מהר"ש חלק ד רנט

זו הי' מועיל גבי ת"ח דבאם תפס שיועיל תפיסתו אבל לא שיועיל כל כך גם לכתחילה וכעין שכ' בתוס' כתובות דע"ו דאף חזקה לא יוכל לפעול ב' פעולות וע"כ נשמע דתפיסה מועיל גם בכל אדם ושפיר מועיל הסברא דצ"מ לא נחשד לשקר גם לענין שלא להוציא ממנו השער א"כ מכאן דחזינן דבצ"מ אף לכתחילה אין מוציאין ממנו השטר שפיר הוכיח הרי"ף דתפיסה מועיל אף בכל אדם והוא ראי' ברורה לדעת הרי"ף וז"ב בס"ד

יא) לענ"ד יש מקום לומר דאף להסוברים דבמלוה בשטר ל"מ תפיסה בכל אדם משום דהוי תפס שלא ברשות אפ"ה י"ל כ"ז היכי דטען הלוה פרעתי קודם שתפס וכבר פסקו הב"ד שחייב לישבע אז שפיר ל"מ תפיסתו אח"כ אבל במלוה בשטר והמלוה חיוב להלוה חוב ממק"א אז וי"ל דחשוב כתפס ברשות דכיון דיוכל לנכות מחובו א"כ מיד כשבא להב"ד הוי כתפס כבר והוו כתפס ברשות דהרי מעות ההלוואה בהיתר בא לידו ודמי לשבועת היסת דאם טוען הלוה שכבר פרע את החבו דלא נחתינן לנכסיו ובאמת התומים בסי' פ"ב הכריע כן להלכה דבמלוה בשטר בין בת"ח בין בע"ה מועיל תפיסה רק מקודם שפסקו הב"ד שחייב לישבע אבל אחר שחייבו הב"ד אותו לישבע תו ל"מ תפיסה וממילא די"ל דהיכי דהמלוה הי' חייב להלוה ממק"א א"כ כיון דהי' יוכל לנכות חובו מחוב שחייב להלוה שוב חשיב כתפס קודם שבא לב"ד והוי כתפס ברשות אולם דבר זה תלוי במחלוקת דהקצה"ח בסי' ע"ה כ' אהא דכ' הש"ך דגם בס' פרעון קודם להלוואה חייב ומוכח מדבריו דאם גם המלוה אינו יודע הי' פטור הלוה וע"ז חידש הקצה"ח דגם במלוה אומר א"י חייב הלוה הואיל דטענת יש לי בידך כנגדו אינו טענה רק במיגו דפרעתי א"כ הרי הדין דזה גובה וזה גובה ושוב חשיב המלוה בכלל איא"נ עיי"ש וע' בקצה"ח סוסי' נ"ט שכ' ג"כ כסברא זו אולם לשי' הנח"מ בסי' ע"ר דטענת יש לי בידך כנגדו הוו ממש כפרעון ולא דמי כלל להא דזה גובה וזה גובה שפיר י"ל כסברתינו דע"י שאומר בב"ד שיש לו חוב בשטר כנגדו חשיב ככבר פרע לו ובאמת המעיין בקצה"ח גופא בסי' ע"ב ובסי' פ"ב שנסתפק בזה היכי דאומר הלוה יש לי בידך כנגדו אי חשיב כטוען פרעתי לחייב את המלוה שבועה והעלה דאם אומר יש לו חפץ כנגדו דאז קי"ל נזקקין לתובע תחילה וגובה חובו ואח"כ נשבע היסת על החפץ אבל יש לי בידך כנגדו מעות אז חשיב כפרעון ממש וחייב המלוה לישבע ולא דמי להא דזה גובה וזה גובה עיי"ש א"כ ממולא דיוצדק סברתינו דבנ"ד חשיב ככבר תפס המלוה שיש לו שטר על חובו עוד מקודם שבא לב"ד ושפיר חשוב כתפס ברשות וע' בחו"מ סי' ס"ו בהא דהמוכר שט"ח דמהני מחילה וכ' הש"ך בשם מהראנ"ח דאם הלוקח חיוב סך כזה ללוה שוב ל"מ מחילה דהוי כאילו כבר גבה הלוקח אולם הש"ך השיג עליו והסכים עמו בתומים אכן בקצה"ח הצדיק שיטת מהראנ"ח דנהי דקיי"ל זה גובה וזה גובה וממילא ל"ח כגבה מ"מ עכ"פ תפס מיהו הוי וממילא ל"מ מחילה כיון דחשיב מטא לידו עכ"פ לא גרע ממשכון והיינו דחובו ממושכן אצלו ונשמע מדבריו דבכה"ג דיש לו חוב ממק"א חשיב כתפס עוד קודם שבא לב"ד ושפיר מועיל תפיסתו אולם לפמ"ש בשער המשפט להצדיק דברי הש"ך והרגיש בזה די"ל דחשיב כתפס ודמו למשכון ואפ"ה כ' די"ל מנה אין כאן משכון אין כאן וגם דל"ח תפס רק בתפס גוף אותו דבר שדנין עליה אבל בתפס ממק"א ל"ח בכלל תפס א"כ ה"ה הכא ל"ח בכלל תפס ונשמע דזה תלוי בפלוגתת הקצה"ח והשעהמ"ש הנ"ל וט' במח"א בתשובה שהעיר לענין אי יוכל לנכות החוב בעד ריבית מיורשי המלוה והביא מנמ"י פ"ג דב"ק דבנזקין שדינו בעידית זה הוי בכלל עידית שיעמוד כ"א בשלו בכה"ג שפיר יוכל לנכות הריבית אבל א"נ זה גובה וזה גובה אין לנכות הריבית מהחוב עיי"ש עכ"פ יצא די"ל בנ"ד לכ"ע מועיל התפיסה כיון דהכא חשיב עוד כתפס קודם שבא לב"ד ובפרט דלפי הנראה מפשיטות דברי הרי"ף והרא"ש גם בסתם מלוה בשטר אף שכבר פסקו לו הב"ד לישבע אפ"ה אם תפס קודם שהוציאו ממנו השטר דמועיל תפיסתו וכמו שנראה מדברי הסמ"ע והט"ז דבע"ה לכך הב"ד מוציאין ממנו השטר כדי שלא יתפוס ומוכח להדיא דאם הי' תופס אפי' לאחר שבא לב"ד ג"כ הי' מועיל תפיסתו וא"כ נהי דבש"ע סי' פ"ב לא הובא רק דבת"ח מועיל תפיסה מ"מ בסי' פ"ז מובא בשם יש מי שאומר דבכל מחויב שביעה דרבנן מועיל תפיסה ואף דמחולקין בזה הסמ"ע והש"ך אי מנדין אותו אפ"ה י"ל דכיון דעכ"פ כבר הוכחתי בכמה ראיות מהש"ס דמועיל תפיסה בכל אדם ולא נשאר לנו לדון רק לענן הנידוי א"כ בזה שוב יוכל לומר קי"ל כהסמ"ע דהרי גם בס' מחויב שבועה א"א לחייבו לישבע מספק ע' בש"ך סי' פ"ז ק"י מ"ש בזה ועיי"ש עוד המחלוקת שבין רש"י והרמב"ם לענין שבועת המשנה אי יכולים להפך דכ' הש"ך דמועיל תפיסה וכ' הקצה"ח דרק במלוה בשטר מועיל תפוסה לענין שיהי' יוכל להפך אבל בשכיר ונגזל דמה"ת אינו גובה גם בשבועה לא יוכל להפך וממילא בתפס בלא שבועה מפקינן מיני' וממילא א"א לנדות לשכנגדו לפי שיוכל לומר קי"ל דאינו יכול להפך וכן כ' בנה"מ שם וה"ה הכא לענין נידוי יוכל לומר קי"ל כסמ"ע

