכא לא נחזיקה למשקרת דהא רצון ל"ח רוב גמור שוב צריכה לישבע אגב גילגול שלא זינתה לאו תחתיו ואכמ"ל עכ"פ י"ל כיון דגניבה ל"ש וחשוב כרוב ויוכל להשביע ע"ז וכמו דע"א מחייב שבועה אף בטוען ספק עפ"י עד ה"ה הכא דע"י הרוב חשוב כטענת ברי דלפי דבריו הרוב מסייע לו ושוב י"ל דיוכל להשביעו אך באמת קיי"ל ספק בחיוב שבועה פטור ולשי' הקצה"ח והנה"מ אף תפיסה ל"מ בזה ועיין בש"ש ובש"מ פ"ב מכתובות ע"כ קשה לחייב שבועה ותלוי בראות עיני המורה: באעה"ח יום א' במדבר מ' למב"י תרע"ה לפ"ק ווייצען. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סי' כ"ו להרב הה"ג מו"ה ישראל וועלץ אבדק"ק טיניא שליט"א

בדבר שאלתו אודת באהנין וערבסין שנעשו בהכשר לפסח בעודן לחין ובשרביטין אי הוי ג"כ בכלל גזירות קטנית

א) והנה כ"ת הביא מדברי הג' ר"א אופפענהיים ז"ל שכ' דפולין הלחין הוי בכלל גזירה ורק דקש"ל מהא דנודר מן הירק אסור בפולין הלחין וממילא הויין בכלל ירק ולא בכלל קטנית ולפע"ד