מהר"ש חלק ד רס

שחתם עליו רק דיין א' בוודאי דאין עליו תורת פס"ד דהא מבואר בחו"מ סי' ג' דגם יחיד מומחה נהי דדינו דין אפ"ה יוכל להחליף טענותיו וכ' שם הקצה"ח דאף בקבלוהו אפ"ה דבר התלוי בכפירה והודאה יוכל להחליף טענותיו ביחיד מומחה או בג' הדיוטות וממילא בכתב זה בוודאי דל"ח בכלל פס"ד ושטר כזה בוודאי דאינו חושש להניח בידו

י"ג) ולכאורה הי' מקום לתלות נ"ד במחלוקת הרמב"ם והרשב"א הובא בחו"מ סי' נ"א בשטר בע"א אי יוכל לטעון פרעתי דדעת הרמב"ם דפרעתי גופא הוי טענה גרוע גם בשטר בע"א ורק דיש לו מיגו דמזויף הו"ל כמשואיל"מ ודעת הרשב"א דבשטר בע"א פרעתי הוי טענה מעליא לפי ששטר כזה אינו חושש להיות בידו ואין זה מכח מיגו דמזויף רק משום דיוכל לטעון מזויף שוב אינו חושש להניח השטר ביד חבירו עיי"ש וכה"ג איתא בסי' פ"ז לענין עד המסייע היכי דאינו נאמן טענה זו רק במיגו ל"מ עד המסייע לפי שבטענת המיגו לא הי' לו עד המסייע והקשה בש"ך מדברי הרא"ש דבשבועת השומרין באפקד בשטר סגי בע"א לפי שעד המסייע פוטר והא החזרתי ג"כ לא מהימן רק במיגו ואפ"ה מועיל עד המסייע וכ' הנה"מ דהתם אין הטעם מכח מיגו רק לפי שטוען טעות נאנסו אינו חושש להיות שטרא בידו עיי"ש וע' בקצה"ח בסי' נ"א שכ' דלשי' הרמב"ם שטר בע"א חמור מכת"י דאף א"נ דבכת"י יוכל לומר פרעתי אפ"ה בשטר בע"א לא מצי למיטען פרעתי ולשי' הרשב"א שטר בע"א שוה ממש לכת"י אולם הביא משיטת הרשב"ם דסובר דשטר בע"א יוכל לומר פרעתי אף דרשב"ם סובר דבכת"י א"י לומר פרעתי וע"כ דשטר בע"א גרע מכת"י עיי"ש אבל בשעהמ"ש שם הרגיש בזה וכתב לחלק בטו"ט עיי"ש ובאמת הש"ך בסי' נ"א הכריע כשיטת הרשב"א אכן בתומים כ' דהוי ס' דדינא ולכאורה י"ל דנ"ד תלוי בהא דאיתא בסי' ס"ט בפנקס שהחתימו עליו ע"א וגם הם חתומים עליו דבכה"ג לא יוכל לומר פרעתי א"כ הכא דראובן חתום עליו וגם הרב חתום עליו שוב א"ו לומר פרעתי אך כבר תמה הש"ך שם והעלה דאף לשי' הרא"ש מהימן הכא לומר פרעתי כמו בשאר כת"י ובפרט דאף א"נ דלשי' הרא"ש באמת ל"מ לומר פרעתי כ"ז בפנקס שכל עסקיהם כתובים שמה פנקס כזה אדם חושש שלא להניח ביד חבירו עיי"ש וממילא פשיטא דבנ"ד אף נשי' הרא"ש הי' נאמן לומר פרעתי וממילא פשיטא דנהי דגם שמעון יוכל לתפוס במיגו דפרעתי לראובן אבל עכ"פ מחויב שמעון לישבע ובפרט דיפה כ' כת"ה דאף בפס"ד גמור אם עבר זמן רב ולא תבעו איכא הוכחה שכבר נפרע הואיל דכבר בא הדבר לפני ב"ד בוודאי דלא הי' ממתין זמן רב כמ"ש הרמ"א בסי' ל"ט ואף דכ' בנה"מ שם דבפס"ד בהדי שטר אף בעבר זמן רב ולא תבעו א"נ לומר פרעתי אפ"ה בנ"ד דכבר הבאתו דל"ח בכלל שטר גמור ולכל היותר ל"ח רק כמו שטר בע"א לחוד או כפס"ד לחוד בכה"ג בעבר זמן רב פשיטא דהי' יוכל ראובן לומר פרעתי וז"ב