יב) אך כ"ז קודם הפרעון אבל עכ"פ כבר כ' הט"ז דעכ"פ לאחר הפרעון מחויב לישבע היסת דלא עדיף מטענת אמנה או לקחת ממני ריבית והוא טוען לא לקחתי דמשביעין אותו לאחר הפרעון ואם אינו רוצה לישבע משמתין אותו עיי"ש וגדולה מזו גם בטוען בהיתר לקחתי אף דבזה לשי' הסמ"ע והש"ך בסי' פ"ב א"צ לישבע לאחר הפרעון משום דחזקה לא שביק היתרא מסייע לו אפ"ה כ' בט"ז יו"ד סי' קס"ט דצריך לישבע לאחר הפרעון היסת זולת היכי דמפרש להדיא האיך הי' ההיתר אז א"צ לישבע עיי"ש א"כ ה"ה הכא פשיטא דצריך לישבע הוסת לאחר הפרעון ואף א"נ דלא כשיטת הט"ז בסי' פ"ב ורק נימא דהתם גם אחר הפרעון א"צ שבועה אפ"ה י"ל דוקא התם דהוי התביעה על דמי השטר דהלוה תובע אותן הדמים שפרע לו על השטר א"כ שפיר חזקה דשטרך בידי מאי בעי מסייע דוודאי עדיין לא פרע אבל הכא שתובע ממנו חוב אחר נהי דשמעון טוען שמגיע לו חוב מכבר בחת"י ראובן ובחת"י הרב אב"ד ז"ל וחזקה דשטרך בידי מאי בעי מסייע אפ"ה י"ל כיון דחזקה זו ל"מ ליטול בלא שבועה א"כ שמעון חשוב רק כאומר פרעתיך ומה לי אם אומר פרעתי סתם או פרעתיך ע"י שמגיע לי אצלך חוב בשטר בכה"ג בוודאי דצריך לישבע אחר הפרעון ובפרט די"ל דהשתא דהוכחתי דאף אם השטר זה הי' חשיב שטר גמור אפ"ה הי' מחויב לישבע היסת לאחר הפרעון מכ"ש בנ"ד די"ל דל"ח שטר גמור לפי שאין חתום עליו עדים בוודאי דחייב לישבע ומה שהעיר כת"ה די"ל דהוו שטר גמור לפי שהוא חתום בחת"י הרב וחשוב כמו פס"ד דכ' הש"ך בסי' ל"ט להלכה דנגד פס"ד לא יוכל לטעון פרעתי באמת ז"א דפס"ד