יד) ומה גם דבשטר ישן צריך לדקדק אחריו כמפורש ברמ"א סי' ס"א ובנה"מ כ' דהלוה נאמן לומר פרעתי עיי"ש ובנ"ד חשוב שטר ישן ובפרט דשייך הסברא דאם הי' עדיין ראובן חייב לו למה פרע לו שמעון בכל פעם שהלוה ממנו וכהא דמבואר בחו"מ סי' קמ"ו ונהי דשמעון אומר ע"ז כמה אמתלאות ואמתלא מועיל בזה כמפורש ברמ"א בסי' פ"ה אפ"ה בנ"ד האמתלא גרוע מאוד ודעת מהר"ש חסון דבממון ל"מ שום אמתלא וע' קצה"ח סי' פ' מ"ש בזה אבל עכ"פ בעי אמתלא טובה אבל אמתלא גרוע הא גם באיסור ל"מ כמפורש ביו"ד סי' קפ"ה ובכמ"ק ולפ"ז לכאורה הי' מקום בנ"ד לפקפק דאף בשבועה אין להאמינו חדא מכח דבפס"ד בעבר זמן ולא תבעו נאמן הנתבע לומר פרעתי או מכח דחשיב שטר ישן או מכח דהלוה אצל ראובן כמה פעמים ופרע לו ולא ניכה לעצמו החוב הלז א"כ חשיב כמו אנן סהדי דוודאי כבר פרע לו וכהא דל"מ מיגו בעובדא דנהר פקוד וכמ"ש בתוס' כתובות דט"ז ורק דקשה מכח כל הני סברות להוציא ממנו ממון דמפני שאנו מדמין נעשה מעשה אבל לפוטרו משבועה בוודאי דלא יעלה על הדעת ובפרט דלשי' הש"ך בסי' פ"ב גם במלוה בשטר גמור אפי' בתפס מחויב לישבע ובאינו רוצה לישבע מנדין אותו ע"כ מכח כל הני טעמי פשיטא דעכ"פ מחויב לישבע שעדיין לא נפרע ושכדין תפס ויפה דן ויפה הורה והמערער ידו על התחתונה כנלע"ד בס"ד לדינא: ה' וישב תרנ"א ראדימישלא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סי' כ"ה להרב המאוה"ג מ' נפתלי הורוויץ חתן הגה"צ מדעש זצ"ל

בדבר השאלה באחד שקנה מחבירו תבואה ושילם לו סך ששה אלפים כתרים ובשעת שמסר לו המעות נדמה להמוכר שמנה לו יפה וביום שלאחרי' בא לב"ד וטוען שהניח המעות במקום המשתמר ונחסר לו אלף כתרים וטוען כי אולי טעה הלוקח במנין ורוצה להשביעו אם מנה לו כל הסך ששה אלפים כתרים ונסתפק כת"ה אי חשוב טענת ברי להשביעו

א) והנה בגוף הדבר אם הי' הלוקח ג"כ טוען שא"י בבירור אם נתן לו סך ששה אלפים כתרים אז הי' מקום לומר דאם שילם המעות מקודם שקיבל התבואה א"כ הוי ספק בחיוב דשמא לא נשאר חיוב כלום וספק בחיוב פטור אף אם הי' התובע טוען בריא אך אם קיבל מקודם התבואה א"כ כבר נתחייב בדמים תיכף בשעת קבלת הסחורה וכיון דיש לו ספק אם שלם כל חוב הוי בכלל איא"פ ואף דלכאורה לפמ"ש הט"ז סוף סימן ע"ה במי שפרע לחבירו חוב ואחר הפרעון טוען המלוה שהי' בו מטבע מזויפת והלוה טוען א"י דחשיב א"י אם נתחייבתי כיון שכבר הוחזקנו בחזקת פטור וראייתו ממכר לו טבעת ואח"כ טוען הלוקח שהוא בדיל והמוכר טוען א"י אם זה הטבעת מסר לו דחשיב בכלל ספק בחיוב, א"כ ה"נ י"ל כיון דעכ"פ בשעה שמסר לו המעות הוחזקנו בחזקת פטור שוב מס' א"א להטיל חיוב חדש אך באמת ידוע דבשו"ת מהרשד"ם הובא בש"ך חו"מ סי' רל"ב חולק ע"ז וגם בשו"ת פמ"א דחה דשם גבי טבעת יש ספק באמת על התחלת החיוב דאם מסר לו טבעת טוב א"כ מעולם לא הו' חיוב על המוכר להחזיר המעות דהא נתן לו החפץ טוב חליפי מעות א"כ מספק א"א להטיל עליו חיוב אבל בהי' חיוב לו א"כ עכ"פ פ"א הי' עליו חזקת חיוב נהי דבשעת פרעון סברנו שנפקע חיובו אבל כשנולד אח"כ ספק שמא הי' מטבע מזיופת א"ס שוב מוקמינן בחזקת חיוב הראשון ובחי' ביארתי דלכאורה